בכפר חב"ד רגילים לקבל ולארח אנשים מכל הסוגים, המינים והזרמים, אבל בשבעה על יוסי פיאמנטה ז"ל בשבוע שעבר, הם נתקלו במשהו חריג. אל הכפר החסידי המוכר הגיעו, לצד רבנים ואנשי חב"ד, דמויות מוכרות מעולם המוסיקה הישראלית, דוגמת אפרים שמיר, יוני רכטר ועוד גיטריסטים מקצועיים. היתה זו שבעה מיוחדת. ענו בה לטלפון בסיסמת "יחי המלך המשיח", אבל גם שוחחו על נגני הג'אז הטובים בעולם; המבקרים החילונים התבקשו להניח תפילין לעילוי נשמת הנפטר, אך גם נשאלו על נגני סקסופון מפורסמים, וגם על אקורדים ופריטה על מיתרים. כאמור, משהו קצת אחר.
פיאמנטה, שזכה לכינוי המרשים והמחייב "ג'ימי הנדריקס החסידי", הלך לפני שבועיים לעולמו בגיל 64, אחרי מאבק במחלת הסרטן. הוא השאיר אחריו שישה ילדים, את אשתו מנישואים שניים, אלה, את אביו ואת שלושת אחיו, ובעיקר מורשת של מוסיקה יהודית, רחוקה מהמיינסטרים אבל כזו שהצליחה בקנה מידה עולמי.
המנוח נולד בתחילת שנות ה־50 בירושלים למשפחה חילונית עם זיקה למסורת. "סבא היה לוקח אותנו בשבתות לבית הכנסת, ולכל יהודי שהיה רואה הוא היה מניח תפילין", מספר אחיו של יוסי פיאמנטה, אבי. למרות זאת עברו בני המשפחה את המסלול החילוני הרגיל, כשיוסי התגייס ושירת בלהקת חיל התותחנים לצד יוני רכטר.
לאחר שחרורו מהצבא הקים יוסי עם אבי (ניגן בחליל) את להקת פיאמנטה, כשהזמרת אביבה אבידן נבחרה לתפקיד הסולנית, לפחות עד שנות ה־70, אז עזבו האחים את ישראל ועברו לניו יורק.
בשנות ה־80 חזר יוסי בתשובה, ושלושת אחיו, הצעירים ממנו, הלכו בעקבותיו. "יוסי תמיד התעניין בדברים רוחניים. הוא היה קורא דברים של זן, דברים הודיים, ספרים של רודולף שטיינור ואנתרופוסופיה", מספר אבי. "יום אחד הגיע אליו הספר 'וידויו של מקובל', העוסק בדת וברוחניות, וזה עשה מהפך. מאותו רגע הוא אמר שכל הדתות וכל האמונות הן שום דבר לעומת התורה שלנו, שהיא הדבר הכי עמוק בעולם".
האח אבי פיאמנטה // צילום: גדעון מרקוביץ
נגני גיטרה
יוסי החל לנגן בגיל מוקדם מאוד. בני המשפחה מספרים שבגיל 13 קיבל כמתנת בר מצווה את הגיטרה הראשונה מדודו אלברט, ומאז החיבור בינו ובין הגיטרה ועולם המוסיקה היה בלתי ניתן להפרדה. "הכל היה מוסיקה", מספרת אחותו האני, "היתה לו את מערכת הפטיפון הכי טובה, עם שלושה עיגולים מזהב ורמקולים מטורפים. כשההורים נסעו לחו"ל הוא שלח אותם עם רשימות של תקליטים עם מוסיקה מיוחדת שביקש שיביאו לו".
אבי מוסיף: "בכל מקום שיוסי הגיע הוא שבה את הקהל. הוא הגיע לרמה כזו בגיטרה, שלא היה הבדל בינו לבין הכלי. הנפש שלו והנשמה שלו הן אלו שניגנו על הגיטרה, היה לו סאונד ייחודי". מיכה לבינסון, במאי תיאטרון, מצטרף לדברים: "יש גיטריסטים וירטואוזים שמציירים ציור. זה היה בא לו בקלות, אלו היו ציורים של אמן".
האח אבי והאחות האני // צילום: גדעון מרקוביץ
צדיק נסתר
אחרי החזרה בתשובה וההתקרבות לחב"ד ולרבי מלובביץ', יוסי ואבי התמקדו במוסיקה חסידית. "זו היתה פריצת דרך גדולה בנגינת המוסיקה היהודית, לא היה עד אז דבר כזה", אומר אבי, "הגיטרה החשמלית לא היתה מקובלת בעולם הדתי, זה נחשב למשהו טמא שייצג את הדבר הכי מכוער והכי לא קדוש בעולם, ויוסי בא עם הטהרה שלו, והנגינה שלו - ופשוט חדר לנשמה".
"המאסטר עזב אותנו", כך אמר בהלוויה דני ממן, גיטריסט מדהים, לדברי אבי, שחזר בזמנו בתשובה ובשל כך הניח בצד את הגיטרה, עד ששמע מה יוסי עושה עם הכלי הזה - "כאילו חזרה לו נשמתו והוא חזר לנגן", מחייך אבי, "כי יוסי הראה לכולם איך הכלי הזה יכול לנגן בשיא הקדושה".
והקדושה הזאת, בנגינה של יוסי, התחברה להתקרבות לרבי מלובביץ', ואבי מספר כך: "הרבי נתן הוראה שבשמחת בית השואבה יש לצאת לרחובות ולשמח אנשים. אז הפכנו ארגז של חלב, שילשלו לנו חוט חשמל מדירה בשביל המגבר, וכך עמדנו וניגנו בקראון הייטס. לאט לאט התחילו להתאסף סביבנו מאות אנשים והיתה שמחה שקשה לתאר. מאז בכל שנה יש שמחת בית השואבה באותו מקום, והיום היא השמחה המרכזית שם.
אבי נזכר בסיפור נוסף, משמעותי מאוד: "יוסי שלח לרבי מכתב ושאל: 'האם אני ראוי לצאת ולנגן ליהודים בעולם את הסגנונות שלנו, במקומות שלהם?' הרבי החזיר מכתב שבו הוא מחק את המילה 'האם' ונשאר רק 'אני ראוי'. הרבי נתן לנו הוראות כיצד בדיוק לעשות את זה, כי למוסיקה יש השפעה על הנפש. לרבי היה ניתוח מדהים על המוסיקה, שמצד אחד צריך לצאת איתה החוצה, לנגן, לקרב, להדליק לבבות של אנשים, ומצד שני שהמוסיקה יכולה לגרום לאדם לפרוק הכל, כמו שפינק פלויד שרו: 'We don't Need no Education'. הרבי כתב שבעיקר בשטח הצניעות יש גבול דק וצריך להשתמש במוסיקה ברגישות".
לפני חמש שנים יוסי חזר לישראל, "כדי להיות עם אבינו שהתבגר", מספר אבי, "הוא רצה להיות איתו יותר". עם חזרתו החל מנגן לצד אפרים שמיר ויצחק קלפטר, וגם הופיע לבדו, כשבקהל היה אפשר לזהות לא מעט מוסיקאים, "מהטובים בארץ. הם באו לשמוע אותו ונדהמו. יוני רכטר למשל, התמוגג בהופעה", מוסיף אבי.
את הנגינה של יוסי, שאותה אבי מכנה "טעימה מהגאולה", קטעה מחלת הסרטן, שהתגלתה לפני שנתיים. אלמנתו של יוסי, אלה, מספרת על ההתמודדות: "ראיתי אדם שמבין את מצבו, ובזמן הזה הוא היה זה שמחזק את כל אהוביו. הוא מצא כוחות ענקיים, שאותם הצליח להעביר לכולנו. הוא היה צדיק נסתר. המוסיקה היתה כלי מסווה כדי להתקרב לכולם. הפוזה של הגיטריסט, הרוקר עם הנובלס, היתה הסוואה לתלמיד חכם, ירא שמיים, שכל העניין שלו היה אהבת ישראל. אציל נפש שנגע בכל נשמה".
ואבי מסכם: "אני משוכנע שכשהגאולה תגיע, יוסי יבוא משם, אני אבוא מכאן עם החליל, ונעלה על אותה במה להופיע, בעזרת השם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו