יש שיגדירו את הסידרה הדוקומנטרית שביים היוצר והבמאי לייזי שפירא ("סרוגים") מיושנת. לא רק שהפלטפורמה היא הערוץ הציבורי, עם כל הדימוי הבעייתי שהוא נושא על גבו לאורך השנים, גם סגנון הבימוי אינו מתכתב עם הבון טון של העשייה הדוקומנטרית בעולם. בעוד רשת החדשות VICE הציבה סטנדרט חדשותי־דוקומנטרי חדש עם מצלמות שרועדות וכתבים היפסטרים או, לחלופין, האנימציה שהשתלטה על חלקים גדולים בעשייה הדוקומנטרית, שפירא מביא בסידרה החדשה שלו בת ששת הפרקים "רק" סיפור. ואת זה כמעט שכחנו שאפשר לקבל בעשייה דוקומנטרית נטולת אפקטים.
שפירא בוחן שישה בתי כנסת שונים וייחודיים ברחבי הארץ מתוך רוך ועדינות אשר בוקעים מן המסך. מכרם התימנים; דרך קייס רועי, המנהיג הרוחני של צעירי העדה האתיופית בחדרה; ישנם גם את אלברט, יוסי ויהושע, אשר נלחמים להקים מחדש את בית הכנסת של העדה הגיאורגית באזור נווה שאנן בתל אביב; מאיר חי כרסנטי, שפורש אחרי עשרות שנים מניהול בית הכנסת הידוע "אבוהב" בצפת ומתקשה למצוא מחליף; מפוני גוש קטיף המתגוררים ביישוב באר גנים, שמנסים לבנות מחדש את החיים שלהם, עשור אחרי ההתנתקות, כאשר בית הכנסת שעומד להיבנות הוא בעצם התקווה הגדולה של כולם; ונשות היישוב נווה דניאל שבגוש עציון, המקיימות מניין נשים אורתודוקסי ונאבקות על המקום שלהן בקהילה. לא כל הפרקים אחידים בעניין שלהם, אבל רובם הגדול מספק בצנעה סיפורים קטנים־גדולים שאפשר למצוא כיום רק בערוץ הציבורי.
דבר אחד מעיב על רוח הסידרה. היא שווקה על ידי אנשי יחסי הציבור והעושים במלאכה כסידרה שבאה "לנער את האבק" מעל בתי הכנסת. היה אפשר להתייחס לכך בביטול לנוכח העובדה שהטיימינג של הסידרה הוא בתקופת החגים ומדובר בתעלול לא מזיק של יחסי ציבור, אבל אז נחטא לאמת. התדמית המוצגת רחוקה מהמציאות: הדת נמצאת כיום בשיא הפופולריות שלה במדינת ישראל, שהולכת ומתחרדת ומאבדת סבלנותה אל מול החילוניות. אם יש משהו שמשותף לרוב הפרקים של הסידרה, הוא המפגש הבלתי אמצעי עם העוני: קישוש התרומות של אנשים במצב סוציו־אקונומי נמוך אצל אנשים במצב סוציו־אוקנומי נמוך, כאשר כולם כולל כולם שמים מבטחם באל דרך בית הכנסת. העבודה של שפירא היא לא מיסיונרית בכסות טלוויזיונית, ממש לא. אך עם זאת, עמדת האנדרדוג של רוב הגיבורים אולי משרתת נאמנה את העלילה, אך בוחרת כמו תמיד בנושאים טעונים שכאלה, עמדה שלא לגמרי מתכתבת עם הלך הרוח בישראל ערב תשע"ו.
בדרך לאירוויזיון
הקליפ "דניז דניז" בכיכובו של אילן פלד
יותר ממיליון צפיות יש באינטרנט בתוך פחות משבוע לקליפ החדש של הטאלנטית דניז זמרת החתונות, בכיכובו של אילן פלד. אני לא יודע מה הסיבות שאילן פלד לא נמצא ערב־ערב בפריים טיים שלנו: יכול להיות שההומור שלו גבוה מדי עבור מה שמתחולל כיום בערוצים 2 ו־10. יכול להיות שזה קשור להחלטות המקצועיות שלו. מה שאני כן יכול לכתוב הוא שיותר ממיליון אנשים מעבירים ימים מול המחשב הביתי שלהם כדי לראות טאלנט שמוכר להם, לצערנו, בעיקר ככוכב של פרסומת לקורנפלקס. לאחרונה התלוננו ראשי הטלוויזיה המסחרית על כך שהאינטרנט מרסק את שוק הטלוויזיה. ולא בכדי: בזמן שהם מפספסים את אילן פלד, יו־טיוב, פייסבוק ואינסטגרם הופכים אותו לכוכב השעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו