מעטים השחקנים שזכו באליפות בארץ שלא במדי מכבי ת"א. יחידי סגולה הם השחקנים שעשו זאת פעמיים. אלישי כדיר יכול להיכנס לרשימה האחרונה, שבה נמצאים נכון להיום גל מקל, גוני יזרעאל ואבישי גורדון. כדיר עשה את זה לראשונה ב־2010 עם גלבוע/גליל, והשבוע יש לו הזדמנות לעשות זאת שוב במדי הפועל אילת בגמר הפלייאוף מול הפועל ירושלים.
למעמד הזה הגיעו כדיר ואילת אחרי סידרת חצי גמר מדהימה, שבמסגרתה חזרה הקבוצה הדרומית מפיגור 2:0 ל־2:3 ענק בסידרה, כולל ניצחון במשחק החמישי בהיכל. את הפורוורד הישראלי הנתון הזה לא מרשים.
"אני אשאל אותך שאלה כזו - אם לא ניקח את האליפות, בעוד חמש שנים, לדוגמה, מישהו יזכור מה עשינו מול מכבי? מעטים מאוד", הוא מבהיר בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "אני גאה בהצלחה שלנו, אבל זה לא הביא לי צלחת ולא טבעת. באיזשהו מקום עדיין לא עשינו כלום. אני לא מוריד ציפיות, אבל אני יודע שמקום שני לא נחשב. כולם יודעים כמה קשה לנצח את מכבי, במיוחד בסידרה, וזה הישג אדיר, אבל הדבר החשוב ביותר זה להסתכל קדימה".
כבר עיכלתם את מה שעשיתם מול מכבי?
"לקח לי בדיוק דקה לעכל ועוד שתי דקות כדי להתכונן בראש למשחק מול ירושלים. אולי זה הניסיון והעובדה שהייתי במעמדים האלה, אבל מהר מאוד העברתי בראש את ההישג מול מכבי כדי להיות מוכן לגמר. אני מאוד רוצה שננצח את המשחק הראשון, לא חושב מעבר לזה. אני מסתכל על הגמר כמשחק עם שתי מחציות של 40 דקות: המטרה הראשונה לנצח את המחצית הראשונה ואחר כך נמשיך הלאה".
ממה נובע ההבדל הגדול בין שני המשחקים הראשונים מול מכבי לשלושה שבאו בהמשך?
"זה נבע מהעובדה שאני ועוד רבים גדלנו על הכוח של מכבי. מכבי זה ימי חמישי והרבה עוצמה. כבר אחרי המשחק הראשון ההרגשה שלי היתה שהיינו ליד ויכולנו לעשות יותר. שינינו את קו המחשבה ומהרגע שבאנו באמת לנצח הכל השתנה. באנו למשחקים האחרים לא כדי לא להפסיד, אלא כדי לנצח. מכבי, עם כל הפציעות וכל מה שקרה להם העונה, עדיין קבוצה מדהימה, אבל ברגע שאתה מאמין ועושה את המהלכים הנכונים, יש לך סיכוי.
"מתחילת הסידרה אמרתי לחברים שאני לא רואה משקולות על הרגליים. אחד המפתחות במעמדים האלה זה לשחרר את המשקולות האלה או בתרגום חופשי - להשתחרר מהלחץ. אם בתור שחקן אתה יודע להתנהל עם הלחץ, זה המפתח. כשאתה מכניס את התקשורת, המצלמות, השנים הרצופות שמכבי לוקחים כאן תארים כל הזמן, זה דבר שיכול לשתק שחקנים. אם אתה בא משוחרר, עם הכלים הנכונים והרצון, בצירוף תוכנית המשחק של אריק שיבק, אפשר לעשות את זה".
הפלייאוף הזה מסדר לכדיר "סגירת חשבונות". את מכבי ת"א ששלחה אותו אחרי תקופה ב־2010 הוא עבר, ומירושלים, ששיחררה אותו אחרי שנתיים וחצי באמצע העונה שעברה, הוא יכול לקחת אליפות.
כדיר עם החברים מאילת // צילום: אודי ציטיאט
ראש לשועלים
"מי שמכיר אותי יודע שמה שמוביל אותי זה לא נקמה ושנאה", מבהיר כדיר, "להגיד לך שהסיטואציות במכבי ובירושלים לא היו קשות עבורי? זה הכי קשה בעולם לשחקן. אני גאה בעצמי על כל פעם שעבדתי על עצמי מנטלית כדי לא ליפול במדרון התלול הזה ושידעתי להתרומם מזה. כל שחקן שחותם בתור שחקן מוביל ומקבל הבטחה כמו שהיה במכבי או בירושלים זה מאוד קשה, והיו לי חששות. פתאום אחרי מכבי מצאתי את עצמי בחיפה ואחרי ירושלים באילת, ובהתחלה לא הבנתי בשני המקומות איפה אני ואיך הגעתי לשם. פתאום אתה שואל את עצמך 'רגע, מה קרה פה?' ומכאן יש שתי אופציות: האחת להוריד את הראש והשנייה להרים את עצמי ולהוכיח שאני מתאים לקבוצות הכי גדולות. בחרתי בדרך השנייה. אמנם אני כרגע ראש לשועלים ולא זנב לאריות כמו בירושלים או במכבי, אבל אני יודע שאני מתאים לשם. בשביל זה אני צריך להוכיח שאילת היא קבוצה מספיק טובה כדי להתמודד עם האריות האלה".
כשהיה במכבי הוא הוחתם בתחילת הקיץ ואז בהמשך הגיע ליאור אליהו שחזר מוויטוריה ולמעשה דחק אותו החוצה. מירושלים הוא שוחרר אחרי שאליהו הוחתם שם. "אני לא כועס על ליאור לשנייה", אמר הפורוורד האילתי, "זה עניין מקצועי, הוא לא עשה את זה בכוונה. אנחנו חברים טובים ואני חושב שהיינו יכולים לשחק טוב מאוד ביחד, במיוחד בכדורסל הישראלי שמשחקים בו הרבה סמול־בול, זה יכול היה להיות שילוב קטלני".
אתה בן 27.5. בסיכום ביניים של הקריירה, אתה מרוצה מהמקום שהגעת אליו?
"אני אף פעם לא אהיה מרוצה או מסופק, אני תמיד רוצה עוד".
מה עוד אתה רוצה?
"כרגע זה לנצח את המשחק הראשון מול ירושלים".
ומה אתה רוצה מהמשך הקריירה?
"להיות אחד השחקנים שיזכרו אותם, מאלה שהטביעו חותם. שיבוא איזה ילד ויגיד 'אלישי כדיר? כמה אהבתי לראות אותו משחק ולמדתי ממנו הרבה'".
אולי אחד שלקח אליפות?
"אולי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
