רני מדין יושב מולי ושותק. הוא מעשן סיגריות ברצף, חושב ממושכות ובוחר בקפידה את מילותיו. משחרר תשובה קצרה, ואז מבקש לנסח את עצמו מחדש. בהמשך ישלח מייל עם משפטי תיקון לתיקון שנתן בעל פה. בכל זאת, לא בכל יום מרואיין יוצא בבת אחת משלושה ארונות.
מהארון הראשון הוא כבר יצא בפורום משפחתי בגיל 20, כשהתייצב מול כל אחד מהוריו ואמר להם: "אני מעדיף גברים על פני נשים". מהארון השני, ארון העושר, הוא יצא פה ושם מול חברים קרובים, ועכשיו הוא עושה זאת בקול רם, בסרט תיעודי שעליו עמל בארבע השנים האחרונות. לא רבים ידעו שלצד שם המשפחה שירש מאביו, זאב (ולוול) מָדין, עומד גם השם שטראוס, שם משפחתה של אמו רעיה, בתם של מייסדי אימפריית החלב.
מהארון השלישי, עצום המימדים והדלתות, הוא כבר שולף אל תוך הסרט שלו את כל בני משפחת שטראוס, אחת ממשפחות האצולה והממון החשובות בישראל. אל הקלחת הקולנועית הוא מכניס את אמא שלו, את הדוד מיכאל, את בת הדודה עפרה, את האח גיל והאחות נאוה, ואת שאר הפנים והשמות שמככבים מדי יום במדורי הכלכלה והרכילות העסקית, אך ממעטים לדבר עם התקשורת.
עכשיו, לראשונה, כולם מדברים בפתיחות נדירה ומרגשת בסרט של מדין, "להתחתן עם בית חרושת לגלידה" (מוצ"ש ב־yes דוקו, וגם ב־yes VOD), שמגולל את סיפור מערכת היחסים הבלתי אפשרית של הוריו, שהכירו בסוף שנות החמישים: אישה צעירה שהגיעה ממשפחה בעלת מפעל מצליח לייצור גבינות וגלידות מנהריה וגבר צעיר, נאה ושובב, שהגיע ממשפחה נטולת אמצעים. חיבור בין יש ואין והתמודדות של הבודד מול השבט המאוחד. "חשוב לי לציין שהסרט הזה הוא על החיבור בין אבא ואמא שלי ועל קשר רומנטי, שלמרות האהבה שהיתה בו, כנראה לא היה לו סיכוי, בגלל הרקע השונה שלהם".
אמא של רני, רעיה שטראוס (75), מספרת בסרט על ההיכרות עם אביו זאב. "פתאום הוא מסתכל עלי ומזמין אותי לסרט. והוא גר לבד, אין לו הורים... ואז הלך הכל מהר מאוד. אני חושבת שהוא די התאהב בי, או שהוא רצה להיות... אני לא יודעת. אבל בשבילי זו היתה הערצה. ילדה בת 16 שמעריצה בן אדם מבוגר, חתיך עם אופנוע, שכל העיר הסתכלה עליו. כולם רצו אותו, ואני זכיתי".
רני (46) העביר את ילדותו בנהריה. אחותו הבכורה נאוה מבוגרת ממנו בשמונה שנים, ואחיו גיל מבוגר ממנו בשבע שנים. הוא היה זקוק לכמה שנים טובות כדי להבין שלשם המשפחה של אמו יש משמעות, ייחוס וגם לא מעט כסף בחשבון הבנק.
"גדלנו בבית פרטי שהיה קרוב לים, אבל זה היה בית מאוד צנוע, בלי בריכה וסוסים וגינה של שני דונמים. הוריי הקפידו על ערכים של כבוד, ובעיקר כבוד לעבודה קשה. מעולם לא קנו לי את האופניים הכי נוצצות או הנעליים הכי יפות, ובילדותי לא טסתי לחו"ל. אני חושב שבסביבות גיל 8 הבנתי לראשונה שלשם שטראוס יש משמעות כלשהי עבור אנשים אחרים, כי הרבה הורים של ילדים מבית הספר עבדו במפעל של המשפחה".
כשהיה בן 10 עזב אביו את אמו לטובת החברה הכי טובה שלה, תלמה, שאותה נשא מאוחר יותר לאישה. רני עבר להתגורר עם אמו ובן זוגה החדש, שמואל, וכעבור חמש שנים הם עברו להתגורר בנתניה. שם גילה את האהבה שלו למשחק ולמד תיאטרון ב"בוסתן", בית הספר לאמנויות.
ערימת סרטי 8 מ"מ
את שירותו הצבאי עשה ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל, שם גילה אהבה אמנותית נוספת למצלמה. לאחר השחרור החל לעבוד כעוזר הפקה בתוכניות טלוויזיה בערוץ 2 המתהווה, ומשם התגלגל לתפקיד עוזר במאי שני בסרט "לילסדה" של שמי זרחין, עד שהחליט ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב. את סרט הגמר שלו בחר להקדיש לבית הספר "בוסתן".
בשלב מסוים בחר להתמקד באהבות אחרות: עיצוב פנים וריקוד. "מעולם לא למדתי את זה, אבל תמיד אהבתי לעצב, ועיצבתי עבור אמא את הבתים שלה בנהריה, תל אביב ולונדון, עד הפרטים הכי קטנים. קיבלתי לא מעט הצעות עבודה לעבוד עם אדריכלים מוכרים, אבל איכשהו זה לא הבשיל.
"במקביל למדתי ריקוד והקמתי להקה של תיאטרון תנועה. הופענו בפסטיבל 'גוונים במחול' בסוזן דלל. השקעתי זמן רב ואנרגיה בלימודי יוגה בארץ ובעולם. באחת הסדנאות פגשתי את העיתונאית נילי לנדסמן, שהפכה להיות המורה שלי ליוגה, והחלטנו לפתוח סטודיו ליוגה בגן החשמל בתל אביב. החיבור בינינו היה מיידי וגם משעשע, כי כל אחד מאיתנו מגיע ממשפחה מיוחסת. נילי קשורה למשפחת תנובה ואני למשפחת שטראוס. אפשר לומר שאנחנו הבאנו את השלום בין המשפחות.
"אחרי שש שנים של פעילות סגרנו את הסטודיו, כי לא הצלחנו לייצר רווחים משמעותיים. גילינו שלהחזיק סטודיו עם המורים הכי טובים זה לא פשוט, ושאחד האתגרים שלנו הוא התמודדות עם הבקרים, שהיו ריקים בדרך כלל".
זאב ורעיה עם ילדיהם גיל ונאוה בגרמניה. "קשר ללא סיכוי" // צילום: באדיבות משפחת מדין ו־yes
הסרט של מדין נולד אחרי שאבא שלו נפטר לפני שבע שנים מדום לב, בגיל 73. רני ואחותו הגיעו לדירת האב והחלו לפנות את החפצים. בלי מטרה ברורה, רני התחיל לצלם.
"באחת המגירות מצאנו ערימה של סרטי 8 מ"מ ביתיים, שאבא צילם בתקופות שונות של החיים שלנו. לא נגעתי בסרטים האלה, ורק כשציינו שנתיים לפטירתו החלטתי לערוך אותם. חלקם בכלל היו קרועים ובמצב לא טוב. העברתי את הסרטים לגידי רף (יוצר "חטופים" ו"הומלנד"; י"א), שהוא חבר טוב שלי מתקופת לימודי הקולנוע באוניברסיטת תל אביב, כדי שיעביר אותם למעבדה מיוחדת בלוס אנג'לס, שמתמחה באיחוי סרטים ישנים והמרתם לפורמטים מודרניים.
"אחרי שלושה חודשים קיבלתי את החבילה בחזרה, כשמצורף אליה פתק מטכנאי המעבדה: 'אלה סרטי ה־8 מ"מ הכי יפים שראיתי אי פעם'. כשמישהו שמתעסק בזה כותב דבר כזה, זה חיזוק מאוד רציני, והייתי מאוד סקרן לצפות.
"אלה היו סרטים שאבא שלי צילם במשך 16 שנים, מתחילת שנות השישים, והם באמת היו מצוינים, באיכות ובצבע. בגלל שהוא היה מהנדס, הוא ידע איך לייצר פוקוס במצלמות שלא היה בהן פוקוס מתוחכם, משהו די נדיר בכל הסרטים הביתיים.
"בגלל שעלות הפיתוח היתה יקרה, הוא ממש חישב מה הוא יצלם. בכל פעם הוא צילם סצינה של דקה או שתיים וביים לא מעט רגעים, שכללו גם אותו. אני זוכר שכילד היינו עושים חזרות על הרגעים האלה. הוא היה אומר: 'אתם תצאו מהדלת, אני אצלם, ואז תעשו שלום'. מהר מאוד, תוך כדי צפייה בסרטים, הבנתי שיש לי ביד אוצר של ממש.
"התחלתי לערוך את הסרטים לפי שנים, חיפשתי שירים מאותם שנים כפסקול, ויצרתי מזה סרט של חצי שעה. הקרנתי אותו למשפחה ביום השנה השני לפטירתו. התגובות היו מאוד מרגשות. עבור רוב בני המשפחה זאת היתה הפעם הראשונה שהם ראו את הסרטים, וגילינו שיש עדות מצולמת די נדירה של סבא וסבתא שלי, ריכרד והִילדה, שהם בעצם המייסדים של שטראוס. התחילו דיונים במשפחה ונפתחו לא מעט שאלות על החיבור בין ההורים שלי, שהסתיים בגירושים שלהם כעבור 21 שנים".
כך החלה עבודה שארכה ארבע שנים, ובמהלכה תיעד מדין את אמו, את הדודים והדודות שלו, את אחותו ואנשים נוספים. הוא דיבר איתם על הילדות, המשפחה, השבטיות, ההתחלה של שטראוס. "חשבתי שאני עושה סרט על האבא שהחמצתי. תמיד שמעתי על אבא שלי שהוא היה איש קשה ומפחיד, ועל זה שאימלל לאמא את החיים. הסתכלתי על הסרטים שהוא צילם ומצאתי בהם משהו אחר.
"כשהייתי בן 10, אמי תפסה את אבא שלי בוגד בה עם החברה הטובה ביותר שלה, תלמה, והעיפה אותו מהבית. אבא עזב את העסק המשפחתי ועבר לעבוד בחברות אחרות. יש כאן שאלה פילוסופית, אם הוא בעצם רצה להיתפס, כדי לצאת מהמשפחה ומהעסק. אין לי תשובה לכך. העדויות מראות שהיה לו טוב יותר בסיבוב השני, למרות שהוא עבר תקופה מאוד קשה נפשית אחרי שאמא שלי העיפה אותו. כעבור זמן, הוא ותלמה התחתנו.
"מעולם לא דיברתי על זה עם אבא שלי. חשבתי שכשיגיע הזמן אולי נפתח את זה, אבל זה לא קרה. זה היה חלק מהטריגר לסרט הזה: לקבל תשובות. מובן שהדבר הזה יצר לא מעט משקעים בתוך המשפחה".
"מאוד מאוד מאוד קשה להתחתן עם מישהו שהוא חלק מעסק משפחתי כזה מלוכד", אומרת בסרט נאווה, אחותו של רני. "הנאמנות לאבא ואמא היא מה שאתה, זה מגדיר אותך. זה כמו להתחתן עם בן קיבוץ ולגור בקיבוץ, ואז לרצות שהוא לא יהיה נאמן לקיבוץ. זה לא עובד. זה לא עובד".
ראה את אבא פעם בשבוע
הקשר של מדין עם אביו ואשתו השנייה היה רופף יחסית, "ראיתי אותם פעם בשבוע, כשאבא בא לקחת אותי לבית שלהם בחיפה. אבל אלה היו רגעים שבהם היינו יחסית מאוד קרובים.
"באחת הנסיעות הוא סיפר לי שהוריו, סבתא וסבא שלי, התאבדו. קודם סבא שלי התאבד, ואחריו סבתא. לא ברור לנו בדיוק למה, יש השערות שזה קשור לקשיי הקליטה שלהם בארץ. מתברר שבשנים הראשונות של קום המדינה היה גל לא קטן של התאבדויות של עולים שלא הצליחו למצוא את עצמם פה, או כאלו שקיבלו הודעות שהמשפחה שלהם נרצחה כולה בשואה, או אנשים שהיו בחוסר כל.
"לאט לאט, ככל ששוחחתי עם בני המשפחה, גיליתי שהסרט בעצם מתמקד בחתן העני שנכנס לשבט שטראוס המלוכד, שחי ביחד ועובד ביחד כל הזמן. אני חייב לומר לזכות כל בני המשפחה שהם הסכימו להצטלם ללא צנזורה ותנאים, ואפילו לא ראו את הסרט עד להקרנת הבכורה, שהתקיימה בחודש שעבר במסגרת פסטיבל 'דוקאביב'".
מה למדת על אבא שלך בזמן עשיית הסרט?
"זה שינה את כל ההסתכלות שלי עליו. אני חושב שהיכולת של ילד בן 10 להבין את אבא שלו שבגד באמא שלו היא מאוד מוגבלת. ידעתי שהוא היה אדם קשה, קשוח וחזק, ושאמא העיפה אותו מהבית אחרי שגילתה שהוא בוגד בה. מבחינתי הוא פירק לנו את המשפחה, ובאופן טבעי, הגדרתי את עצמי מהר מאוד כבן של אמא.
"כשתלמה חלתה בסרטן, שממנו היא נפטרה בסוף, התחלתי להסתכל עליו אחרת. ראיתי איזו אהבה גדולה היתה שם, וכמה מסירות מצידו. הוא היה דואג לה וסוחט לה מיץ קקטוסים שהוא היה קונה, מתוך אמונה שזה יסייע לה.
"אחרי פטירתה התחלתי להתקרב אליו, ופתאום ראיתי את האדם שמאחורי תדמית המאצ'ו שהיתה לו. היו לנו שיחות נהדרות, אבל לא מספקות. אני הייתי עסוק בעשייה שלי, והנחתי שיהיו לי מספיק שנים לצלם אותו ולראיין אותו. עד שהמוות שלו הגיע בהפתעה. אני שמח שהיתה לי הזכות לעשות איתו קלוז'ר באמצעות הסרט הזה".
איך אתה מסביר את שיתוף הפעולה מצד המשפחה?
"הם רגילים שאני מסתובב עם מצלמה בכל האירועים המשפחתיים ומנציח כל רגע, כך שהבקשה שלי לא היתה תלושה לחלוטין. הם גם ראו את הסרטים של אבא שערכתי, הבינו שיש לי חלום שאני רוצה להגשים ונרתמו לסייע. הפרגון שקיבלתי היה יוצא דופן. אמא שלי, לדוגמה, דיברה בצורה הכי גלויה ואישית שיש".
"לעגו לי", מספרת רעיה שטראוס על ההתחלה של העסק המשפחתי. "אמרו, 'לכי, תביאי גלידה. אבא שלך, השמן, יושב על שק של כסף וסופר את מטבעות הזהב כל יום. וזה בזמן שההורים שלי עבדו כמו משוגעים".
גיל ונאוה, אחיו של רני, במחלבה המשפחתית בשנות השישים // צילום: באדיבות משפחת מדין ו־yes
אחיה מיכאל (80) מתאר איך אביהם היה קם ב־5 בבוקר לחלוב את הפרות, "ואני הייתי הילד שמסתובב שם. למרות שגרנו 50 מטר מהרפת והכל היה כאילו לידנו, צמוד, להורים לא היה זמן בשבילנו. אני הייתי מחלק את מוצרי שטראוס עם חמור ועגלה, בהתחלה רק חלב לבתים, ואחר כך גם מוצרים אחרים שמכרנו לבתי מלון. לא ידעתי בילדותי מה זה חופש גדול, מה זה חופש קטן, תמיד בחופשים הייתי בעצם עובד".
רני: "ידעתי שיש עלי מעמסה כבדה, משימה לא פשוטה של נאמנות: מצד אחד הרצון להיות נאמן ליצירה שלי, ומצד שני הצורך להיות נאמן למשפחה שלי ולפרטיות שחשובה לה. החלק הקשה ביותר היה בחדר העריכה, שם הייתי צריך להחליט מה נכנס פנימה ומה נשאר בחוץ.
"אני חושב שההתנהלות שלי כיוצר הסרט קשורה גם למבנה האישיות שלי. רציתי להקשיב לכל מרואיין, לא לשפוט אותו. היחסים שלי עם אמא מעולים, אנחנו חברים מאוד קרובים, והיא סמכה עלי לחלוטין. לכן לא נדרשתי להשמיט משהו משמעותי מהסרט, אלא רק דברים שלא שירתו את הסיפור.
"אותו הדבר היה עם אחי, אחותי, דוד שלי והדודות מצד אבא. היה חשוב לי לתת להם הרגשה שלא אשבש את מה שהם אמרו. לכן זה היה רגיש מאוד, כי אני אדם די עדין שלא רוצה לפגוע. כשהיתה לי התלבטות משמעותית נעזרתי בעורך ירון ליבנה, או במפיק ארז לאופר, ומצאנו פתרון שגם יכבד את האנשים וגם יספר את הסיפור באומץ ובכנות".
איך אמא שלך, שמוכרת בציבור כדור שני למשפחת שטראוס וכפילנתרופית, הגיבה לחשיפה של סיפור הזוגיות שלה?
"היא צפתה בזה עם כולם, ואמרתי לה מעל הבמה שאני מעריץ אותה ושהיא אישה אמיצה. האמת שהיא היתה קצת בשוק מההקרנה בפסטיבל, לקח לה שבוע להתאושש. הפרידה שלה ושל אבא היתה תקופה מאוד כואבת בחייה, היא לא נלהבת לחזור לזה. בטח לא כשיש לה כבר שנים בן זוג אחר ועשייה מרשימה. אבל היא הסכימה להיחשף כדי לאפשר לי לעשות את האמנות שלי. בינינו, אני לא חושב שהיא תעשה את זה שוב. והאמת שגם אני לא. סגרתי את הפינה הזאת אצלי בלב".
משתתף בכל הישיבות
מדין, שמתגורר כיום לבדו במרכז תל אביב, הוא בעל מניות בשטראוס ומשתתף בכל ישיבות הדירקטוריון של החברה, שהיא אחת משתי השחקניות הראשיות בשוק החלב, הגבינות והמעדנים בישראל.
"לפני כעשר שנים דוד שלי מיכאל ואמא שלי החליטו לתת חלק משמעותי מהמניות שלהם בחברה לילדים שלהם. אני ושני האחים שלי קיבלנו מניות, וגם שלושת הילדים של מיכאל. זה היה הרגע שבו הדור השלישי נכנס לעסק המשפחתי באופן רשמי.
"המורכבות של עסקים משפחתיים זה נושא שמלמדים היום במקומות רבים בעולם. אחותי, ד"ר נאוה מיכאל־צברי, היא בעלת הדוקטורט הראשון בארץ בנושא עסקים משפחתיים, מהטכניון. היא ייסדה את מרכז רעיה שטראוס לחקר עסקים משפחתיים בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב ועומדת בראשו. זה תחום מאוד מורכב, שמשלב הרבה פסיכולוגיה משפחתית ועסקים. גם אנחנו וגם הילדים של מיכאל נשלחנו על ידי ההורים לכמה סמינרים כאלה בחו"ל, כדי ללמוד להתמודד עם הביחד הזה".
יש יתרונות לעבודה בעסק משפחתי?
"בוודאי. זאת הזדמנות נהדרת ליצור יחסים קרובים וחזקים בתוך המשפחה. יש הרבה ערכים משותפים ואמון הדדי. האמון ההדדי הוא דבר מאוד חשוב בעסקים, ופה מראש אתה מתחיל במצב שאתה סומך על אנשים, מה שלא קורה תמיד כשאתה חובר לאנשים זרים. זה קיצור דרך משמעותי: בשותפות רגילה, שהיא לא עם בני משפחה, אתה משקיע לפעמים זמן רב בלהחליט אם לסמוך על השותף שלך ואם כיווני המחשבה שלכם זהים. בעסק משפחתי יש יתרון בהיכרות ממושכת ובערכים משותפים.
"החשדנות בתוך המשפחה נמוכה בהרבה, כי כולם ינקו את אותם הערכים. ברור שיש הבדלים בין האנשים, ואפשר לריב גם עם אחים. אבל בסופו של דבר כולנו קרובים, גדלנו במקומות מאוד דומים, ואנחנו אוהבים ומסכימים על הרבה מאוד דברים".
יש סיפורים על משפחות שרבו ריבים איומים.
"אצלנו, טפו טפו טפו, הצלחנו תמיד לגשר על מחלוקות, ויש קשר שהוא טוב בבסיסו. מלווים אותנו יועצים לעסקים משפחתיים, שנפגשים עם כל אחד בנפרד ועם כולם ביחד, וזה עוזר לדבר על הכל. אנחנו משקיעים הרבה אנרגיה כדי שהמשפחה תתפקד טוב, כמשפחה וכעסק.
"האתגרים הגדולים שלנו הם בקליטת אנשים חדשים למשפחה או לעבודה, כי הם עלולים לחוות תחושה של אאוטסיידרים. יש הרבה סדרות טלוויזיה על עסקים משפחתיים, כמו 'עמוק באדמה' ו'אחים ואחיות', שממחישות בצורה מצוינת את הסיטואציה המורכבת הזאת".
מה אתה עושה בפועל כבעל מניות בשטראוס?
"אני יושב בישיבות הדירקטוריון, שמנוהלות על ידי עפרה, בת דודה שלי, שלדעתי היא מוכשרת מאוד, חדה ועושה עבודה מעולה כבר שנים רבות. גם עדי, אחיה, יושב בישיבות האלה, וכולנו חברים טובים. אני מביע את דעתי על מהלכים מסוימים ונותן את הקול שלי להצבעות על החלטות כאלו ואחרות. אגב, אני היחיד מכל בני המשפחה שלמד אמנות ולא עסקים".
יש לך עניין להעמיק את הידע שלך בעסקים? לכהן בתפקיד רשמי ומשמעותי יותר בחברה?
"לא. טוב לי במקום שלי. אין לי עניין להעמיק בניהול החברה, אני לא חלק מהניהול הפעיל, וזה נוח לי ומתאים לי. כמובן שמעצם זה שאני יושב שם עשר שנים אני מתחיל להבין במושגים כלכליים, למרות שאני רחוק מלהבין בכלכלה כמו מישהו שלמד את זה".
בסרט שלך אתה נחשף לראשונה כנצר לשושלת שטראוס. למה הסתרת את זה עד היום?
"תראה, זה לא עניין של הסתרה, זה עניין של מציאות. אני חושב שאני הקומבינציה של אבא ואמא שלי. מצד אחד שייך לעולם של שטראוס ולכסף, ומצד שני לא מרגיש שייך לעולם הזה. לא דחוף לי לנהוג ברכב מפואר או להתלבש באופן יוקרתי. יש בי אאוטסיידריות מסוימת. אולי בגלל שאני גיי, וזה כבר אומר להיות קצת שונה. אני לא יודע. אתה צריך להבין שגדלתי בבית מאוד צנוע, עם סבא וסבתא שהיו פועלים חרוצים. אבל עזוב, אני מתחיל להסתבך פה".
למה?
"כי כביכול, איך אני יכול להצהיר שאני מבית צנוע כששם המשפחה של אמא שלי הוא שטראוס? הרי הקוראים ירימו גבה. אני מעדיף לא להיכנס לכל הנושא הזה של הכסף ולהסתפק בזה שאני חי בשלום עם מי שאני ועם הרקע שלי".
היו שנים שלא חיית בשלום עם הרקע שלך?
"לא. אני גאה במשפחה שלי מאוד. אני גאה בסבא ובסבתא שלי ובהורים שלי, שעבדו במפעל בשנים הראשונות והובילו בו מהלכים. אגב, לא תמיד שטראוס היתה אחת מהחברות החזקות במשק הישראלי. בעשרים השנים הראשונות היתה מצוקה גדולה, והיו אפילו דיבורים על פשיטת רגל. השינוי התחיל רק בתחילת שנות השבעים, אחרי שנחתמה שותפות עם דנונה, שהיתה חברה צרפתית־גרמנית, ונולד המעדן 'דני'.
עם האם רעיה בצילומי הסרט. "זה היה רגיש מאוד, כי אני אדם שלא רוצה לפגוע" // צילום: באדיבות משפחת מדין ו־yes
"זה עסק בן שמונים שנה, שעבר הרבה מאוד גלגולים שהציבור לא בהכרח מודע אליהם. אם להיות כן - אני שמח שיש לי את שם המשפחה של אבא שלי. זה מאפשר לי לבחור אם לספר ולמי על הייחוס המשפחתי".
שילמת מחיר על היותך חלק מהשבט הזה?
"פה ושם אולי היו כמה אנשים שניסו להיכנס למרחב החיים שלי מהמניעים הלא נכונים. עם השנים למדתי לזהות מי באמת רוצה להיות בחברתי בגלל מי שאני ומי לא. אני מאוד משתדל לחמוק מהגדרות מקבעות. זה כמו שאני לא מכריז בכל הזדמנות שאני גיי.
"אני גם גיי, אני גם בן של עשירים, אני גם בן של משפחה לא עשירה, אני גם ישראלי, אני גם תל־אביבי, אני גם רווק, אני גם אמן. המילים גיי או עשיר הן לא מילים מספקות או מורכבות, וחשוב לי לחיות מורכבוּת ולא סטיגמות".
ואולי זה נובע מהעובדה שיש עוינות לעשירים.
"זה נכון. אבל עזוב, במקום שבו אני נמצא כלכלית, אני לא יכול להתגונן או לתקוף. אני לא פה לייצג את חברת שטראוס, וזה לא ראיון כלכלי על העסקים. זאת שיחה אישית, וברמה האישית, אני שלם ומאושר עם מי שאני ועם מה שאני".
ועדיין, כשתוקפים את שטראוס על מחירי המילקי ומובילים נגדה מחאה חברתית, זה בעצם גם נגדך, לא?
"אני חושב שמחאת המילקי היתה חלק ממחאה רחבה על יוקר המחיה בארץ. זאת בעיה לאומית, שצריכה להעסיק את המנהיגות בארץ, והיא צריכה לפתור את זה בכלים לאומיים. היה משהו לא הוגן כשלקחו מוצר דמוי מילקי שנמכר בברלין, והשוו אותו למילקי. בעידן הרשתות החברתיות קל לייצר סחף ועליהום.
"אגב, הייתי שמח אם היו נותנים חשיפה ובמה לעוד עשייה של המשפחה. אמא שלי, למשל, מאוד אוהבת את הגליל, ורוצה לעודד בו את התיירות ואת איכות השירות של העסקים הקטנים. אני מזמין את כולם ללמוד על זה באינטרנט באתר של מיזם אוצרות הגליל. מעבר לזה, קבוצת שטראוס מוציאה מדי שנה דו"ח חברתי, שמספר על התרומה הגדולה שלה לקהילה. אנחנו לא מנותקים או אטומים, התרומה והנתינה הן ערכים מאוד חשובים, גם ברמה המשפחתית האישית וגם ברמת החברה".
הרבה פחות צפוץ ולוחץ
בתחילת הסרט אתה מספר לאחותך על שיחה שקיימת עם חברים שלך, שאומרים לך ש"אי אפשר להתחתן איתכם, וזה נשמע כמו קללה". למה הכוונה?
"הדברים האלה נאמרו בהומור. אחותי אמרה לי בתחילת העבודה שאם אני הולך לחקור את הגירושים של ההורים, אני צריך להבין שיש לשטראוס משקל בעניין. היא גם מכנה בהומור את החתנים והכלות 'בשר זר'. זה בעצם השורש של הסרט, שאנחנו מוכשרים בניהול עסק, אבל פחות מוכשרים בניהול זוגיות.
"אני יודע שלפעמים, מי שנכנס אל תוך המשפחה המגובשת שלנו מרגיש קצת בצד, כי יש פה עסק משפחתי ונאמנות מאוד חזקה למשפחה ולעשייה. זה גם מה שקרה בין הוריי. אנשים שמגיעים מבחוץ מרגישים לפעמים בצל.
"המצב היום שונה מבעבר, כי סבא וסבתא כבר לא מנהלים את העסק, יש מנהלים מקצועיים והחברה הפכה להיות ציבורית. עדיין יש בה סממנים של עסק משפחתי, אבל הרבה פחות צפוף ולוחץ".
היו לך בני זוג שהכנסת לשבט?
"בגיל 20 סיפרתי להוריי שהחבר הטוב שלי, שמסתובב איתי כל הזמן, הוא לא סתם חבר אלא בן זוג שלי. לאבא שלי היה קצת קשה עם זה, אבל בסופו של דבר הוא קיבל את זה יפה. בן הזוג שלי, שהייתי איתו במשך 12 שנים, עד גיל 32, היה בא לכל האירועים המשפחתיים והיה חלק מאיתנו. נפרדנו, בין היתר, כי הוא רצה ילדים ואני עוד לא הייתי מוכן לזה".
והיום אתה מוכן?
"הרעיון מקסים ואני לא פוסל אותו. אני יודע שאני כבר בן 46, וההחלטה צריכה להיות מהירה. חבר קרוב אמר לי שאולי אחרי שאגמור לעבוד על הסרט ואחרי טיפול השורש שאני עושה ליחסים של הוריי וליחסים שלי עם אבא שלי, ייפתח אצלי הרצון לילד. האמת היא שאני עדיין נרגש מהמסע הקולנועי הזה, שהסתיים אחרי ארבע שנות עבודה. אני מניח שעכשיו הגיע הזמן לזוגיות, ואולי לילד".
תגיד, יש דבר כזה "צרות של עשירים"?
"ברור. הכסף לא הצליח להשאיר לי את ההורים ביחד. זה תיק שילד סוחב איתו אחר כך במשך שנים, ושום מתנה או כסף לא פותרים. מייחסים הרבה מאוד חשיבות לכסף, וזה נכון שכסף מקנה לא מעט חופש ומשחרר מדאגות של קורת גג, אבל כסף לא פותר פלונטרים משפחתיים או אישיים. הוא לא קונה את כל הדברים החשובים. הוא לא קונה הערכה, בריאות, זוגיות או אהבה. ואם הוא כן קונה זוגיות או אהבה, זה מאוד עצוב בעיניי. לא הייתי רוצה להיות במערכת יחסים מזויפת רק בגלל הכסף".
yuvalab@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו