בחזרה לתקופת האבן

בעיראק הם הפכו אוצרות ארכיאולוגיים בני אלפי שנים לאבק • אם לא יעצרו אותם, גם לתדמור שבסוריה מצפה גורל דומה • מסע בעקבות הזוועה החדשה מבית דאעש: הרס עתיקות בשם האיסלאם הקיצוני

אנשי דאעש מחריבים עתיקות בעיר נינווה // צילום: אי.אף.פי // אנשי דאעש מחריבים עתיקות בעיר נינווה

ראשים ערופים בעיראק ובסוריה, מעשה ידי הג'יהאדיסטים של דאעש, כבר לא מרגשים אף אחד. העולם התרגל. גם זוועות הופכות בשלב מסוים לשיגרה - אבל הרס עתיקות? זה כבר סיפור אחר. אולי זו הסיבה שכיבוש העיר הסורית תדמור על עתיקותיה, שהתרחש לפני שבוע, זכה לכותרות רבות יותר מנפילת העיר רמאדי בעיראק רק כמה שעות קודם לכן.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בדאעש משתמשים בנתון זה ככלי תעמולה כדי לשבות את לב האזרחים (לפחות אלה שהארגון לא הורג): למערב, הם טוענים, לא אכפת מאזרחים מוסלמים אלא רק מהאבנים העתיקות. אולי זה מסביר את תוצאות הסקר המדהים שפורסם השבוע ברשת אל־ג'זירה, שלפיו 81 אחוזים מהנשאלים בעולם הערבי מגלים אהדה לדאעש. ולחשוב שרוב הקורבנות של הארגון הם בכלל מוסלמים.

אחרי שב־2001 הרס הטליבאן פסלי בודהה בני 1,600 שנה בבמיאן שבאפגניסטן, העולם הכיר מחדש את המבקשים לא רק לכרות את העץ, אלא גם לעקור את השורש. האיסלאם הצמיח בעשורים האחרונים קבוצות רבות שכאלה, המתחרות ביניהן על תואר הקיצונית מכולן. מבחינתן, להרוג את הכופר לבדו זה לא מספיק; צריך למחות כל שריד שלו. להעלים הכל: בני אדם, ובדרך גם את תרבותם. לא מדובר בהחלטה של רגע, אלא במשנה סדורה. השנה היא 2015, אך הוונדאלים וההונים של העת החדשה ברברים כקודמיהם.

גם בטימבוקטו, העיר אפופת המסתורין שבמאלי, נרשמו אירועים דומים. בעיר נמצאות ספריות שהכילו כתבי יד נדירים מתקופת הח'ליפות של בית עבאס 

(1258-750), ששלטה אז על רוב האימפריה המוסלמית. המורדים האיסלאמיסטים - מעין דאעש למתחילים, אם תרצו - שביקשו להשתלט על מאלי, לא היססו להעלות באש שתי ספריות, במטרה למחוק מה שנחשב בעיניהם כדבר כפירה. גם נינווה, אחת מבירותיה המאוחרות של האימפריה האשורית שבה אתר ארכיאולוגי מרכזי, שילמה את מחיר קרבתה לעיר מוסול העיראקית. האחרונה נפלה, כזכור, בידי ארגון דאעש. ביולי שעבר פעיליו אף החריבו את האזור במוסול שבו, מאמינים רבים, נקבר יונה הנביא.

ב־2 באפריל 2015 נשמעו פיצוצים באתר הארכיאולוגי שבצפון עיראק: דאעש החריב עד היסוד את תל נמרוד, אחד המקומות החשובים והעתיקים ביותר בעולם. ביקרתי שם באוקטובר 2001, כשסדאם חוסיין היה עדיין בעל הבית. לא האמנתי אז שאני מתעד מקום שבתוך כמה שנים לא יהיה קיים עוד. גם נמרוד עצמו לא האמין שדווקא בעידן המודרני יצליח ארגון המונה כמה עשרות אלפי מזוקנים, הנעים על ג'יפים במדבר, להרוס פסלים שהחזיקו מעמד יותר מ־3,000 שנה. אוצרות ארכיאולוגיים הפכו בן רגע לאבק. העולם התבונן והזדעזע, אך מעבר לכך לא היה יכול לעשות הרבה. 

יכול להיות שהצבא האשורי, המיומן והחזק ביותר באותה התקופה, היה מונע את החורבן. אולי הוא היה יודע להתמודד עם דאעש; בטח היה עושה עבודה טובה מאמריקה הגדולה ומהקואליציה שהקימה. לאשורים לא היו מטוסים. אולי בזכות זה הם ניצחו. 

 

מדוע ארה"ב לא פעלה? 

ועכשיו עתיקות תדמור, הלוא היא פלמירה, על הכוונת. בכל רגע נתון, עד שיצליחו להרחיק את דאעש משם, האתר הארכיאולוגי שבסוריה בסכנת השמדה. על הראשים הרבים שנערפו בעיר מאז כיבושה אף אחד כבר לא מדבר - 500 איש, אולי יותר. 

אם שואלים את דאעש, הרס הארכיאולוגיה הוא עניין של אידיאולוגיה. הרי מדובר בארגון סוני קיצוני, שמבקש להקים מחדש ח'ליפות איסלאמית. לאחרונה יש יותר מדי כאלה בעולם המוסלמי, הסובלים משום מה מגעגועים קשים למאה השביעית. 

מעבר להיבט הדתי, דאעש גם גילה את הפוטנציאל היחצני של הרס עתיקות. התקשורת העולמית מכסה בהרחבה את הסיפור; ביזת המוזיאון של מוסול והרס מנזר סנט ג'ורג' בעיר לפני כמה חודשים העניקו לארגון פרסום רב, וגם כסף. לראשי דאעש אין בעיה גם למכור עתיקות כדי לממן את המשך הלחימה. כנראה אפילו ההכנסות העצומות מהנפט השחור לא מספיקות. 

אין ספק כי הארגון חב את הצלחתו לשורה של גורמים. סייעה לו, כמובן, התפוררות רעיון המדינה בעולם הערבי. חולשתם של המשטרים בסוריה, בעיראק ובלוב איפשרה לדאעש לתקוע בהן יתד. וגם בסוריה, למשל, מנצל הארגון את עוינות המערב כלפי המשטר בסוריה.

גם אם וושינגטון השלימה עם המשך שלטונו של אסד (מה לא עושים למען הסכם גרעין עם איראן), היא עדיין לא יכולה לסייע לו בשטח. אולי בגלל זה לא נבלמה התקדמות הג'יהאדיסטים במדבר, פן הדבר יתפרש כעזרה לנשיא הסורי. ישראל תקועה עם שכנה שבה משטר חשוך, רצחני ואפל מנהל מדינה שסועה, שבה הארגון האכזרי ביותר בעולם רושם הצלחות. מי היה מאמין שעל סוריה ניחתו שתי מכות: גם דבר, גם כולרה.

ובמציאות הזו, על מי הנשיא האמריקני מהמר? על איראן. נכון, במצב הנוכחי דווקא המיליציות השיעיות בעיראק - שלהן מעניקה טהרן חסות - יכולות לנצח במערכה נגד דאעש. אבל אוי לאוכלוסייה ואוי למזרח התיכון שחיים תחת השפעה איראנית. אובאמה לא קולט: הוא נותן לחתול לשמור על השמנת. 

הגיע הזמן שהממשל האמריקני יבין מהי הבעיה המרכזית של המזרח התיכון היום. יותר מדי ארגונים חולמים לכונן ח'ליפות איסלאמית במקום הסדר הקיים. הגיע הזמן שהנשיא יתעורר, כי נראה שבמזרח התיכון חזרנו לתקופת האבן.

אגב, איראן האשימה השבוע את האמריקנים בכך שלא עשו "שום דבר" כדי לעזור לצבא העיראקי למנוע את נפילת רמאדי.

כנראה אנחנו באמת חיים בתקופה משוגעת, כי אני מסכים עם הקביעה האיראנית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר