עונג מתוק

אדי וונג הגבר הוא ראפר סיני בן 11, שהיגר עם משפחתו מוושינגטון לאורלנדו. טוב, הוא לא בדיוק ראפר וגם לא סיני אלא טיוואני, אבל קומדיית ההתבגרות המתוקה "חמוץ מתוק" לא עושה עניין מפרטים קטנים. היא מתרחשת בשנות התשעים, ולוכדת את הצופה בשילוב מלא חן והומור של תסריט שנון ומשחק מדויק המלווים בקריינות של הגיבור. לא במקרה, "חמוץ מתוק" מזכירה את הנוסחה המופלאה של "שנת הקסם". ההבדל ביניהן מצוי בפרטים הגדולים: קווין ארנולד היה חלק מהתרבות האמריקנית מרגע היוולדו, אדי וונג צריך להוכיח שהוא שייך. על בסיס הפער הזה נבנית הקומדיה, המוכיחה שדג טיוואני מחוץ למים יכול להיות גם מקורי וגם מצחיק.  

וונג הוא בן דמותו של השף אדי הואנג, שעל ספרו מבוסס הסיטקום. הואנג מביט על התרבות האמריקנית מזווית ראייה של אאוטסיידר. בדומה לו, הגיבור וונג גדל בקהילה מלוכסנת ועבר לפרבר לבן והומוגני שבו כולם מדברים בשפה אחידה וזרה. ההיכרות עם מנהגיה המשונים של הקהילה היא קרקע שופעת לסיטואציות קומיות, ווונג מצייר את התושבים כקבוצה שמתקשה לעכל את המלוכסנים.

אביו של וונג מתעקש על הקמת סטקייה, אחיו מסתגלים בקלות לשינוי ואמו לוחצת עליו להביא הישגים - מהסוג שאפשר לתרגם ללימודים גבוהים או לכסף. האם, ג'סיקה (קונטנס וו) גונבת את ההצגה בקלילות, כשהיא מגלמת את דמותה של אמא נמרה קלאסית. "אדי, ביצים זה החיים. אתה הגעת מהביציות שלי", היא מסבירה לבנה שרגשות אשם אפשר לעורר לא רק בפולנית. "חמוץ מתוק" היא נווה מדבר בנוף אחיד של קומדיות אמריקניות משוכפלות. היא מביאה נקודת מבט שונה על החלום האמריקני, ומשכנעת בכנותה, אותנטית כמו נודלס מדוכן בלב האנוי. "חמוץ מתוק" היא עוד תזכורת לקומיקאים שאין דרך להצחיק מלבד לכתוב על חוויות אישיות. אפשר לאחל לה עוד המון שנים של כיסונים וקללות בווייטנאמית.

 

מורשע סדרתי

הכרעת הדין במשפט אולמרט, ערוץ 2, 08:00

בשעת בוקר מוקדמת שודר עוד פרק בדרמה המשפטית "תיקי אולמרט". סיבוב שני של משפט טלנסקי, וגיבור הסדרה, רה"מ לשעבר אהוד אולמרט, נכנס לביהמ"ש לשמוע את הכרעת הדין, שוב. לרגל הארוע מתכנס פאנל משפטי סביב שולחנה של דנה ויס, וסיוון רהב־מאיר וגיא פלג נשלחים לביהמ"ש המחוזי. שוב. ואז אולמרט מורשע. שוב. יש דברים שאי אפשר להתרגל אליהם.

"הרבה קלטות הרבה האשמות", רעננה דנה ויס את זיכרונם של הצופים. "הוא הועמד לדין בשורה של פרשיות, ראשונטורס, טלנסקי, מעטפות הכסף ומרכז ההשקעות", הזכיר פלג למי שפספס את פרקי השיא של העונות הקודמות, שוכח רק את "הולילנד". ביטויי מפתח בתסריט: קופה סודית, נדר, קברי צדיקים, התאבדות של איש מרכזי בפרשה, בגידת אשת סוד, הקלטות סתר. אפילו גידי רף לא היה כותב את זה ביותר מופרך. המצלמות ליוו את הרגעים הדרמטיים. כניסת השופטים, קימת הקהל, מעקב אחר פני הגיבור. רהב־מאיר ופלג עוד ניהלו סמול טוק קצר, דנים בשאלה האם יש משמעות לעובדה שהכרעת הדין ניתנת ערב חג החירות, ואז הגיע השיא. "זה נראה כמו הרשעה", חילצה רהב־מאיר ראשונה את החדשות מתוך תמצית הכרעת הדין. "רבותיי, אהוד אולמרט מורשע", הכריז פלג בדרמטיות, "אפשר לתת את הכותרת הזו". ואז החלו הדיונים. הפרשנים הבהירו, עורכי הדין הגיבו ואפשר כבר להתחיל להריץ את הפרומו לפרק הבא. נתראה בביהמ"ש, בערעור או בספיישל הכניסה לכלא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו