שלט הטלוויזיה בסלון של רן גפנר נראה בדיוק כמו שרביט הקסמים מסידרת סרטי הארי פוטר. גאדג'ט מוארך ללא לחצנים, שמציית לתנועות ידיים, ובעצם, למחשבות. הנפה פשוטה - והמרקע נדלק מעצמו. רוצים להחליף ערוץ? מקפיצים ימינה או שמאלה. חבטה אחרונה באוויר - והטלוויזיה נכבית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"מדליק, אה?" מעקל גפנר חיוך, "קניתי את השלט הזה לפני שבע שנים, כשהוא היה חידוש גדול. אני מת עליו, למרות שהיום הוא כבר פחות מרשים".
כשרואים את גפנר מנופף בהתלהבות במג'יק סטיק שלו מתחילים אט־אט לחשוש. אם הוא מסוגל לשלוט בקלות כזאת ביונית לוי, מי יודע מה הוא יעולל לפשוטי עם כמונו. אחרי הכל, מדובר באלוף אירופה הטרי במנטליזם, מאסטר עם תעודות בתחום קריאת המחשבות. אדם שבהחלט מומלץ לנעול בפניו את חדרי הנפש, כי הוא שולט במפתחות.
כבר כשהוא מקבל את פניי הוא יודע מה אני מתכוון לשאול. "אתה בטח רוצה לברר אם אני יודע לפענח פשעים חמורים, כמו הגיבור בסידרה 'המנטליסט'. ואחר כך תבקש שאגלה לך מה המספרים שיעלו השבוע בלוטו".
שוב צדקת.
"אלה שתי השאלות הנפוצות ביותר שאני נתקל בהן כמעט בכל יום. כולם רוצים לדעת אם אני כמו הבלש המדיום מהסידרה, פטריק ג'יין. התשובות שלי מאוד פשוטות: את מספרי הלוטו אני לא יכול לדעת, אבל פענוח של פשעים חמורים - יש מצב שכן".
מה ההבדל? בשני המקרים צריך לפשפש בנסתר.
"אני לא מגלת העתידות פאטמה. הלוטו הוא מכונה שהכדורים בה נופלים אוטומטית, לא מבחירה אנושית. על מכונה אי אפשר להשפיע. על בני אדם אפשר, כי הם פועלים בדפוסים: אם משקיעים מחשבה ועולים על תבנית מחשבה של פושע, אפשר לדעת מי הרוצח. זה ממש תרשים זרימה. היו מקרים שפענחתי פשע עוד לפני שהפרק הסתיים".
בימים של צ'יקו ודיקו קוסמים ניסרו נשים לשניים, ריחפו מעל מוט באוויר והחליפו מיקומים בארגזים נעולים מאחורי פרגוד. גפנר, לעומת זאת, הוא נצר לדור המשוכלל של רבי־מג שמתהדרים בתואר אמני חושים. אצלו לא תמצאו טבעות מתחברות או מגבעת עם שרידים של פלומת יונה. ההתמחות שלו היא בזריזות מחשבה, בקריאת שפת גוף, בהשפעות תודעתיות סמויות ובנטיעת אשליות פסיכולוגיות.
חושב מחוץ לקופסת הקסמים
הוא בן 34, תושב רמת גן. את העניין בתחום רכש כבר כילד, כשנתקל לראשונה ב"ספר הקסמים הגדול", שכתב ג'י מארשל והתאימה לעברית הקוסמת המיתולוגית דליה פלד. "בגיל 7 העולם הזה ריתק אותי. כל העניין של חשיבה מחוץ לקופסה, הבנת הלוגיקה של דברים. תמיד חיפשתי דרך להדהים אנשים. בזמנו מכרו חפיסות שוקולד שנקראו 'פיקולו', שבתוכן צורפו הוראות לקסמים. ככה התחלתי, במתוק".
בגיל 12 כבר ערך הופעות לחברים ולבני משפחה. סבו ז"ל, שהיה רפד והכיר כמה קסמים, לימד אותו את טריק הקלפים הראשון. "אתה חושב על קלף מסוים - ואני שולף לך אותו מהכיס. זה הכי בסיסי. עד היום אני משתמש באותה טכניקה של הסחת דעת, אבל בצורה הרבה יותר גרנדיוזית מבחינה פסיכולוגית".
רק שהיום הכל חשוף לעיני כל. ביו־טיוב יש אינסוף סרטונים שמסבירים קסמים.
"תמיד יצוצו קוסמים שיתיימרו 'לגלות הכל', אבל הזיכרון של הקהל מאוד קצר. טריקים שנחשפים עכשיו יישכחו בעוד שנה־שנתיים. לכן קוסמים משחזרים כל הזמן אותן קלאסיקות".
"הקוסם במסיכה" עשה לתחום זובור. הוא גילה בתוכנית שלו המון סודות מאחורי הקלעים.
"זה קוסם אמריקני כושל שקוראים לו ואל ולנטינו, שבקהילת הקוסמים לא מתייחסים אליו. הטריקים שהוא חשף לא נחשבים רציניים. אם תשאל אותי, בעיניי זה דווקא מבורך שמגלים איך נעשים הקסמים הבסיסיים, כי זה גורם לך להיות יותר יצירתי, להמציא דברים כל הזמן".
בנעוריו עזב גפנר את הקסמים והתמקד באהבתו השנייה - המוסיקה. "עשר שנים תמימות לא נגעתי בתחום. הרגשתי שזה שייך לילדים, שזה כבר לא קוּלי. למדתי גיטרה, ניגנתי בהרכבים צעירים, ואחרי שירות צבאי בתותחנים התקבלתי לבית הספר רימון, כמה שנים אחרי המחזור של מירי מסיקה וקרן פלס".
רק בגיל 25, כשחלף במקרה בתל אביב מול חנות הקסמים של מרדכי זוהר, הוא הקוסם דיקו, ניצתה בו האש מחדש. "באותה תקופה שודרה בטלוויזיה התוכנית 'היורש' עם אורי גלר, ופשוט נשאבתי לזה. בלעתי ספרים על מנטליזם, צפיתי במופעים בדי.וי.די והשתתפתי בכנסים ובהרצאות בארה"ב ובאנגליה".
ב־2012 קטף מקום שלישי בתוכנית הריאליטי "מי יפיל את המאסטר" בערוץ 2. גפנר הרשים מאוד את המאסטר המנחה, מקס מייבן, אבל לא הצליח להפיל אותו. "אחר כך הבנתי שהביצוע שלי שם היה מאוד בוסרי. היום אני עושה את הקסם בצורה משודרגת, והאפקט שמתקבל הוא הרבה יותר חזק".
הקסם שגפנר מדבר עליו הביא לו בספטמבר האחרון זכייה יוקרתית באליפות אירופה במנטליזם, שנערכה מטעם הפדרציה הבינלאומית של אגודות הקוסמים (FISM) על סיפון אוניית תענוגות שהפליגה מצרפת לספרד. בדרכו לפסלון ("לצערי, לא היה פרס כספי") גבר על 40 מנטליסטים מרחבי אירופה, ובהם ספרדי שניחש ציורים ואיטלקי ששיתף את הקהל בבחירות באמצעות מסוק עם שלט. "היו שם הרבה הברקות, אבל שלי היתה יותר גדולה".
מה עשית?
"זה קסם מאוד מורכב, שעוסק בערבול חושים, במשחק בין צבע לצליל. העליתי מתנדבת מהקהל וקשרתי לה את העיניים, כשעל השולחן מאחוריה ערימה של פעמונים בצבעים שונים - לכל צבע צליל משלו. המתנדבת בחרה בצורה מקרית שישה פעמונים, שאותם חילקתי לשישה אנשים בקהל. ביקשתי ממתנדב נוסף לעלות ולבחור שיר אקראי מתוך 400 שירים אפשריים בחוברות שעל השולחן, ואז לחשוף את שם השיר לעיני הקהל, כשאני עומד עם הגב אליו ולא רואה כלום.
"בשלב הבא הקהל מתבקש לשיר את המנגינה בלב, ואז מגיע הפאנץ': המתנדבת הורידה את כיסוי העיניים, לקחה פעמון שנשאר על השולחן, וצילצלה בו פעם אחת. אחריה צילצלו לפי הסדר כל אוחזי הפעמונים בקהל. המנגינה שהתקבלה היתה בדיוק זו של השיר שנבחר. זה הפיל לאנשים את הלסת".
איך המצאת את הטריק הזה?
"הרעיון צץ לי שלוש שנים לפני 'מי יפיל את המאסטר'. רציתי משהו מקורי. הרעיון הבסיסי הוא לחזות סדר מסוים, רצף של החלטות. ואז, לילה אחד, רגע לפני שנרדמתי, נדלקה לי נורה בראש: הבנתי שמה שמייחד אותי זה המוסיקה, ושירים הם הרי רצף מסודר של צלילים. שברתי את הראש עד שהגעתי לעיצוב הסופי של הקסם".
מרוקן את הראש
כל קוסם ממציא לעצמו את הקטעים שלו?
"לא. רוב הקוסמים הגדולים היום הם אמני שיווק. ממציאי הקסמים עצמם עומדים לרוב מאחורי הקלעים. בפמליה של דיוויד בליין ושל 'דיינמו', הקוסם הבריטי שנחשב היום להכי פופולרי בתחום, יש אנשים שהתפקיד שלהם הוא לחשוב בשבילם. גם להודיני היו מהנדסים שתיכננו את ההיחלצויות שלו.
"דיוויד קופרפילד, שנחשב לקוסם הכי גדול בעת המודרנית, לא זז מילימטר בלי יועצים. הייתי בהופעה שלו בווגאס, הוא עשה טריק מדהים עם מיילים ששלח לאנשים בקהל לפני תחילת ההופעה, ובהם היו כתובים הסיפורים שהם חיברו באופן מקרי בהופעה עצמה".
את סוד הטריק שלו קלטת?
"לקח לי זמן, אבל בסוף עליתי על זה. הוא גאון. בוא נגיד שיש לו משתפי פעולה".
לפני כמה שבועות חגגה תושבת היישוב ניל"י, הסמוך למודיעין, יום הולדת 70. גפנר, שנשכר לתוכנית האמנותית, התייצב בחליפה אפורה, ללא עניבה ("אני אוהב לשדר רצינות ומכובדות, אבל לא ריחוק") וניסה להתרכז למרות פטפוטי האורחים סביב שולחן הקינוחים.
"לפני כל הופעה אני בעצם מרוקן את המוח, לא חושב על שום דבר. לפעמים אני עושה שכיבות סמיכה כדי לשחרר את הגוף. הפעם לא היה נעים לי".
המופע התחיל, וגפנר ליהטט בקהל: הוא ניחש קלפים נבחרים, רשם מראש מספרים שהוכרזו רק בהמשך הערב, הדהים בקובייה הונגרית, העיף משקפיים "בכוח המחשבה" מתוך ידיה של דודה מבועתת וסחט פרצי צחוק בשלל בדיחות ("עכשיו אגרום לכם לעשות משהו בניגוד לרצונכם. זה טריק שלמדתי מבת הזוג שלי").
אבל אז קרתה לו תקלה. גפנר בחר מתנדב מהקהל, ביקש ממנו לשלוף חופן של מטבעות עשר אגורות, והכריז שהוא יודע כמה מטבעות שלף האיש: 28. אלא שבספירה התברר שבידו הקפוצה של המתנדב היו רק 21 מטבעות. אוּפס.
גפנר התעלם באלגנטיות וניווט את תשומת הלב לטריק הבא.
מה קרה שם?
"פשוט לקחתי הימור שהיה אמור להיות מושכל, אבל זה לא הצליח לי. אין מה לעשות, אני לא רובוט. פסיכולוגיה היא לא מדע מדויק, ודברים יכולים להתפקשש. החוכמה היא לקחת את הטעות ולהמשיך הלאה כאילו לא קרה כלום. אני כבר לא מובך מדברים כאלה.
"יש לי קטע בהופעה שבו מישהו מהקהל מכניס שטר למעטפה ומערבב בין המעטפות, ואני אמור לנחש איפה הכסף. כל מעטפה מיותרת נקרעת על ידי בהפגנתיות, מול הקהל. בשלב מסוים אני נשאר עם שתי מעטפות, ובלי להתבלבל, אני מרים אחת וקורע אותה לגזרים בביטחון. באחת ההופעות אני מציץ פנימה, ככה בקטנה, וקולט בזווית העין שטר קרוע לחתיכות של 200 שקל. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. זה היה כסף פרטי של המתנדב מהקהל.
"אמרתי לו מייד בחיוך, 'תקשיב, אני בטוח שתוכל לחבר את השטר בסלוטייפ, הבנק יקבל את זה'. הקהל נשפך מצחוק, כי הוא היה בטוח שהכל היה מבוים. אותי זה מאוד מביך. בסוף ההופעה ניגשתי לבחור והחזרתי לו מהארנק שלי שטר של 200".
מצב כפית מכופפת
בשנת 2001, בעת שירותו הצבאי כמפקד צוות בתותחנים, עבר גפנר חוויה אישית מטלטלת כשנקלע עם חייליו בטעות לכפר פלשתיני עוין בגיזרת ג'נין.
"זה קרה ב־2001. נסענו בג'יפ באור יום, וכנראה פיספסנו איזושהי פנייה. פתאום אני קולט שאנחנו בתוך שטח מיושב, כשסביבנו מתחיל להתגודד אספסוף זועם. עד שהספקנו לעשות פרסה כבר חסמו לנו את הדרך באבנים והתחילו לירות עלינו מאחד הבתים.
"בשניות הראשונות הייתי בהלם. פעלתי בצורה אינסטינקטיבית, בלי לחשוב, על אוטומט, כמו שלימדו אותנו באימונים. השבנו אש למקור הירי והפעלנו אמצעים לפיזור הפגנות. אחרי כמה דקות הגיע למקום רכב פלשתיני, והנוסעים בו פינו לנו את הציר. יצאנו משם בלי נפגעים. מפקד החטיבה שיבח אחר כך את התגובה שלנו.
"התקרית הזאת השפיעה עלי מאוד. ימים שלמים ניתחתי לעצמי מה בדיוק קרה שם. כל רגע, כל פיפס קטן. זה דירבן אותי לחקור את נושא הפסיכולוגיה תחת לחץ. איך ולמה בני אדם מגיבים כמו שהם מגיבים, מה משפיע על ההחלטות שלנו במצבים מסוימים. את התובנות אני מביא איתי עד היום למנטליזם".
גפנר מופיע באירועים עסקיים של חברות, מול ועדי עובדים, בכנסי הייטק ובתערוכות, וכאמור, גם באירועים בבתים פרטיים. אחרי הזכייה באליפות עידכן את המחירון שלו: עבור הופעה עסקית הוא גובה עד 7,000 שקלים, ואם תרצו אותו בסלון הפרטי תיאלצו להיפרד מ־2,500 שקלים. "אנשים מוציאים את הסכום הזה בכיף. זה שואו מגניב, במקום סקסולוגית. אני מופיע כמעט בכל יום".
הוא אומר שישראל נחשבת בשנים האחרונות למעצמה בינלאומית במנטליזם, עם שמות בולטים בתחום - למשל, נמרוד הראל, ליאור סושרד, שימי אטיאס, אמיר לוסטיג, ליאור מנור, אהוד שגב וחיים גולדנברג. "אנחנו ידועים בכל העולם בתור הכי יצירתיים. קודם כל בגלל שהקהל הישראלי הוא הכי קשה; אם אתה צולח אותו - אתה יכול להצליח בכל העולם. מעבר לזה, המוח היהודי והחוצפה הישראלית ממציאים לנו פטנטים. ואסור כמובן לשכוח את אורי גלר, שהוביל את החיבור בין התחום הזה לישראלים".
גלר הוא הישראלי שנעץ את דגל ישראל על מפת העולם העל־חושי, אי אז בשנות ה־70. אבל גפנר מפתיע: "אני יודע לעשות בדיוק מה שהוא עושה, ואני לא קורא לזה על־טבעי. אני לא מאמין בכוחות על־טבעיים. יש מעט מאוד דברים שאני לא מבין איך הם עובדים. אותי הוא לא יכול להפיל. ככל שאתה יותר בקיא - כך קשה להפתיע אותך".
אתה תדע לאתר מרבצי נפט מתוך מסוק, כמוהו?
(מחייך בביטול) "שמע, אורי גלר הוא גאון שיווקי, איש יחסי ציבור ענק. הוא איש שחי במקום הנכון, בזמן הנכון. אני לא בטוח שכל דבר שכתוב עליו בעיתונים באמת קרה לו.
"אני עוסק בבידור. אני לא חושב שהדרך הנכונה היא להגיד שיש לי כישורים שאין לי. בעיניי, זה לא אתי. ואחת ולתמיד: העניין של כיפוף הכפיות הוא טריק פשוט".
יש בין המנטליסטים גניבות הדדיות של טריקים?
"ברור שיש, אבל זה חלק מהעניין. זה כמו סטנדאפיסטים שגונבים בדיחות אחד מהשני. אם מישהו יעתיק לי את הקסם שהוא הסמל המסחרי שלי, אני אהיה מאוד מבואס".
גפנר קם לפתע ומבקש שאכתוב על פתק שם של אדם לפי בחירתי, ואז אסתיר אותו בכף ידי. "תדמיין שאתה נמצא עם האיש הזה במסעדה. מה הסגנון שבחרתם? תאילנדי? יופי. עכשיו תדמיין שאתה מזמין מנה לאכול. מה הזמנתם? פאד תאי? מצוין. לסיום תדמיין שהמלצר מביא לכם את החשבון. כמה רשום שם? 120 שקל? אחלה".
ואז הוא שולף את ארנקו, מסיט בהפגנתיות ריצ'רץ' ושולף מתוכו פתק מקופל. סיפור ארוך מגולל שם, אבל עיקריו הם אלה: העיתונאי יושב עם אמיר במסעדה תאילנדית, אוכל פאד תאי ומשלם למלצר 120 שקלים. קליעה די מרשימה, למעט טעות אחת: אני כתבתי בפתק שלי את השם אביב, לא אמיר.
אז מה, פשוט הצצת לפתק באיזשהו אופן, וקראת אותו באופן שגוי.
"אתה ממש הקהל הישראלי הטיפוסי. הישראלים מאוד סקפטיים, מנתחים כל דבר. לא אוהבים להרגיש שעובדים עליהם. בגלל זה אני מצהיר בתחילת ההופעה שזה שואו, ושצריך להתנתק למשך 50 דקות ופשוט להיכנס לחוויה כמו ילד. בחו"ל האנרגיה בהופעות אחרת לגמרי. שם אנשים באים רק כדי ליהנות. מרשים לעצמם להיפתח, לא חופרים להבין כל דבר".
הוא מתעקש על מקצה שיפורים ומבקש שאכתוב שם חדש על פתק. הפעם הוא מצווה עלי לקרוא את השם במחשבתי ללא קול ומפציץ אותי בשאלות שנוגעות למספר ההברות ולמספר האותיות. למרבה הפלא, בסוף התהליך הוא קולע בול: השם הוא דניאלה.
"כששאלתי אם השם מכיל שש אותיות הסתכלת למטה", הוא מסביר, "וזה סימן לי שזאת התשובה. אחר כך, כשקראת בלב, הנדת בראש שלוש פעמים, כלומר, השם הורכב משלוש הברות. המשך הקסם הוא כבר סוד מקצועי".
הכישורים שלך בטח עוזרים לך עם בחורות.
"ברור. זה אחד משוברי הקרח הכי גדולים שיש. בדייטים השתמשתי לא פעם בקסמים. זה יוצר חיבור מהיר. החברה הנוכחית שלי, נירית, אמרה שהיא נשבתה בקסמיי ברגע שעשיתי לה טריק עם קובייה צבעונית באמצע פאב. בכל פעם ידעתי איזה צבע היא תבחר. כל המלצרים עמדו סביבנו והשתגעו".
איך ידעת באיזה צבע היא תבחר?
"אגלה לך סוד: אם האישונים זזים למעלה וימינה, זה אומר שהאדם דולה משהו מהמחשבה - כלומר משקר. זה נקרא 'מיקרו תנועה'. לעומת זאת, אם האישונים זזים למעלה ושמאלה - זה דיבור אמת. כך ידעתי".
אתה מגלה לה את הסודות שמאחורי הטריקים?
"בעיקר דברים בסיסיים. היו גם כמה שהיא ידעה לפענח בעצמה".
פעם אחת, הוא מספר, עצר אותו שוטר בעוון אי ציות לתמרור עצור, וההיתקלות הסתיימה בהופעת בזק בצד הכביש. "ביקשתי ממנו לכתוב על פתק שם של אדם, וניחשתי את השם. הוא היה ממש נחמד. בסופו של דבר, ויתר לי על הדו"ח".
גפנר מדגיש שהוא לא נוקט מניפולציות פסיכולוגיות ערמומיות ולא מפעיל שטיפות מוח מכוונות. "באופן טבעי אני משתמש במנטליזם רק כדי להתחבר לאנשים. בפגישות עסקיות זה עוזר לי לדעת אם האדם שמולי משקר, ולכן הרבה פעמים אנשים פוחדים להיות לידי.
"יש מקרים שניגשים אלי בסוף הופעה ושואלים אם אני יכול לטפל בכאבים, לדעת מה מין היילוד ולצפות את העתיד בעבודה. את כל השאלות האלה אני דוחה. אני לעולם לא נכנס לדברים האלה ולא מתיימר להתעסק בהם".
הוא חולם להגיש תוכנית משלו, כמו "פסיכו" של נמרוד הראל, ויש לו אפילו רעיון מקורי: "לעשות מדריך איך להתחיל עם בחורות בעזרת קסמים".
או שפשוט תעלים את מגדלי עזריאלי, כמו שדיוויד קופרפילד עשה לפסל החירות.
"להעלים ממש זה יהיה קשה, אבל אני יכול לגרום לך לחשוב שהעלמתי, ממש כמו שקופרפילד עשה. בסופו של דבר, זה היה טריק טלוויזיוני. מצד שני, יש דבר שאני יודע כבר עכשיו: בעוד חמישה חודשים אזכה באליפות העולם בתחרות שתתקיים באיטליה. תבדוק אותי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו