גם האופטימיסטים המושבעים ביותר יתקשו להישאר כאלה אחרי שיקראו את מה שצופה המודיעין למזרח התיכון ב־2015. אם לסכם זאת בשתי מילים - מילותיו של רח"ט מחקר היוצא, תא"ל איתי ברון - מה שיהיה כאן זה "המשך הבלאגן".
ברון, שפורש מצה"ל בתום קריירה מודיעינית מרשימה, נשאר בסיומה עם הרבה יותר סימני שאלה מאלה שהתחיל איתם את תפקידו האחרון, לפני כמעט ארבע שנים. המזרח התיכון מסובך יותר, מסוכסך יותר, אלים הרבה יותר - וקשה פי כמה לחיזוי.
בנתונים האלה, הציפייה מהמודיעין לחזות במדויק את מה שיקרה הופכת כמעט בלתי אפשרית. התפיסות המודיעיניות הוותיקות אינן מתאימות יותר למציאות החדשה, שמחייבת את המודיעין להתמודד עם ארבעה אתגרים חדשים ומסובכים, שרלוונטיים לכל הזירות במזרח התיכון וכנראה ילוו את חיינו כאן בשנים הקרובות:
• אתגר ההתהוות - בעוד המחקר המודיעיני המסורתי התבסס על ניתוח כוונות ופעולות הצד השני, האירועים בשנים האחרונות הם תוצאה מובהקת של התהוות ודינמיקה שלא נבעה מתכנון מוקדם או מהגדרת מטרה מצד מקבלי ההחלטות.
• אתגר ההיעלמות - בעבר די היה להרים משקפת או לעשות גיחת צילום כדי לאסוף מודיעין על האויב. דור האויבים החדש, שנטמע באוכלוסייה ופועל מתחת לקרקע, מחייב את המודיעין למאמץ איסופי ומחקרי לחשיפתו.
• אתגר המהירות - פעם תהליכים דרשו זמן והחלטות, היום הכל קורה בקצב מסחרר: ההתפתחויות בתחום התקשורת (בדגש על עולם הסייבר), והשימוש בכלי נשק שלא דורשים הכנה ארוכה ומיוחדת (דוגמת טילים ורקטות), מקצרים דרמטית את תהליכי החשיבה־החלטה־פעולה.
• אתגר ההשתנות - בשתי מילים: מהפכת המידע, שמאפשרת לאסוף מידע וידע בהיקפים חסרי תקדים, אבל מייצרת גם הצפה וצורך מתמיד לברור את העיקר מהטפל ולהבין את מה שנאסף.
ארבעת האתגרים האלה, כך לפי ברון, נמצאים בליבת העיסוק המודיעיני העכשווי והם קריטיים להבנת המציאות. "הסוגיה המרכזית שהתעסקתי איתה בשנים האחרונות היא איך עושים מודיעין בעידן של אי ודאות ואי יציבות", הוא אומר בראיון בלעדי ל"ישראל השבוע", "לצורך כך היינו צריכים לעשות הבחנה בין סודות לתעלומות. סוד זה משהו שמישהו יודע עליו את התשובה - כמה רקטות יש לחיזבאללה, או איפה לאיראן יש מתקנים סודיים, למשל - ואתה צריך להגיע למקומות הכי כמוסים כדי שגם אתה תדע.
"בשנים האחרונות עברנו משיעור גדול של סודות לתעלומות. תעלומה, בשונה מסוד, היא משהו שבאמת אין לו תשובה. מי יחליף את בשאר? מתי איראן תהיה גרעינית? מה יקרה בכיכר תחריר אם נתקוף בעזה? אלה דברים שאף אחד לא החליט עליהם. הרי בשאר לא החליט מי יחליף אותו וגם המחליף שלו לא יודע את זה, והציבור ביהודה ושומרון לא באמת יודע מתי יגיע הרגע הזה שבו הוא יחליט להפסיק לעסוק ברווחתו ובכלכלתו ולצאת נגד מה שהוא מכנה כיבוש".
סימני השאלה האלה נולדו ברובם מתוך האביב הערבי, שטילטל בשנים האחרונות את המזרח התיכון. החוקרים באגף המודיעין, הוא מגלה, חלוקים בדעתם בין אלה שסבורים שהטלטלה הסתיימה והאירועים הגדולים כבר קרו, לבין אלה שמאמינים שאי היציבות תמשיך ללוות אותנו. ברון שייך למחנה השני: לאלה שאומרים שאת הסדר הישן החליף אי סדר, ומשוכנעים שהמזרח התיכון לא יחזור להיות יציב בטווח הנראה לעין.
המטרה הבאה: ירושלים
ברון עשה את חלקו הראשון והעיקרי של שירותו במודיעין חיל האוויר. האויב המרכזי היה אז סוריה, שלא דומה בדבר למדינה שאיתה התמודד בשנים האחרונות כרח"ט מחקר. "אני התעסקתי בסוריה עשרות שנים, ואני תופס את עצמי כמומחה לסוריה, אבל רוב הידע שצברתי הוא כמעט לא רלוונטי היום", הוא מודה, "יש עדיין 'סוריה הקטנה', שהיא המקום שבו בשאר מנהל את העניינים, ויש שם עדיין חיל אוויר והגנה אווירית וטילי קרקע־קרקע ואפילו קצת כוחות יבשה, אבל אלה לא העניינים העיקריים".
אסד יחזיק מעמד?
"הדיון על סוריה הוא על הישויות שנמצאות בשטח שפעם קראנו לו סוריה. אין יותר סוריה. לדעתי, באטלסים שהילדים ילמדו בשנים הבאות לא תופיע סוריה כסוריה. תופיע שם ישות
שצריך למצוא לה שם - שאנחנו קוראים לה ככה בחיבה 'סוריה הקטנה' - אשר משתרעת מדרעא, דמשק, חומס וחאלב ועד החוף. שם בשאר שולט. בטריטוריה הזאת מרוכזים רוב האזרחים שהיו פעם בסוריה וגם חלק גדול מהתשתיות הלאומיות, ואני מעריך שבטריטוריה הזאת הוא ישרוד. בשאר המרחב ייווצרו ישויות עצמאיות, ברובן איסלאמיות ובחלקן איסלאמיות קיצוניות, שזה גם המצב כיום ברמת הגולן".
למה הגורמים האלה ברמת הגולן לא פועלים נגדנו?
"אני מעריך שהם יפעלו. זה נראה לי בלתי נמנע בגלל האידיאולוגיה. הם לא פעלו עד היום כי הם התעסקו בעיקר בהפלת המשטר בסוריה. האידיאולוגיה שלהם, הכתובה והמוצהרת, היא 'קודם ניקח את דמשק, ואחר כך ניקח את ירושלים'. היה בתוכם דיון אם נכון שזה יהיה טורי או מקבילי, כמו שקורה בסיני, וכרגע הם החליטו על שיטת השלבים, אבל זה יכול להשתנות בכל רגע. אני משוכנע שזה רק עניין של זמן עד שהם יתקפו אותנו ברמת הגולן".
התובנה המודיעינית הזאת של השינוי העמוק שמתחולל בסוריה וברמת הגולן הובילה את צה"ל לבצע שינויים נרחבים בגיזרה: גדר חדשה נבנתה, אוגדה חדשה הוקמה ותפיסות מבצעיות שהוטמעו במשך עשרות שנים הוחלפו בחדשות. אלו אמורות לבלום את האיסלאם הקיצוני, שאמ"ן מדמה אותו לשבטים ההונים ששטפו את אירופה לפני 1,500 שנה. המייצג הבולט ביותר של התופעה - דאעש - אמנם אינו נוכח עדיין על גבול ישראל, אבל העיסוק בו גדל דרמטית בחודשים האחרונים.
"זה מותג מדהים, שעם ארבעה מטרים של בד כתום וכמה סכינים הצליח להגיע לתודעה של כולנו", אומר ברון, "הם השתלטו על שטח גדול, מא־רקה בסוריה ועד לפאתי בגדד, השתלטות הונית של להפחיד את כולם כדי שיברחו. אבל צריך לומר שזאת השתלטות לא יציבה, שעתידה תלוי במפגש שלהם עם כוחות הקואליציה הבינלאומית. גם כאן יש ויכוח אצל אנשי המודיעין. אני סבור שהקואליציה תתקשה לעשות את מה שאובאמה אמר על הפודיום: 'To degrade and ultimately destroy'. את הדבר הזה אי אפשר להרוס. אני לא בטוח שהדבר הזה ימשיך להתפשט צבאית, אבל הוא ימשיך להתפשט רעיונית: עוד ועוד ארגונים שכבר קיימים היום יישבעו לו אמונים, כמו שקרה בסיני וכמו שקורה בעזה ובלבנון. בסופו של דבר, מדובר ברעיון בן מאה שנה כמעט, וכמו הרעיון של האחים המוסלמים - הוא לא ייעלם".
ברון מדבר על "אלפי" אזרחים אירופאים שהצטרפו מאז הקיץ האחרון לדאעש. החשש הברור הוא מחזרתם הביתה, שטופי מוח ומאומנים צבאית, ומגל טרור שישטוף את היבשת. הפיגועים שבוצעו בפאריס בשבוע שעבר אמנם לא יצאו מבית מדרשו של דאעש אלא של אל־קאעידה, אבל הם האירו שוב את הסכנה ואת הצורך של מדינות המערב להתמודד איתה בעיניים פקוחות. ברון אומר שהתהליך כבר החל, לפחות ברמה של איתור הפעילים המסוכנים וניטורם, אבל הוא מתקשה להיות אופטימי: "לא תהיה הצלחה מלאה במאבק הזה. יש אלפי פעילים שהגיעו ממדינות המערב והם חוזרים הביתה, מאומנים, מצוידים, בעלי ניסיון ובעיקר בעלי מוטיבציה. הפיגועים נגד המערב, ובכלל זה מטרות ישראליות ויהודיות, יימשכו. זאת תופעה קבועה שצריך להתארגן נגדה".
"הוא מתעסק עם חבורת פושטקים ולא רוצה להעיר את הבריון השכונתי". בשאר אסד עם לוחמים סורים // צילום: רויטרס
בלי תקווה מדמשק
לפני כמעט שנתיים, במארס 2013, נקלע ברון לזירת התגוששות בינלאומית לאחר שאמר בהרצאה פומבית כי אסד עושה שימוש בנשק כימי נגד בני עמו. ארה"ב, שהתחייבה כי צעד כזה יהיה עילה להתערבותה במלחמה, תקפה אותו וטענה כי המידע אינו מבוסס - אולם נאלצה להתקפל כעבור כמה חודשים, כאשר אלפי בני אדם בדמשק נהרגו בתקיפה כימית. לימים התברר שהמידע שברון התבסס עליו היה לא רק מוצק, אלא שהוא גם היה מוכר היטב לאמריקנים, שפשוט לא רצו להיקלע להרפתקה מזרח־תיכונית חדשה.
האירועים האלה הובילו, בסופו של דבר, להתפרקותה הכמעט מוחלטת של סוריה מנשק כימי. "האיום השתנה", אומר ברון. "כבר לא מדובר באלפי פצצות אוויר עם מאות ראשי קרב של טילים שעלולים היו לפגוע פה בעורף עם נשק כימי אסטרטגי וקטלני. יכול להיות שלאסד נשארה יכולת מצומצמת, אבל אין לו היום אמצעי נשיאה לזה, כי בטילי הסקאד הוא השתמש נגד אזרחיו".
ובכל זאת, ברון מצביע על שינוי משמעותי לדבריו, שלא ממש מוכר לציבור: האיום האסטרטגי של נשק כימי הפך לאיום טקטי. "בסוף בשאר כן מפעיל, לאורך כל השנה האחרונה, נשק כימי נגד אזרחיו. זה לא הסארין או ה־VX, אלא חומרים אחרים שהם ממשפחת המנטרלים. הוא מפעיל אותם על האוכלוסייה שלו, ולנו נראה מאוד טבעי שגם ארגוני טרור ישיגו נשק כזה או שהוא יעבור לחיזבאללה. זה אולי לא איום אסטרטגי על העורף, אבל זה בהחלט איום גדול על הכוחות".
מה החומרים האלה עושים?
"במינון נמוך הם מנטרלים, ובמינון גבוה הם הורגים. הוא השתמש, למשל, בגז כלור. אלה חומרים שאולי לא הורגים אלף איש, אבל הם כבר הרגו אנשים בסוריה".
את מה שאתה יודע יודעים גם במערב. למה לא עושים עם זה כלום?
"כי זה לא גורם להרבה נפגעים. אבל הפעם אזהר, ובכל זאת אומר משהו אחר, שלא קשור לנשק הכימי: בסוריה יש כ־200 אלף הרוגים והעולם לא עושה שום דבר. זה דבר שלא ייאמן, וזה נכון לא רק בהקשר הכימי. וכשדיברתי אז, זה היה חלק מתחושה רחבה שיש בסוריה רצח המונים שאפשר לעצור אותו ולא עושים את זה".
מה טוב לנו, למדינת ישראל, שיקרה בסוריה?
"התוצאה הטובה לנו היא לא ריאלית - שגם הציר הרדיקלי של איראן, סוריה וחיזבאללה מאבד את השפעתו, וגם האיסלאמיסטים לא מצליחים לנצח. זה משהו שאולי אפשר היה להשיג אותו ב־2013, אם המערב היה פועל אז ומתוך ההריסות היה קם גורם סוני מתון, אבל זה לא קרה. היום אנחנו צריכים לבחור בין ציר רדיקלי לאיסלאם רדיקלי. שניהם גרועים באותה המידה, ולכן בהתפתחויות בסוריה אין מימד אופטימי".
למה אסד לא הגיב לתקיפות שהוא מייחס לנו בשטחו?
"לפי דעתי הוא מורתע, וגם יש לו אינטרסים יותר בוערים. יש גישה מודיעינית, שאנחנו אף פעם לא הזדהינו איתה, שאומרת שכאשר לוחצים מנהיג ערבי הוא יפעל נגד ישראל. זה לא נכון. הוא מתמודד עם חבורת פושטקים, למה הוא צריך גם את הבריון השכונתי על הראש?"
אם ניקלע לעימות עם חיזבאללה, הוא יצטרף?
"זאת בדיוק הדוגמה למשהו שאין בו סוד אלא תעלומה, שתלויה בהקשר הקונקרטי. אני חושב שהוא ימשיך לרצות להימנע מזה שנתקוף אותו. עניינית, הוא יפתח טלוויזיה. אם הוא יראה שמצבו של חיזבאללה בסדר, אז הוא יעשה משהו כדי לצאת ידי חובה. אם הוא יראה שמצבו של חיזבאללה לא בסדר, תהיה לו החלטה קשה מאוד. אבל בעצם השאלה יש משהו מהדיון על סוריה הישנה: השאלה היא לא מה בשאר יעשה, אלא האם חיזבאללה ואיראן, שנוכחים היום בסוריה בצורה כל כך משמעותית, ישתמשו בנוכחות הזאת לפתיחת חזית מול ישראל, בידיעת בשאר ובאישורו או ללא אישור, משטח סוריה".
הדילמה של נסראללה
בחודשים האחרונים חזר חיזבאללה לפעול נגד ישראל בצפון. תחילה עשה זאת באמצעות שליחים ברמת הגולן, ובאחרונה במישרין, בגלוי, בהר דב. באמ"ן איתרו את הסימנים המעידים לכך כבר לפני שנתיים, אחרי התקיפה הראשונה שיוחסה לחיל האוויר בסוריה. היעד היה אז מערכות SA-17 שיועדו לחיזבאללה, וכעבור חודש, בראיון מוקלט, הודיע נסראללה שאם ישראל תפעל בלבנון - חיזבאללה יגיב.
נסראללה לא רק איים, אלא גם יצר הבחנה ברורה: על תקיפות בסוריה חיזבאללה יבליג, על תקיפות בלבנון הוא יגיב. "בינואר 2014 הוא זיהה את מה שבראייתו היתה בפעם הראשונה תקיפה בשטח לבנון", אומר ברון, "עוד קודם הוא חווה כל מיני אירועים שהוא לא ידע להסביר אותם או להוכיח בוודאות שהם 'ישראליים', כמו מפקד בכיר שנהרג לו ועניינים אחרים. אבל פה זה כבר היה בוטה וברור, ומה שקרה זה שהוא מימש את האזהרה שלו. נכון שזה היה מקרה פינתי, שהוא יכול היה להחליק אותו, כי מה שהוא ייחס לנו היה באזור מבודד, קרוב מאוד לגבול עם סוריה - אבל לדעתי הוא חשב שאנחנו מנסים אותו, כלומר אנחנו מתחילים בקטן כדי לפתוח גם את שטח לבנון לתקיפות".
והוא אותת לנו.
"כן. זה היה במארס. בחודשים האחרונים הוא זיהה מתקן שאותו הוא ייחס לישראל. נכון שכמותו הוא מצא הרבה לאורך השנים, אבל הפעם נהרג לו פעיל והוא לקח אחריות, ולכן בראייתו הוא היה חייב להגיב. להערכתי, הוא לא עושה את זה עם שיר על השפתיים, אלא כדי לאותת לנו שעד כאן".
תגובת חיזבאללה לאירוע הזה היתה בפיצוץ מטענים על כוח בהר דב. כפסע היה בין תוצאות האירוע - שני חיילים פצועים - למספר דו־ספרתי של חיילים הרוגים. יש הסבורים, ברון ביניהם, שהתגובה הרפה של צה"ל לאירוע הזה לימדה את חיזבאללה שישראל תחיה בשלום עם פתיחתו מחדש של מרחב הר דב להתכתשות. "הוא חושב שמבחינתנו המרחב הזה יכול להיות מוכל. הוא עשה טעות כזאת ב־2006, והוא עלול לעשות אותה שוב".
איך תיראה מלחמת לבנון השלישית?
"זה מסובך, כי אני יודע לתאר רק את מה שחיזבאללה יעשה. מה אנחנו נעשה לו זאת כבר שאלה אחרת".
אז בוא נתרכז בו.
"הוא ינסה לירות כמויות גדולות מאוד של רקטות וטילים לשטחנו, יותר מאלף ביום: אלף קצרות טווח, ועוד כמה עשרות בינוניות וארוכות טווח. בשונה ממלחמת לבנון השנייה, אני מעריך שבפעם הבאה נמצא כוחות של חיזבאללה בשטחנו, בשתי תצורות. האחת היא תצורה של פיגועים - דקירות נקודתיות בנהריה או בשלומי או במעלות - והשנייה בדמות מבצעים יותר משמעותיים לאחיזת שטח בישראל".
שזה אומר, למשל, שפלוגה של חיזבאללה חוצה את הגדר ומשתלטת על יישוב?
"כן. יש פה רעיון עמוק של לערער את תפיסת הביטחון הישראלית. הרי גם כשאני אומר את זה כאן, ואתה תכתוב את זה, זה לא באמת יחדור לנו לראש. כשזה יקרה, אנחנו נזדעזע עמוקות. לתפיסת נסראללה, הזעזוע העמוק הזה הוא משהו שיכול לעזור לו בתהליך ארוך שנים למוטט את מדינת ישראל".
זאת אומרת שבמקום מתקפה, נצטרך להתעסק בעיקר בהגנה.
"אופרטיבית אתה מתאר את זה נכון, אבל זה לא לב העניין. זה כמו הארמיה השלישית במלחמת יום כיפור. בסוף זה היה שטח מצומצם, מכותר, אבל זה היה מה שפתח את הפתח לתחושת הניצחון המצרית".
מה נסראללה ירצה להשיג במלחמה הבאה?
"אני לא חושב שהוא רוצה את המלחמה הבאה, אבל כשהיא תתרחש הוא ירצה לגרום נזק גדול. זה לא סיפור של הרתעה: צריך להאמין למה שהם אומרים, הם רוצים להשמיד את מדינת ישראל. אין לזה תוכנית אופרטיבית עם תאריך יעד, אבל זה הרעיון".
מה הלקח שלו מצוק איתן?
"שבאופן כללי הוא בכיוון הנכון. אבל הם גם מגבירים את ההצטיידות באמצעי לחימה לטווחים הקצרים, במטרה להחליש את האוכלוסייה ולפגוע בכוחות".
מנהרות?
"לא מצאנו, אבל אנחנו ממשיכים לחפש. הנחת היסוד היא שיש וחייבים למצוא אותן".
את המאמץ העיקרי משקיע חיזבאללה ברקטות - בכמות (יש לו כבר כ־100 אלף), ובדיוק: הרצון הוא לפגוע במטרות ישראליות רגישות, אסטרטגיות, ובכך לשתק את המשק הישראלי. על הפרק - הקריה בתל אביב ובסיסי חיל האוויר והמודיעין, אבל גם בתי הזיקוק, מיכלי האמוניה, מתקני חברת החשמל, נתב"ג, הנמלים ועוד. "תל אביב תטווח", מבהיר ברון, "עד כמה? זאת כבר שאלה של הצלחת הפעילות ההתקפית שלנו".
חיזבאללה יצליח לפגוע במדויק איפה שירצה?
"יש פה מאמץ עיקש שלהם להשיג את היכולת המדויקת הזאת. הם עוד לא שם. זה יקרה מתישהו".
יש לנו מודיעין טוב על חיזבאללה?
"כן. האם עד כדי כך שתושבים בין חדרה לגדרה לא יראו רקטות? לא. היכולת המודיעינית לא מספיק טובה כדי למנוע נפילה של רקטות בשטחנו, אבל היא מספיק טובה כדי לצמצם משמעותית את האיום הזה".
"עשה טעות ב־2006, מסוגל לטעות שוב". נסראללה // צילום: רויטרס
יכול לפרוץ עימות נוסף
חמישה חודשים אחרי מבצע צוק איתן, דומה ש"טפטופי" הירי חוזרים בהדרגה לדרום. באמ"ן אומרים כי לא רק שחמאס לא עומד מאחורי הפעולות, אלא שהירי מתבצע בניגוד לאינטרס המובהק שלו לשמור על שקט. "זה לא נתון לוויכוח, כי זה בבסיס הכי חזק של הנתונים", קובע ברון, אבל ממהר להבהיר ש"הסיפור, כרגיל, הרבה יותר מסובך. חמאס כן מבקש לאותת לנו שיש קשר ישיר בין המצוקה הכלכלית בעזה ליציבות הביטחונית אצלנו, ובסוף יכול להיות שחמאס יהיה מחויב לאיתותים שלו. אבל דבר אחד בטוח, ככל שאפשר להיות בטוח באזור הזה: חמאס לא רוצה מתקפה יזומה, והאמת - גם יתקשה לפתוח בה שוב".
ולמרות זאת - זה עלול לקרות, בדיוק כפי שהיה בקיץ האחרון. גם היום משוכנע ברון שחמאס לא היה מעוניין בעימות, עניין שהוביל למחלוקת עמוקה, מתוקשרת ומזיקה עם השב"כ. ברון מודה שנגרם נזק, משום ש"בוויכוח הזה היה חשש מסוים של ביטחון מידע", וכמובן, בגלל האווירה העכורה שנוצרה בין שני הארגונים. "אני באמת משוכנע שהדרך היחידה להבין את המציאות היא באמצעות ויכוח ומחלוקת, ולכן טוב שיש מחלוקת. הבעיה היא שכאן המחלוקת יצאה מכלל שליטה".
חמאס כבר משקם את המנהרות?
"כן. יש שם הריסות, הוא מפנה אותן ומנסה לשקם. האם הוא חופר מנהרות לשטחנו? אני מעריך שלא כרגע".
מה לגבי הרקטות?
"אנחנו רואים אותו עושה הרבה יותר ניסויים, אבל גם רואים שקשה לו מאוד להבריח חומרים ממצרים. בסופו של דבר הוא יחזור לייצר רקטות, אי אפשר למנוע את זה".
אז מתי יהיה העימות הבא בעזה?
"אם מקבלים את התזה שלי, אז אין לזה תשובה. הרי חמאס היה מורתע גם ביולי 2014, ובכל זאת פרץ עימות. זה יכול לקרות שוב, בגלל אוסף של נסיבות. המודיעין לא באמת יכול להגיד מתי זה יקרה, וצריך להיערך שזה יקרה".
מה שאתה אומר כאן סותר מהותית את מה שהבטיחו לנו בקיץ האחרון: שצוק איתן יביא לרגיעה ארוכת טווח בדרום.
"חמאס מורתע מאוד. הוא לא רוצה עימות, הוא אוכף בקפדנות ריסון וכשיורים עלינו רקטה הוא עוצר את האנשים. ולמרות כל אלה - יכול לפרוץ עימות נוסף".
חלק ניכר מהריסון הזה נובע מהפעילות המצרית בגבול עזה-סיני. המצרים, אומר ברון, מאשימים את חמאס באחריות לא מבוטלת לכאוס שמתחולל בשטחם, ולכן הם פועלים להחליש אותו. "הם היו רוצים שפתח יחזור לשלוט ברצועה, או דחלאן, אבל הם מבינים שזה לא ריאלי כרגע".
השלטון של סיסי במצרים יציב?
"כן, אבל מתישהו יהיה עליו להתמודד עם פער הציפיות של הציבור, כי הוא לא באמת יכול לפתור את הבעיות הכלכליות של מצרים".
אם הולכים עם תזת ההתהוות שלך, לא מן הנמנע שנראה שוב מיליון איש בכיכר תחריר.
"נכון, אם כי הציבור המצרי הרבה יותר מפוכח היום, בעיקר אחרי שהתאכזב בתקופת מורסי. זאת גם הסיבה שלא ראינו את ההמונים יוצאים לרחובות אחרי הזיכוי של מובארק".
אז מה, הציבור בעולם הערבי מתפכח מהמהפכה האיסלאמית?
"אני חושב שחלק גדול בציבור מעדיף כרגע את הסדר על הדמוקרטיה, אבל זה לא יהיה לאורך זמן. הרעיון של האיסלאם הפוליטי, בדיוק כמו הרעיון של הג'יהאד העולמי, הוא ותיק, והוא שרד רדיפות והוצאה מחוץ לחוק - כך שהוא לא יתמוטט גם עכשיו".
פיגועי אווירה מידבקים
העיסוק המודיעיני העיקרי בחודשים האחרונים, אחרי סיום הלחימה בעזה, היה בזירה הפלשתינית השנייה - יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. על הפרק: החשש מאינתיפאדה שלישית, ובעיקר העיסוק במהלכים שיוזמת הרשות הפלשתינית בזירה הבינלאומית. בתשובה לשאלה ישירה - מה רוצה אבו מאזן - עונה ברון באופן שלא משתמע לשתי פנים: "אין לנו שום ספק שאבו מאזן לא רוצה טרור. הוא לא קורץ והוא לא מסית, הוא פשוט לא רוצה טרור. דרכו היא לא דרך הטרור. יש גם דעות אחרות, אבל זאת הבנתנו".
מה הוא כן רוצה?
"עמדתו הבסיסית היא שאת היעדים הלאומיים הפלשתיניים, את המדינה, צריך להשיג במו"מ עם ישראל. בהגיעו אל יום הולדתו ה־80, תוך כדי שהוא צופה במערכת הפוליטית הישראלית, הוא חושב שהסבירות שזה יקרה נמוכה. לכן הוא הולך לגישה שיש לה שני הקשרים ומטרות. אחת, הוא רוצה לכפות עלינו לחזור למו"מ דרך לחץ של הקהילה הבינלאומית, כשהמו"מ צריך להתחיל כמובן בתנאיו המוכרים. ושתיים, שהמדינה הפלשתינית תוקם שלא במו"מ עם ישראל אלא בעקבות לחץ של הקהילה הבינלאומית, עיין ערך דרום אפריקה".
ומה הוא מעדיף?
"כרגע הוא מצא איזה מרחב נוח שמאפשר לו ללכת לפה או לפה, אבל לטעמי הוא יעדיף - בכפוף להתפתחויות הפוליטיות אצלנו - את דרך המו"מ. אבל יש גם הדרך השנייה".
שלטונו ברמאללה יציב?
"כן".
אינתיפאדה שלישית אפשרית? זה על הפרק?
"אנחנו במצב פחות שקט מכפי שהיה בשנים האחרונות, אבל זאת לא אינתיפאדה. כרגע אנחנו לא רואים חוליות חמאס שפועלות לערער שם את היציבות וגם לא יציאה המונית של הציבור לרחובות, אבל זה עלול לקרות. מה שאנחנו כן רואים זה מה שמכונה, בצורה לא ממש טובה, פיגועי אווירה, שהם מידבקים. מה שכן אפשר לומר זה שאנחנו נמצאים על סף התערערות. זה נכון גם לגבי עזה".
אתה יכול לצייר תרחיש?
"במשך שנים היה שם איזה אופק של מו"מ ושל להקים את המדינה מלמטה, וזה נתן כיוון לציבור שלא רוצה לחיות תחת כיבוש. עכשיו יש פיגועי אווירה. אנחנו נגיב, אבו מאזן ילך לגישה הלעומתית שלו, אנחנו נעניש אותו, וכל זה עלול להביא לערעור. מה שישראל מנסה לעשות, גם בעזה וגם ביו"ש, זה להגיב להתפתחויות באופן שלא יביא להידרדרות. זה עניין עדין מאוד".
האם אבו מאזן מנסה להתערב בבחירות בישראל? להשפיע על חברי הכנסת הערבים?
"לא".
חד־משמעית?
"יש להם שלוש דרכים להתמודד עם המצב. להגיד שזה לא הזמן לפעול ולתת לנו לבחור ולראות מה יקרה; להגיד שזה בדיוק הזמן לפעול, כי אנחנו עסוקים בבחירות ולכן הכי שבריריים; ולהתערב פוליטית, מה ששאלת - להשפיע על התוצאות מבפנים. כרגע אנחנו לא רואים לא את זה, לא את זה ולא את זה".
מנסה להפעיל לחץ בינלאומי. אבו מאזן // צילום: רויטרס
יודעים יותר, פגיעים יותר
אתגרי המודיעין של השנים האחרונות, תוצאה ישירה של התהפוכות האזוריות, הובילו לשינויים מרחיקי לכת בעבודת המודיעין. שינויים אלה נבעו גם מהמהפכה המודיעינית הגדולה ביותר של השנים האחרונות - הסייבר. ברון אומר שהמשמעות הגדולה ביותר של השינוי היא ב"נגישות שמתאפשרת לדברים שבעבר לא ידענו לגעת בהם".
למשל?
"הרי לא אתייחס. אבל זה משהו שמאפשר לנו לדעת הרבה יותר מכפי שידענו בעבר, ומנגד - זה גם משהו שמאפשר לצד השני לפגוע בנקודות התורפה שלנו. בלא מעט אירועים היתה לי תחושה שאנחנו יודעים הכל, אבל זה מבולבל, זה כאוטי, האותות והרעשים מופיעים ביחד וצריך לדעת להפריד ביניהם - וזה מה שאנחנו מנסים לעשות פה".
ברון מוטרד בעיקר מהצד ההגנתי בסייבר. הוא סבור שאנחנו לא מבינים או מפנימים עד כמה אנחנו חשופים, והוא לא מדבר על מערכת הביטחון אלא על המערכות האזרחיות. "זה דומה בעיניי לרקטות", הוא אומר, "הייתי שם כשהרקטות התחילו - בתחילת שנות השמונים - נשק קטן, לא מדויק, לא נראה רציני, ועכשיו, אחרי שלושים ומשהו שנים, עוד מעט תהיה להן יכולת שתאפשר פגיעה בצלחת שעל בניין המטכ"ל. גם בסייבר, בעודנו מנסים להגן על ליבת הסוד שלנו, על המערכות הצבאיות, על התשתיות הלאומיות, יכולים לגרום לנו המון קשיים בשל פגיעה בסקטור האזרחי".
בצד ההתקפי, כאמור, הסייבר נתן לישראל אינספור מידע והזדמנויות שלא היו שם קודם. אמנם ברון מסרב להתייחס לדוגמה המובהקת ביותר - המבצע הישראלי־אמריקני, שעל פי פרסומים זרים השבית לתקופה ממושכת את מערך הצנטריפוגות של איראן במתקן ההעשרה בנתאנז. אלא שמאז הצטמצם משמעותית שיתוף הפעולה בין ירושלים לוושינגטון בכל הקשור למאמץ לבלימת
הגרעין האיראני, עד כדי האשמות ישראליות כי ההסכם שמתגבש בסוגיית הגרעין מהווה כניעה לאיראן.
תן תמונת מצב עדכנית של פרויקט הגרעין האיראני.
"הציבור והמשטר באיראן נמצאים ב'תקופת המתנה' שיכולה להביא להסכם קבוע ומקיף, או להארכת הסכם הביניים פעם נוספת ואפילו פעמים נוספות. אפשרות אחרת, של 'פיצוץ' בשיחות, נראית לנו סבירה פחות. הצדדים מעוניינים בהסכם, אבל יש עדיין פערים, בעיקר בתחום ההעשרה, בכל הקשור למספר הצנטריפוגות שיישארו פעילות וכמות החומר שתישאר באיראן".
אז איראן היא כבר לא האיום הביטחוני המרכזי על ישראל?
"החזון של השגת הנשק הגרעיני עדיין תקף, אבל ההתקדמות לנשק הואטה ולמעשה הציר היחיד שאיכשהו עדיין מתקדם הוא בתחום ההעשרה, וגם זה באופן מוגבל ובכפוף להסכם הביניים. ועדיין, אסור לשכוח שבתחומים אחרים איראן היא
הגנרטור מאחורי שורה של פעילויות נגד ישראל ומאמץ להעברת אמצעי לחימה, בעיקר לחיזבאללה".
קשה היה שלא לשאול את ברון על הצלחות ועל כישלונות. "אני חושב שנתנו למקבלי ההחלטות תשתית טובה שאיפשרה להם לקבל החלטות, גם אסטרטגיות, גם אופרטיביות, גם טקטיות. מהצבעה על מקומות שבהם מוסתרים דברים שצריך לטפל בהם, ועד הערכות שאפשר לפעול ולא לפעול. ואחרי שאמרתי את זה: לא בכל פעם שהמודיעין יודע דברים, אפשר לעשות איתם משהו, ולא בכל פעם שהמודיעין מתאר מציאות, אפשר לממש מדיניות של לטפל במציאות".
וכישלונות?
"הפיגוע באוגוסט 2011 בכביש 12, שאצלי הוא נשאר מאוד כואב. זה מקרה בעייתי, כי היינו ערוכים והיינו פרוסים, ובכל זאת עשו לנו את הפיגוע כי לא הבנו מספיק טוב את השינוי בסיני. וגם בצוק איתן יש דברים שבסוף שילמנו עליהם מחיר, ואת זה אני אומר בתור אזרח שמצפה שאנחנו נצמצם את הדבר הזה".
בכותרת, איך תיראה 2015?
"בעבר היינו עושים את הערכת המודיעין השנתית פעם בשנה. ב־2014 כבר עשינו אותה פעמיים בשנה, כי בסוף 2013 הבנו שלא נוכל לתת כותרת ל־2014 שתחזיק מעמד שנה שלמה. זה האתגר של ההתהוות. דברים משתנים. ובכל זאת, בכותרת ל־2015: המשך הבלאגן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
