הנתונים הבאים צריכים להדאיג את כולנו: אחד מכל שמונה ילדים ובני נוער בישראל חווה אלימות חמורה ומתמשכת. זו השורה התחתונה והכואבת של מחקר שביצעו פרופ' צבי איזיקוביץ' ופרופ' רחל לב-ויזל מהמרכז לחקר החברה באוניברסיטת חיפה.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מדובר במחקר ארצי רחב היקף וייחודי שנעשה בשיתוף עם משרד החינוך ובמימון חברת "טריאנה", שנערך במהלך שלוש השנים האחרונות בהשתתפות יותר מ-10,000 ילדים ובני נוער יהודים וערבים בגילאי 11-17 מכ-250 בתי ספר ברחבי הארץ. מטרת המחקר הייתה לבחון את היקף תופעת ההתעללות והפגיעה בילדים ובני נוער בישראל.
מחצית מהמקרים - אלימות מינית
כ-13% מהילדים ומבני הנוער שנפגעו מאלימות פיזית דיווחו כי חוו אלימות פיזית חמורה מתמשכת, הדורשת לעיתים טיפול רפואי. נתון מדאיג נוסף הוא שכמחצית מהילדים ובני הנוער שנפגעו מאלימות מינית דיווחו כי חוו אלימות מינית מתמשכת, כדוגמת מעשים מגונים ואונס. כשישה אחוזים דיווחו על הזנחה פיזית מתמשכת של צרכים יסודיים כמו אוכל, ביגוד וטיפול רפואי.
עוד עולה מהמחקר, כי כחמישית מהילדים ובני הנוער שהיו עדים לאלימות בבית דיווחו כי מדובר באלימות מתמשכת וקבועה בין בני המשפחה, כש מי שנפגע יותר הם בנים יותר מבנות. בהיקף תופעת האלימות המינית, לא נמצא הבדל בדיווח על פגיעות מיניות בקרב בנים ובנות.
ילדים ובני נוער ערבים דיווחו על חשיפה רבה יותר לאלימות, בכל רמת חומרה ובכל סוגי הפגיעות, מאשר ילדים ובני נוער יהודים. עם זאת, ילדים יהודים דיווחו על יותר מקרים של פגיעה מינית מאשר ילדים ובני נוער ערבים.
רבע מהילדים ובני הנוער דיווחו כי על אף התכניות הקיימות במשרד החינוך, הם לא יודעים לאיזה מהגורמים לפנות כדי לדווח על אלימות המופנית כלפיהם. מרביתם מעדיפים שלא לפנות לגורמים מקצועיים. במגזר הערבי, מורים בחברה נתפסים על ידי הילדים ובני הנוער כגורם שאליו ניתן לפנות במקרה של אלימות, בניגוד לתפיסת המורים על ידי ילדים יהודים.
פרופ' צבי איזיקוביץ' אחד מעורכי המחקר התייחס לממצאים המדאיגים: "תופעת האלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל שכיחה ביותר, וזאת גם יחסית למדינות מערביות אחרות, בעיקר בפגיעות מיניות והזנחה. לא מדובר רק בילדים בסיכון, אלא בבעיה חברתית המקיפה את אוכלוסיית ילדי ישראל כולה.
פרופ' רחל לב-ויזל: "ממצאים חמורים מהסוג הזה מחייבים את הממשלה, הכנסת וכל הגופים הרלוונטיים לא רק לדון באלימות כלפי ילדים ובני נוער, אלא גם להתחיל לפעול. משרדי הממשלה והגופים הנוגעים בדבר חייבים לשלב ידיים ולהעלות את המודעות לפגיעה בילדים, ובמקביל להביא לשינוי ערכים על-ידי הקמת רשות לאומית למניעה וטיפול באלימות כלפי ילדים ובני נוער".