לפענח את הדמות

בראיון ישן על סידרת ספרי הבלש שחיברה, הסבירה הסופרת המנוחה בתיה גור את בחירתה ליצור בלש מזרחי בכך שחיפשה דמות שתהיה זרה לנחקרים שלה. עלילות מקרי הרצח בספריה של גור התרחשו בסביבות אליטיסטיות והומוגניות כמו החברה הפסיכואנליטית בירושלים, החוג לספרות באוניברסיטה העברית, הקיבוץ, התזמורת הקלאסית וכו' - מקומות שאדם עם שם כמו מיכאל (מישל) אוחיון בדרך כלל לא מופיע במצבת השמות שלהם, בטח שלא בשנות ה־80 וה־90. דמותו של חוקר זר שאינו מתפרש בקלות עוררה בנחקרים שילוב בין אי נחת לאמון, שאיפשר לאוחיון לחדור את מעטפת התדמית של החוגים הסגורים, להתחקות אחר מכלול הכוחות והטיפוסים השונים המחזיקים אותה, ולבסוף לפענח את הפשע.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

60 שנה ואלפי קילומטרים מפרידים בין מיכאל אוחיון לפקד מגרה - גיבור סידרה בת יותר ממאה רומנים ונובלות מאת הסופר הצרפתי ז'ורז' סימנון, שתרגום לעברית של ספרו "פיוטר הלטבי" ראה עתה אור. אלו שני בלשים שונים מאוד במזגם ובצורת עבודתם, אולם דבר אחד משותף להם - הזרות.

בדומה לאוחיון המזרחי בקאסטה האשכנזית, גם מגרה הנקרא לפענח רצח בין אנשי עסקים בינלאומיים ואצילי אירופה הישנה, זר לסביבתו וזרותו מודגשת באופן גופני ממש. הוא גדל גוף, מגושם ומתבטא באופן לא מעודן ומתוחכם. בשעה שרבים מנחקריו לובשים חליפות יוקרה שנתפרו לפי מידה אצל החייטים הטובים ביבשת, מגרה נאבק בשולי מעילו המרופט וספוג המים. הם לוגמים אפריטיף ונוגסים מעדנות בקוויאר, בעוד הוא בולס כריך ומערה כוס בירה אל קיבתו. הם דוברי שפות רבות ומחזיקים תאי צפייה פרטיים בתיאטרון, ואילו הוא דובר צרפתית עממית, שגם אותה ינהם בזעף רק כשיידרש לכך. כשיתיישב במלון יוקרה במהלך חקירת רצח

שהתרחש במקום, אורחי המלון יצקצקו וילחשו־יצעקו בינם לבין עצמם שמלונות יוקרה זה כבר לא מה שהיה פעם. "זה" הוא פקד מגרה. 

עטיפת הספר

ספרים רבים מסידרת פקד מגרה תורגמו לעברית בעבר, אולם "פיוטר הלטבי", שראה אור לראשונה בשנת 1931, הוא הספר הראשון ואחד המכוננים בסידרה. כבר מתחילתו הוא מתווה את קווי המתאר של הבלש ועלילותיו המוכרים מספרי ההמשך. זה לא ספר בלשי טיפוסי. נתחיל מכך שזה לא בדיוק ספר מתח. יש בו עלילת פשע הבאה לכדי פתרון כמובן, אולם דומה שהלוליינות המחשבתית והעלילתית המאפיינת ספרי בלש רבים וכמו אוחזת בקוראים בעוצמה, כלל אינה עומדת בראש מעייניו של המחבר.

הרומן נפתח בהודעה של האינטרפול על טיפוס מפוקפק המוכר לרשויות שכינויו פיוטר הלטבי, העושה את דרכו ברכבת לפאריס. מגרה ניגש לתחנה, חולף על פני פיוטר היורד מן הרכבת בצעידה מהירה, וכעבור כמה דקות מגלה שאותו פיוטר ממש שוכב ירוי ללא רוח חיים בקרון שממנו יצא הוא עצמו לפני כמה דקות. מכאן יוצא מגרה לחקירה שתגבה עוד כמה גופות של אנשי עסקים, פושעים וגם עוזרו הנאמן של מגרה, הסמל טורנס. 

למעט המקטרת הנצחית התחובה בפיו, גם פקד מגרה עצמו אינו חוקר טיפוסי. סימנון מקמץ במידע אישי ואינו מאפשר לקורא לצלול אל נבכי נפשה של הדמות, וכך מגרה של "פיוטר הלטבי" נותר חידתי לא פחות מנחקריו, ואת תיאורו קל יותר לספק על דרך השלילה: הוא לא אלים, לא נזיר ולא אינטלקטואל. נישואיו אינם קורסים והוא לא רודף שמלות, השתיינות שלו נשארת בשליטה, הוא לא מעגל את פינות החוק ולא מסוכסך עם פקודיו ומפקדיו במשטרה, לא סובל מאובססיית הרס עצמי, אין לו משאלת מוות והוא אינו חי בביבים, והוא לא מלוקק או איש מנעמי החיים הטובים המתחכך בחברה הגבוהה.

מבין שלל הבלשים הספרותיים הוותיקים (הרקול פוארו, סם ספייד) והחדשים (הארי הולה, בני חריסל ועוד) מגרה מזכיר דווקא את אברהם אברהם, גיבור ספריו של דרור משעני - בלש תושב חולון, חכם אבל קצת מגושם, בעל יושרה ונטול גינונים. בלש עממי.

מה הטעם לקרוא (או לכתוב) על חוקר לא שנוי במחלוקת המופיע בספר לא מותח? תשובתו של מגרה לשאלה נעוצה במוקדי העניין שלו. לאורך העלילה נדמה לא פעם כי לכידת הפושע (ומניעת הפשעים הבאים) היא מטרה שולית יחסית בסיפור. יותר מכפי שמגרה מעוניין לפענח את הפשע ולתפוס את הרוצח, הוא רוצה להבין את המתרחש בנפשו. לא להבין כדי לעצור אותו - להבין כדי ללמוד את עולמו.

נכון שלא פעם הדרך אל הפתרון עוברת בכל מקרה בהבנת דפוסי מחשבתו של הפושע, אולם אצל מגרה נדמה שמרגע שהדמות הפכה מובנת, המרדף מאבד מחשיבותו והופך לעניין פורמלי שצריך לסיים. בלי למסור יותר מדי פרטים על עלילת "פיוטר הלטבי", אפשר לספר שסידרת הרציחות שקורבנותיה הם אנשי עסקים בינלאומיים ועברייני צמרת, ומערבת גם בחורה יהודייה חסרת מורא (המתוארת בקווים מעט אנטישמיים), רוצח שכיר ואלכוהול, מתגלה בכלל כסיפור על הערצה וקנאה בין אחים המתפענח באמצעות תצלום משפחתי ישן. ברקע מופיעה פאריס של שנות ה־30 כמקום אפרורי ויומיומי, כניגודה של התדמית הבוהמיינית המוכרת של העיר באותה תקופה. 

 

פיוטר הלטבי / ז'ורז' סימנון

מצרפתית: רמה איילון; עם עובד, 200 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו