המקורות העבריים אינם נדיבים באשר לאירוע שהתרחש בכפר מודיעין לפני 2,180 שנים וגרם לכהן מקומי לזעוק "מי לה' - אלי" ולגרור את האומה למלחמה עקובה מדם, שנמשכה עשרות בשנים ולוותה לאחר מכן באגדות על מעשי ניסים, אבל כעובדה כוננה מחדש את העצמאות היהודית. חוקרים הלכו בעקבות המעשים האלה והפיקו לקחים ולא הגיעו להסכמות, האם היה זה מרד דתי או מדיני? או דתי-לאומי? כיפות סרוגות של אנשים ש"עלו בחומה" - לא כחרדים אשר אסרו על האומה ליטול את גורלה בידיה- אגדות על נחישות. חנה ושבעת בניה. כמו גם כמה וכמה "אם הבנים" כאלה בעידן המודרני כרבקה גובר, ששכלה בחזית אחת במלחמה אחת בפרק זמן קצר את שני בניה? אבל גם תבונה פוליטית (ברית עם רומא בגבה של יוון כדרך שישראל פעלה ועדיין עושה נגד אויביה - עם טורקיה ואיראן של שנות ה-50 וה-60 במאה ה-20 נגד אויביה מסביב, ועם מדינות הצמיג של 2011 הפזורות ממערב לבוספורוס ובעומקה של אפריקה-). המהפכה הדרמטית ההיא של החשמונאים היתה מאז ומעולם סימן דרך לפלא הציוני. התחייה המודרנית היתה מרד בעולם אנטישמי ובהנחות פאסיביות של המתנה חרדית למשיח. רק שבציונות היה מרכיב מרכזי של חזון חילוני ששר "נס לא קרה לנו / פך שמן לא מצאנו". אך המהפכה ההיא הסתאבה במלחמת אחים וברדיפת מותרות ו"חיים טובים" וויתור על המורשת הייחודית לטובת חיקוי של הזר. היה בה מרכיב מרכזי של איבה בתוך המחנה, שלעולם היא לרעת היהודים, שכאשר הם מערבים במאבקיהם מבית את העולם החיצון - כמעשה אריסטובולוס ב-63 לפני הספירה - הם מתחילים לאבד את השלטון העצמי ואת העצמאות המדינית לטובת זרים. האם היהודים של 2011 מבינים? האם האות הרע, המבהיל, שהתרחש לפני זמן מה בתקיפת מחנה חטמ"ר אפרים מעיד על כך? האם חגיגת הנר הראשון אתמול במעמד בנימין נתניהו ואהוד ברק ובני גנץ ואנשי האזור והרצון הטוב שמצא בני בגין אצל דני דיין ברמת גלעד הם אות שהיהודים הבינו את מה שהיה למצוות אביו הלוחם מנחם - "מלחמת אחים - לעולם לא"? מוקדם לדעת. אך תקווה ניעורה. בימים ההם. גם בזמן הזה.
X
