אגדת חורף

צילום: גיל אליהו // עגורים באגמון החולה. מראה בלתי נשכח

השעה היא שעת בוקר מוקדמת. אנחנו פוסעים בשקט בשבילי החווה, מסוחררים מצבעים עזים וריח נפלא של גשם ואדמה. ערפילי הבוקר נמוגים סביבנו, ואני מרגישה כאילו אני פוסעת בגנו המכושף של הענק, ההוא מסיפור ג'ק והאפונים. כאילו אני הולכת על עננים. ברוכים הבאים לחווה האורגנית של מלון מצפה הימים.

מלון מצפה הימים. היסטוריה מרתקת

מלון מצפה הימים שבראש פינה הוא מקום מיוחד. הוא נמצא בשיפוליו המזרחיים של הר כנען ומשקיף לעבר הרי הגולן ועמק החולה. מלבד ספא ושתי מסעדות יש במלון גם חווה, משק אורגני, בוסתנים, גינות תבלין וחנות שבה נמכר היבול הרב.

אבל לפני שנצא לטיול בשביליה המוריקים של חוות מצפה הימים, נספר לכם קצת על ההיסטוריה המרתקת של המלון. את החווה הקים ד"ר אריך יעקב ירוסלבסקי, המכונה ירוס, רופא יהודי גרמני ונצר למשפחה ציונית נלהבת. הוא עלה לארץ בשנת 1920 מלווה באשתו, בילדיו, בכלבת זאב ובכמה תרנגולות, והשתקע בגליל. ד"ר ירוס נודע כמטפל מסור שדגל בדרכי טיפול טבעיות שעוררו עליו ביקורת לא קטנה. באחד הימים, כשטייל עם בני משפחתו, ביקש לעצור לרגע למרגלות צלע הר כנען. הנוף המרהיב גרם לו לנדור בליבו כי בבוא היום יקים במקום בית הבראה שיסודותיו יהיו מושתתים על טיפוליו הייחודיים. למקום קרא מצפה הימים משום שצפה על ימת כנרת ועל ביצת החולה, שעדיין לא יובשה אז.

ד"ר ירוס היה עקשן מאוד ולא הסכים לוותר על חזונו גם כשקשיים מינהליים, פרעות, מחלות והתנגדויות עמדו בפניו. בשנת 1926 הצליח ירוס לרכוש את האדמה, שהיתה אדמת סלעים טרשית במיוחד, והחל לעבדה. הוא יצר בה טרסות מרשימות ונטע בה עצי נוי ופרי.

פינת תה בלובי המלון // סטודיו סליס: סגנון: נטשה חיימוביץ, צילום: יוסי סליס

בסתיו 1966, כ־40 שנה לאחר שרכש את האדמה, החלה בניית בית ההבראה. ד"ר ירוס האמין שכל מי שיגיע למקום יושפע מהרוגע של הסביבה, מהנוף ומהאוויר הצח, ואלה, לתפיסתו, היו חלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי.

שנים ספורות לאחר שהחל תהליך הבנייה נפתחו שעריו של בית ההארחה, שתוכנן בשיתוף הארכיטקט יחזקאל רוזנברג, ולא היה מאושר מד"ר ירוס, שהיה כבר בן 76. מצפה הימים, שכלל אז 12 חדרים בלבד, הפך לשם דבר, ואורחים רבים החלו להגיע אליו כדי ליהנות מאוויר צח, מתזונה בריאה וכמובן מטיפוליו האישיים של הרופא. ד"ר ירוס הנהיג במקום משטר בריאות קפדני, היה אסור לעשן במלון, והוא נהג לכבות את כל מקלטי הטלוויזיה בשעה 22:00, כדי שהאורחים ילכו לישון, על אף מחאתם הנמרצת. אלא שד"ר ירוס לא הספיק ליהנות שנים רבות ממפעל חייו, וב־1982 מכר את המלון לסמי חזן, שהוא בעליו של המקום עד היום.

ד"ר ירוס נפטר בגיל 92, וחלקת הקבר השלווה שלו ושל זוגתו ספונה בגן קטן, בינות עצי הפרי בבוסתן החווה. לא חשבתם שהוא ירצה לנוח את מנוחת העולמים שלו במקום אחר?

החווה האורגנית של מצפה הימים. הַתִּנשמוֹת מטפלות במכרסמים

כן לציפור

אבו איימן, שמטפל במסירות בחווה האורגנית של המלון כבר תשע שנים, לוקח אותנו לסיור בוקר חורפי במקום. אנחנו פוסעים בשבילים, מלטפים בעדינות שיחי ברוקולי, מריחים את עשבי התבלין שנטועים כאן במין אי סדר וטועמים גויאבה אדומה ריחנית. אני מביטה בכפות ידיו של אבו איימן בשעה שהוא בוצע עבורי את הגויאבה, ואומרת לו שכבר הרבה זמן שלא ראיתי ידיים כאלה - ידיים של עבודת כפיים מבורכת.

חזי שגב, שעורך בחווה סיורים עבור אורחי המלון, מצטרף אלינו. חזי מתגורר בראש פינה וגם מדריך במושבה סיורים מקסימים. הוא מסביר לנו שמטרתו של אי הסדר שבו נטועים גידולי החווה היא לבלבל את ה"אויב" - החרקים שמגיעים לפגוע בצמחים - והוא מטעה את חוש הריח שלהם. בכל החווה נהוגה הדברה ביולוגית אורגנית, לכן תמצאו כאן שובך של תנשמת, שמתברר שהיא אכלנית כפייתית של מכרסמים וחיות לילה ויכולה לזלול עד 200 פרטים בלילה, ושובך של ירגזי - ציפור קטנה ועצבנית מאוד, שמסתובבת על פני הקרקע ואוכלת רמשים. מרתק.

חנות המשק, מצפה הימים // סטודיו סליס: סגנון: נטשה חיימוביץ, צילום: יוסי סליס

החווה, המשתרעת על פני 150 דונמים, נחשבת לאחת החוות האורגניות המגוונות ביותר בעולם, והיא מספקת חלק ניכר מצורכי המלון. כך, למשל, המנגולד והארטישוק הירושלמי שגדלים כאן משולבים בארוחות שמותקנות במלון; חלבן של העיזים בדיר של החווה משמש להכנת יוגורט; ואפילו הסבונים בחדר הרחצה מיוצרים כאן בעבודת יד מתנובת החווה.

מסעדת המלון היא צמחונית חלבית, אך אם חפצה נפשכם בבשר, יש במקום מסעדה נוספת - מסעדת השף "מוסקט", ובה תפריט שנשען כמובן גם הוא על תנובת החווה, כולל הבשר. מדובר במסעדה נעימה המשקיפה לנוף מרהיב, ומי שמעוניין בארוחה קלילה יכול לשבת על הבר. בנוסף, מתחם הספא והטיפולים של המלון, הנשען על תורתו של ד"ר ירוס, מציע מגוון טיפולי פנים ועיסויים.

מהספא וממסעדות המלון אפשר ליהנות גם בלי להתארח פה, אך מי שיבחר להעביר פה לילה או יותר כדאי שיביא בחשבון שמצפה הימים הוא מלון בוטיק אמיתי, וככזה הוא נחשב ליקר יותר. אני הייתי ממליצה לכם להגיע לכאן ללא ילדים (בשבילם אני כותבת כמעט כל השנה), ולבלות עם יקירכם זמן איכות שקט ואמיתי, בשבילכם ולעצמכם. כי גם לנו מותר, ומגיע.

עוד מישראל היום

כאמור, המחירים במקום גבוהים והם מתחילים ב־1,790 שקלים לחבילה הכוללת אירוח זוג בליל מוצ"ש, כולל שני טיפולים בספא, ארוחת בוקר וארוחת ערב במסעדה הצמחונית.

חוות המשק במצפה הימים // סטודיו סליס: סגנון: נטשה חיימוביץ, צילום: יוסי סליס

ערגה לעגורים

את ביקורנו במצפה הימים החלטנו לשלב עם ביקור באגמון החולה - אגם מלאכותי שנוצר לאחר ייבוש ביצת החולה. התקופה כעת היא תקופה יפה במיוחד, עונת הנדידה בעיצומה, והמראה בלתי נשכח: עשרות אלפי עגורים נחים כאן, לקראת המשך מסעם הארוך לאתיופיה ולסודאן. הם עפים בהרכב משפחתי ומגיעים לשנת לילה באגמון.

אנחנו מגיעים בשעת בין הערביים והשמיים צבועים בכתום־אדום עז ומקושטים בעננים הנראים כמצוירים במכחול של צייר מוכשר במיוחד. לפתע אלפי עגורים ממלאים את השמיים. הופעתם מלכותית וזקופת צוואר וקולותיהם רמים.

לפתע אני מבחינה בתזוזה מרחוק, ואפי, מנהל החולה ויערן הגולן, מגלה לנו שמדובר במשפחת חזירי בר שמתגוררת בשמורה. למים קופצת נוטריה - מכרסם שמזכיר מאוד את הלוטרה, רק שהוא צמחוני ולא טורף, ואנחנו מתפעמים מכמות החיים והיופי שיש כאן.

אגמון החולה בפרט ועמק החולה בכלל הם מקומות שאהובים עלי מאוד, במיוחד בתקופה הזו. מומלץ לבוא לכאן וליהנות מכל מה שיש למקום להציע: צפייה בציפורים הנודדות, רכיבה על אופניים במגוון שבילי השמורה, נסיעה ברכבי גולף או צפייה בציפורים מתוך עגלות המסתור, שמאפשרות למבקרים להתקרב בשקט מוחלט לציפורים ולשמוע עליהן פרטים מרתקים.

ואם בענייני נדידת הציפורים עסקינן, מקום נוסף שהחליט לעשות כבוד לנושא הוא המוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל־חי, מקום מבורך שלא רבים מכירים. המוזיאון הוא חלק מפרויקט המוזיאונים הפתוחים שיזם התעשיין סטף ורטהיימר, והוא דוגל ביצירה באמנות, בתעשייה, בחינוך ובתרבות.

התצוגה במקום סוקרת את ההתפתחות ההיסטורית והטכנית של הצילום, אפשר לחזות באוסף המצלמות העתיקות המרשים של המוזיאון וכן להתנסות במגוון מתקני הפעלה ומשחקים טכנולוגיים ותצוגות בנושא.

אני נהניתי במיוחד מתערוכת צילומים נפלאה, שבה מוצגים צילומים שהשפיעו על החברה, ובהם הצילום המפורסם של הצלם לואיס היין, "טווה קטנה במפעל הכותנה", שמראה ילדה העובדת במפעל כותנה, ובעקבותיו נחקק החוק להגנת הילד בארה"ב.

בסוף נובמבר תיפתח במוזיאון במסגרת פסטיבל "חורף של ציפורים" (24 בנובמבר עד 28 בדצמבר) התערוכה "בדרך הטבע", ובה צילומי טבע של הצלם דרור גלילי, שחלק מעבודותיו מתמקד בעמק החולה ומתעד מחקר צילומי ומעקב מעמיק אחר חיות האזור. בנוסף, המוזיאון מציע מגוון סדנאות נפלאות בנושא צילום לקבוצות ולמשפחות עם ילדים, שעלותן 18 שקלים למשתתף.

בשעת צהריים חורפית אני שבה עייפה אך מרוצה לחדרי שבמלון. אני יושבת במרפסת ומביטה בעלי השלכת של עץ האדר, שצבעם צהוב־כתום עז, מקשיבה לעדר הפרות שחוזר ממרעה מרענן של אחרי הגשם, וחושבת כמה יפה כאן. ועכשיו.