פרשת האחים עופר מוצגת כפרשה מסועפת, מעורפלת, אפילו חשאית. ואולי בכלל מדובר במשהו הרבה פחות סקסי. אולי בכלל כל הסיפור הזה הרבה יותר פשוט ממה שמנסים להציג לנו? אולי בכלל גם במקרה הזה הכל מתחיל ונגמר בכסף- כאשר התפוצצה הפרשה הגיב דובר האחים בישראל כי "מעולם לא מכרנו אוניות לאיראן". מהר מאוד הדבר התגלה כלא נכון. בהמשך הופיע לפתע מה שניתן להגדיר כ"ספין" לא ממש תמים מצד "אנשים שיודעים", שחיבר בין דבר פרסום עגינת הספינות בנמלי איראן לבין מדינת ישראל, מבלי להוסיף. הדבר נעשה באופן שבו ניתן היה גם להבין כי הספינות הללו היו שם באישור המדינה, שחייבת היתה להכחיש (לקוח מספר של ג'ון לה קארה) - ואם כך פני הדברים הרי שהאחים עופר לא רק סרחו אלא שהם בכלל צדיקים, ועדיף שלא להתעסק עם הסיפור. אבל אולי מדובר בסיפור פשוט בהרבה. יש להבין כי בכל הקשור לאיראן היום קיימים רק שני צבעים, שחור או לבן. כל צבע אחר רק יחזק את אלה הטוענים לצביעות מצידה של ישראל כלפי איראן. ועל פי ההצהרות של גורמים בכירים ביותר במדינה אתמול, ישראל לא נהגה כאן בצביעות. ההתייחסות לאיראן היא כאל מדינת אויב אף על פי שאינה מוגדרת כך בספר החוקים. איראן נתפסת היום כאיום הגדול ביותר מאז 1948. ישראל הרשמית עושה זה שנים השוואה בין איראן של היום למשטר הנאצי של אתמול. בדיוק כפי שלא היינו קונים אפילו כעכי פרצל מהנאצים, כך לא נקנה אפילו פיסטוקים מהאיראנים. כלום ייתכן כי אותה מדינה שמברכת על סבב סנקציות רביעי נגד איראן ואף מייחלת להחרפתן, תעניק אור ירוק לסחר עם האיראנים- נכון, היתה פרשת איראן-קונטראס של שנות ה-80, אבל יש לקוות שישראל למדה את הלקח. חוץ מזה יש את פרויקט הגרעין מאז. מאחר שסחר עם אויבים הוא אסור ומאחר שקיימות סנקציות בינלאומיות נגד איראן, יש לצפות כי תיפתח חקירה פלילית נגד חברות האחים עופר. אי אפשר מצד אחד לדרוש מהעולם להקשיח את הטון נגד משטר האייתוללות, ומצד שני לגלות סלחנות כלפי גורם ישראלי שסוחר באופן ישיר או עקיף עם איראן. גם באיראן נבוכים מהסיפור. מי היה מאמין של"משטר הציוני" ולמשטר האייתוללות יהיה פעם משהו במשותף.
מה לא ברור במילה "איראן"?
בועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.
