הכלכלה הישראלית היא ראי מרכזי של מדינת ישראל, אבל מה אנחנו רואים בו: אומת סטארט־אפ נוצצת? סיפור הצלחה מסחרר, שלמרות אתגרים קשים ומורכבים ביותר הוביל אותנו אל רשימת המדינות העשירות בעולם? ואולי כל זה הוא רק סיפור שהפוליטיקאים מנסים לספר לנו, ובעצם היינו ונשארנו "ישראבלוף", מדינה שבה כולם עובדים על כולם?
כל כך הרבה שאלות ותהיות אשר דורשות הסברים, דורשות סדר, ונחמיה שטרסלר, מבכירי הפרשנים הכלכליים בארץ, בטוח שהצליח לעשות זאת בספרו החדש "ושלא יעבדו עליכם", שורת המחץ המפורסמת שמזוהה איתו, בעיקר מהופעותיו בפינות הכלכלה בערוץ 2.
48 חוקים הוא ניסח וקבע שאלה מנהלים את חיי היום־יום של כולנו. חוקים כלכליים, שיש בהם הרבה יותר ממה שהמספרים מספרים. לכל אורכו של הספר, המנוסח היטב ומאפשר קריאה רצופה והנאה צרופה, מופגנת הרבה מחשבה, אם כי נדמה שהחוקים לא מתיישבים בקלות עם ההיגיון הישראלי. בכתיבתו שטרסלר מכה בנו בבטן הרכה וגם מעלה על שפתינו חיוך, שבמבט אובייקטיבי מתגלה כי הוא על חשבוננו. למרות הדברים המדאיגים שעולים מהספר, הכותב משדר לנו גם אופטימיות לא מבוטלת, שכאמור אינה בהכרח עולה בקנה אחד עם שם הספר.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
• • •
כאמור, שטרסלר מבקש בספרו לעשות לכולנו סוויץ' בראש, סדר מסוים, כדי שנדע עם מי יש לנו עסק כאן בישראל. לשם כך הוא מציג את "חוק הקטסטרופה". לדבריו, החוק הזה מסביר לנו שפוליטיקאי לא ימנע קטסטרופה עתידית על ידי יצירת משבר קטן, כי אף אחד לא יבין שבכך מנע קטסטרופה.
שטרלסר, שעובד על הספר מאז 2008, נותן דוגמה: "פתאום ב־17 ביולי השנה אני רואה, כמו כל עם ישראל, את צילומי 13 המחבלים העולים מפתח האדמה ליד קיבוץ סופה. באותה שנייה ראינו את החוק, כשנתניהו שינה את מטרת המלחמה, שהיתה עד אותו הטילים שנורו לעברנו. מאותו רגע מבצע צוק איתן הפך למלחמה במנהרות.
"הרי יעקב עמידרור (לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי; ח"ש) אמר במפורש שידעו על 30 מנהרות בעבר, ושהיתה אפילו מפה של המנהרות. אז נשאלת השאלה, מדוע נתניהו לא היה יכול לעשות זאת שנה אחת קודם? מדוע חיכה שהמנהרה תגיע ללב הקיבוץ?
"התשובה היא שזה התאים ל'חוק הקטסטרופה'. אם הוא היה נכנס עם כוח גדול של צה"ל לעזה לפני שנה - היתה פורצת מלחמה, החמאס היו יורים על ישראל טילים, וחיילים היו נהרגים. הכלכלה היתה נפגעת, וכל העולם היה מגנה אותנו. במקרה כזה היו אומרים לנתניהו: 'מה נפל עליך באמצע הקיץ של 2013? אז מה אם חפרו רבע מנהרה? בשביל איום דמיוני אתה מחרחר מלחמה ומביא למותם של חיילים?'
"הלחץ על נתניהו היה גדול, ויכול להיות שהוא היה מאבד את השלטון, ומשום כך הוא לא היה יכול לפעול לפני שהקטסטרופה הגיעה, בדמות אותם 13 מחבלים שיצאו מבטן האדמה. זה חוק אכזרי, עצוב וקשה, שאומר שכל האסונות העתידיים מחכים לנו מעבר לפינה".
שטרסלר מזכיר בספרו מצב דומה, קטסטרופלי הרבה יותר, שאיתו התמודדה ראשת הממשלה גולדה מאיר ערב מלחמת יום כיפור: נאמר לה שמצרים וסוריה עומדות לפתוח במלחמה. "אתה יודע מה היו עושים לה אילו היתה פותחת במלחמת מנע לפני 6 באוקטובר?" הוא שואל.
"אותו דבר עם אסון התאומים", ממשיך שטרסלר, "על פי דו"ח עב כרס של הקונגרס האמריקני, ג'ורג' בוש ידע על ההתארגנות של אל־קאעידה ושל אוסאמה בן לאדן ועל האפשרות של פיגוע במקומות אסטרטגיים (בניו יורק ובוושינגטון; ח"ש) באמצעות מטוסים. ידע ולא עשה דבר".
עוד בטוח שטרסלר שעל פי חוק זה פעל גם שר האוצר, יורם ארידור, בעת משבר "ויסות מניות הבנקים" ב־1983, למרות שהממונה על אגף התקציבים במשרדו, יעקב גדיש, זיהה שהאסון מתקרב. "גדיש בא לארידור עם הצעה בקשר למניות הבנקאיות, אבל השר השיב לו בשלילה. זה 'חוק הקטסטרופה' וארידור לא יכול היה לפעול אחרת".
בניגוד לשטרסלר, הפילוסוף הכלכלי־חברתי ממוצא לבנוני, ניקולס טאלב נאסים, טען בספרו "ברבור שחור", רב־מכר שסחף רבים בעולם, שאנחנו מזהים את הקטסטרופה בדיעבד. לדברי טאלב נאסים: "הברבור השחור יפתיע אותנו".
שטרסלר מתווכח עם גישה הפוכה זו: "הגישה שלי היא של כלכלן, ותורת הכלכלה מלמדת דבר אחד: להעריך סיכונים ולהיערך לקראתם. ככה גם עובד ראש הממשלה נתניהו. לכן כשאני יושב וחושב על כל מיני אירועים עתידיים, אני שוקל תמיד את שיקולי הסיכון והאי ודאות", הוא מסביר בביטחון רב.
נתניהו צדק
אחת המילים הרווחות בתקשורת בארץ היא "חברתי". מאז קיץ 2011 והמחאה הגדולה יש לא מעט פוליטיקאים שמגדירים עצמם ככאלה. אבל לא רק הם. גם אנשי עסקים, עיתונאים ואחרים. משום כך מגדיר שטרסלר את "חוק מיהו חברתי", שיעזור להבדיל. "החוק בעצם שואל: מיהו החברתי האמיתי?" הוא מדגיש.
"אלה שקוראים לעצמם בטעות חברתיים, במירכאות כמובן, הם החברתיים המזויפים. מדובר בעצם בניאו־סוציאליסטים. הם באמת מאמינים בתקציב מרוסן, בגירעון נמוך, ברפורמות שמוליכות את המשק קדימה לטובת כולם, כולל המעמד הנמוך?" שטרסלר שואל ותוהה בקול רם.
"ברור שהמדינה צריכה לעזור ככל האפשר לחלשים בחברה, אלה שאינם יכולים לפרנס את עצמם", הוא ממשיך, "אבל בואו ניקח את הדוגמה הקלאסית, זו שקרתה ב־2003. בתוכנית ההצלה הכלכלית שהוביל שר האוצר נתניהו, הוא בעצם בא למשק שהיה במשבר עמוק אחרי שנתיים וחצי של אינתיפאדה, והציג תוכנית די מהפכנית.
"התוכנית של נתניהו אמרה שצריך לקצץ בתקציב, בגישה של 'השמן נגד הרזה' - פחות למגזר הציבורי כדי שיישאר יותר למגזר הפרטי, זה שמוביל את התעסוקה ואת הצמיחה. נוסף על כך, הוא הציע להוריד מסים. פחות הוצאות זה מה שמאפשר לך להוריד מסים, וככה אתה יכול לעודד את הפעילות במשק וגם לעבוד על דבר שהוא מאוד חשוב למשק - פחות קצבאות ויותר עידוד של יציאה לעבודה.
"כשנתניהו הציג את הגישה הזאת הטיחו בו האשמות והשמצות והעלו התנגדויות רבות, בעיקר חברי אותה קבוצה של ניאו־סוציאליסטים, שחלקם אנשים טובים כגון עמיר פרץ וחיים 'ג'ומס' אורון. הם אמרו שצריך לעשות בדיוק את ההפך - להגדיל את תקציב המדינה ולהטיל על הציבור עוד מלווה מיוחד שיממן את התוכנית שלהם, וככה המשק ייצא מהמשבר. זו היתה דוגמה מובהקת לשתי גישות חברתיות הפוכות, והשאלה היא - מי מהשתיים יותר חברתית ומי יותר כלכלית".
ושטרסלר מזכיר: "באותם ימים די סוערים הייתי בין העיתונאים הבודדים כאן שתמכו בתוכנית של נתניהו, מתוך הבנה שזה המהלך שיוציא אותנו לצמיחה. זה גם היה נכון מבחינה חברתית כי המהלך הזה מוביל למעבר של אנשים מקבלת קצבאות לעבודה; הוא מוביל אדם לצאת מתחת לסינר הממשלתי ולעבוד, לעמוד בזכות עצמו כאדם עצמאי, להיות אדם חופשי עם כבוד עצמי, גם מול בני ביתו.
"אלה יראו אותו עובד, ולא מסתמך על הביטוח הלאומי. זה בעצם ההישג החברתי הכי חשוב שיש. והנה, ההיסטוריה מוכיחה באופן חד־משמעי שנתניהו צדק. המשק קפץ לצמיחה של 5 אחוזים לשנה במשך חמש שנים ברציפות, עד למשבר העולמי הגדול שפרץ ב־2008.
"הצמיחה המשיכה גם אחרי המשבר, אז כבר פחות בהשפעת נתניהו. כפי שהתגלה לנו, האבטלה לא רק שלא עלתה ל־15 אחוזים כמו שהזהירו מתנגדי התוכנית, אלא ירדה לשפל של 6 אחוזים. שיעור המשתתפים בכוח העבודה הלך ועלה בצורה דרמטית. יותר ויותר אנשים נכנסו לשוק העבודה, ואנחנו מדברים על חרדים, ערבים ומובטלים כרוניים שהתחילו לעבוד".
שטרסלר חוזר לעקוץ: "זאת ההוכחה הברורה שכלכלת השוק והתחרות היא נכונה יותר מבחינה חברתית. בניגוד לטיעונים של הניאו־סוציאליסטים, הצמיחה חילחלה לכל שכבות הציבור ולא נתקעה למעלה. אילו היינו מקבלים את המלצותיהם של חברי הכנסת פרץ ואורון, היינו נקלעים למשבר איום ונורא, ומגיעים עם גירעון גדול ואבטלה עצומה ל־2008, שנת פריצת המשבר הגדול. היינו גומרים יותר גרוע מיוון".
האם נתניהו יודע מה לעשות גם היום? לפי שטרסלר התשובה החד־משמעית היא כן, אך לדבריו יש בעיה: "לצערי הרב, נתניהו של היום, כראש הממשלה, הוא לא נתניהו של 2003. הוא הרבה יותר זהיר ומלא חששות, למרות שהוא יודע בדיוק מהם הדברים שצריך לעשות. למשל, הוא יודע שעליו לקרוא לשר האוצר, יאיר לפיד, ולומר לו במפורש: 'הגירעון ב־2015 לא יעלה על 3 אחוזים ואתה חייב לוותר על רעיון העוועים של מע"מ אפס על רכישת דירות.
"נתניהו גם יודע שהוא צריך לקרוא לשר הביטחון, בוגי יעלון, ולומר לו: 'אתה חייב להסתפק בגידול של 2.5 מיליארד שקלים בתקציב הביטחון ב־2015 ולא גרוש אחד יותר, אחרת המשק יקרוס, כי הוא לא יוכל להחזיק את התקציב שהיית רוצה. הוא גם יודע שעליו לדרוש מהממשלה כולה לבצע סידרה של רפורמות חשובות, שיזניקו את המשק קדימה, כמו ב־2003".
20 האחוזים החסרים
עד כמה חוקיו של שטרסלר עובדים, אני תוהה, והוא, למשמע השאלה, צוחק ומתחיל מייד לספר אנקדוטה, שנדמה כי היא אכן מתאימה לכל זמן ולכל אחד מאיתנו.
"פעם, לפני שנים רבות, המשכורות הגבוהות ביותר במשק היו בבנקאות. לא בביטוח כמו היום, וגם לא בחברות אחזקה. באותה תקופה שאלתי בנקאי ידוע שהרוויח 300 אלף שקלים לחודש, שהם בעצם 150 אלף שקלים נטו לחודש, מה הוא עושה עם כל הכסף הענק הזה, והוא ענה לי: 'על איזה כסף ענק אתה מדבר? בעלי הבית של הבנק עושים ממני צחוק. אני דואג להם לרווחים של מאות מיליונים והם זורקים לי פירורים - אני לא גומר את החודש', הוא התלונן.
"'עם 150 אלף נטו אתה לא גומר את החודש?' נדהמתי, והוא ענה: 'לא גומר את החודש. יש לי בית בסביון והזמנתי פסל חדש של תומרקין לגינה. אשתי רוצה מכונית חדשה, והבת רוצה דירה בשדרות רוטשילד'. שאלתי אותו: 'כמה חסר לך כדי שתוכל להיות מאושר?' והוא אמר: 'חסרים לי עוד 20 אחוזים למשכורת'.
"כשחזרתי מהפגישה עם אותו בנקאי קיבלתי תשובה זהה גם בעיתון 'הארץ', מקום שהעובדים בו אינם משתכרים סכומי עתק. שאלתי את אחד העובדים שמקבל 10,000 שקלים בחודש מה הוא חושב על השכר שלו. לאחר שהמטיר צרור קללות על הבעלים של העיתון, בטענה שאלה מדכאים אותו, הוא אמר שחסרים לו 20 אחוזים כדי שהוא יהיה המאושר באדם".
וכך הוגדר ונולד "חוק 20 האחוזים", שאותו שטרסלר מסביר בפשטות: "בכל מצב, תמיד, לאדם המודרני חסרים 20 אחוזים כדי להיות מאושר. זה נכון לגבי המשכורת והדירה של כולנו, שכל אחד בטוח שאם היה בה חדר אחד נוסף, הכל היה מסתדר לו. זה נכון גם למטבח, שתמיד חסר בו ארון אחד נוסף כדי לשים את הסרוויס שקיבלנו מסבתא, ובכלל זה נכון לכל שטחי החיים".
תכונה מקומית
אז אם תמיד חסרים לנו 20 אחוזים, וצעדים כלכליים נכונים לא נעשים בגלל החשש ליצור משבר קטן - ולא פופולרי - שיכול למנוע קטסטרופה גדולה, מדוע בכל זאת מוצא נחמיה שטרסלר סיבות לאופטימיות? ובכן, הישראבלוף לא מפחיד אותו. הוא רואה את העתיד דרך משקפיים ורודים ובוחר להאמין במדינה הזו.
"למרות 48 החוקים שמלמדים איך עובדים עלינו, ושנותנים לנו תחושה שאנחנו הולכים לעתיד רע יותר, אני אופטימי. שימו לב למגזר הפרטי שלנו. הוא יוצא דופן אפילו ברמה העולמית. הוא חוטף מכות כל הזמן - מעלים עליו את הרגולציה, את המסים ואת האגרות, את הוצאות מכבי האש ואת הארנונה לעירייה, ועוד אין סוף מגבלות ממשרד הבריאות עד מכון התקנים; ולמרות כל זאת, המגזר הזה, גם כשהייצוא ניצב כל הזמן מול בעיות חדשות, מצליח להתנער, להתחזק ולהגדיל את הייצוא ולחדש דברים בתוך הארץ.
"זה בגלל העוצמה הזאת שיש למשק הישראלי, שיכול לעמוד מול כל גזירות השלטון ולהמשיך לצמוח ולהתפתח. זו תכונה ישראלית, שכנראה אין אותה במקומות אחרים. זו רוח של יזמות ואולי גם העזה, חוצפה, מרדנות וכן יכולת האלתור הישראלית. זה מצליח להביא אותך לגבהים חדשים, שאי אפשר לצפות מראש.
"ביוני 2002 הדולר עמד על 4.994 שקלים והיה ייצוא מסוים. היום הדולר נע סביב 3.6 שקלים ובכל זאת הייצוא גדל. לכאורה, זה עומד בניגוד לכל מה שלמדנו בתורת הכלכלה - גם שער החליפין יורד וגם הייצוא גדל. זה בזכות כוח ההמצאה, האלתור והיזמות. בזכות המעבר לשווקים חדשים, שזה עוד חלק בעוצמה של המגזר הפרטי. זאת העוצמה של כל אלה שעובדים כאן, בוקר בוקר, במגזר הפרטי - בעצם אותם אני מעריץ".
שטרסלר מציין גם את הפיכתנו למעצמה בתחום המתקדם בעולם - אפליקציות לאייפון - ולא שוכח את ההצלחה המרשימה של מערכת כיפת ברזל במבצע צוק איתן.
הכל, לדבריו, מוביל אותו לחוש אופטימיות גדולה, שבסיסה במגזר הפרטי, ש"מפתח שרירי רגליים כל כך איתנים, עד שהוא מצליח לסחוב על גבו את המגזר הציבורי הגדול והשמן ובכל זאת לרוץ קדימה".
אז תלמדו מהספר, ואיך אומר המחבר נחמיה שטרסלר - ושלא יעבדו עליכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו