צילום: דני ברנר
מאות חברים, רעים לנשק וקרובי משפחה הגיעו לקיבוץ גניגר בעמק יזרעאל שם הובא למנוחות סמ"ר שחר דאובר ז"ל, לוחם בסיירת צנחנים בן 20, שנהרג אתמול ברצועת עזה. הארון עטוף בדגל ישראל נישא על כתפי ששה לוחמים מהצנחנים בדרגת סמ"ר, והורד אל הקבר בחלקה הצבאית בינות עצי החרוב והזית, על גבעה המשקיפה על עמק יזרעאל, נוף ילדותו של החייל שנהרג. האב בוריס אמר קדיש בעיניים דומעות, ועל הקבר נישאו הספדים.
גיא, אחיו של שחר, ספד לו בגרון חנוק והתקשה לעצור את הדמות ברגע הקשה: "שושקי, אין לי אח קטן יותר. איפה אוספים כוחות? כבר מיום כניסת הכוחות ידעתי שתעמוד בראש, תמיד היית ראשון לכל דבר. מספר ימים לאחר שנכנסת גם אני קיבלתי טלפון מיחידת המילואים, עלה בי חיוך קטן וקיוויתי שאוכל לשמור עליך יותר מקרוב.
כבר תכננתי איך אני מוצא את הפלוגה שלך, איך יחידת המילואים שלי מחליפה אותך כדי שתוכל לנוח, כבר תכננתי איך אני אביא טלפון, אצלם אותנו ואעלה תמונה עם סטטוס תחת הכותרת 'אחים לנשק' תרתי משמע. כבר מתחילת הדרך בצבא היו לנו ויכוחים בבית מי לוחם טוב יותר, היום אנחנו יודעים מי הלוחם הטוב יותר בבית הזה אתה מלח הארץ הלוחם.
השארת פה מורשת ארוכה ללוחמים צעירים עתידיים אתה הסימן של כל ילד וילד, טיפחת אימנת התאמצת ונשכת שפתיים כדי שכל ילד יראה אותך כאח גדול ולוחם בצבא. תמיד חייכת גם כשהיה לך קשה, גם עכשיו אתה מסתכל עליי מחייך."
ארונו של דאובר ז"ל // צילום: חגי אהרון
אל"מ ניר בר און ספד למנוח: "אודה כי לא הכרתי אותך באופן אישי אך לפי העדויות של מפקדך, למדתי והבנתי שמדובר באדם מיוחד בעל תכונות מדהימות, איש של עשיה ועבודה ללא רבב, מקצוען אמיתי, בעל כושר גופני גבוה המאמין בעבודה קשה אותה הקפדת לעשות בשקט, בצניעות, תוך סיוע ומתן עזרה לחבריך ועל חבריך לצוות אהבו והעריצו אותך.
היית לוחם אהוב אך יותר מכל אמיץ כך נפלת אמש במהלך סריקות אחר אויב אכזרי יצאת יחד עם חבריך לצוות ולפלוגה לאתר את מנהרות האויב המאיימות על תושבי ישראל ודרום הארץ. בחרת כמו חבריך בדרך קשה, דרך לוחמים, אלא שאינם הולכים בשבילים שאנו הלוחמים צועדים לא יבינו מה היא הבשורה כ אחד מהחבורה נלקח אחד מעמנו מבשרנו.
היה ברור לכולנו שבלחימה מסוג זה יהיו נפגעים וכך ראוי להכין את הלוחמים לחוויות הקרב הקשות והתובעניות. אולם אמש בעת המפגש עם פניך ושמך אין הכנה המצליחה להרגיע דפיקות הלב והמחנק המייבש גם לא לנועזים והאמיצים של לוחמנו ומפקדינו, כך גם אני חשתי כשהתבשרנו על נפילתך.
בימים קשים אלו לעם ישראל חובתי כמפקד בצה"ל לומר שבחו של לוחם בפני משפחתו ועמו משפחת דאובר היקרה: אבא בוריס, אמא אורלי, והאח גיא. שחר היה והינו לוחם אמיץ, נועז, צנחן, איש מיוחד המאמין בצדקת הדרך ונחוש להשיגה. כך היה כל חייו וכך גם נפל בקרב, חדור מוטיבציה אומץ גבורה ותחושת שליחות.
שחר הוא חלק מאתנו גם אחרי לכתו את זכרונו נשא עמנו יחד עם סיפור חייו, ברגעים קשים אלו אין בי העוז לומר דברי נחמה אין בי היכולת להקל את הכאב אין מלים בפי שיוכלו להביע מזור לכאב. שחר בשם כל מפקדי ולוחמי הגדס"ר וחטיבת הצנחנים, אני מצדיע לך בפעם האחרונה. יהי זכרך ברוך".
