כך חיסל הקומנדו הימי חוליית מחבלים בים

חשיפה: מפקד הכוח ומפקד המודיעין של המבצע מספרים לראשונה איך התנהל מבצע "מפקח מזונות"

לוחמי שייטת 13 בפעולה, על סירת מורנה בים // לוחמי שייטת 13 בפעולה, על סירת מורנה בים

יום שני, 7 ביוני 2010, 08:00 בבוקר

סרן ר', מפקד כוח בשייטת 13, נוסע מאשדוד לתל אביב, כשברדיו משודרת מהדורת החדשות. "כוח של חיל הים נתקל לפנות בוקר בחוליית מחבלים באזור נחל עזה, בעת שהיו בדרכם לבצע פיגוע. הכוח ירה לעבר המחבלים, שהיו מצוידים בחליפות צלילה, ופגע בהם. מדובר צה"ל נמסר כי אין נפגעים בקרב החיילים".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ר', אז קצין צעיר בן 25, בדרך ללשכת הרמטכ"ל אחרי לילה בלי שינה. הוא מחייך לעצמו.

"הסתכלתי על הנהג ברכב שלידי, ותיארתי לעצמי מה עובר לו בראש. הוא בטח היה מבואס מהפקק, חשב איך להגיע כבר לעבודה. לא בטוח בכלל שהאזין לרדיו. וגם אם האזין, בטח לא היה יכול לשער שבמרחק מטר ממנו יושב מי שהיה שם".

פחות מארבע שעות לפני כן היה ר', עם עוד עשרות לוחמים של הקומנדו הימי, בסירות מול חופי רצועת עזה, במרחק מטרים ספורים ממחבלים שהיו בדרכם לפיגוע בישראל. בתוך חמש דקות הם השלימו מבצע מהיר, שמנע מהדורת חדשות דרמטית בהרבה. איש לא ידע, איש לא שמע.

רס"ן ר' (מימין) וסא"ל א' משקיפים על הים, השבוע בחוף תל אביב. "אנחנו חיים בעולמות מקבילים". צילום: יהושע יוסף

לא בכל יום חושפת שייטת 13 פעולה שביצעה בשטח האויב, לפרטי פרטיה. אבל עכשיו ר' (29), היום כבר בדרגת רס"ן, וסא"ל א' (40), ראש ענף איסוף מודיעין בחיל הים, מדברים בפעם הראשונה על מבצע "מפקח מזונות".

זה היה בדיוק שבוע אחרי שהשייטת עלתה לכותרות בפרשת ה"מאווי מרמרה" הטורקית. באירוע האומלל ההוא השתלשלו הלוחמים לסיפון ממסוקים והוכו באלות, במוטות ברזל ובסכינים; עשרה נפצעו, שניים מהם קשה. תשעה מנוסעי האונייה נהרגו.

רס"ן ר' היה שם, כמפקד אחד הכוחות המובילים ששטו בקירבת הספינה. אבל לו, ולשאר הלוחמים ביחידה, לא היה זמן לשקוע בניתוחים של האירוע ומשמעותו. בשבת, 5 ביוני, הם פשטו על אונייה אחרת, "רייצ'ל קורי", שיצאה מאירלנד בדרכה לעזה. הפעם ההשתלטות היתה מהירה ולא עוינת, ולא נדרש שימוש בכוח.

"בשבת אחר הצהריים התמקמנו באשדוד, שמחנו שיש לנו חצי יום חופש, לנקות את הראש אחרי השבוע שעבר עלינו. התוכנית היתה להגיע ביום ראשון לבסיס שלנו בעתלית, להתארגן מחדש ולהתחיל בתחקירים המבצעיים על האירועים האחרונים".

באותו לילה ישב סא"ל א', אז ראש ענף טרור בחיל הים, בבסיס הקריה בתל אביב. זו היתה משמרת רגילה לחלוטין, אבל אז עלה משהו חריג: חוליה של ארבעה מחבלים, שמתארגנת במרכז הרצועה לקראת יציאה לפיגוע בישראל.

"ברגע שזיהינו משהו שאינו כשורה, הפעלנו מגוון אמצעי מודיעין כדי לחבר את כל המקורות ולקבל את התמונה המלאה. מזל"טים עקבו מהאוויר אחר כל תנועה שלהם, והופעלו אמצעים נוספים. לעיתוי יש משמעות מכרעת במצבים האלה. אנחנו לא רוצים להיות כמו שוער כדורגל מול בעיטת פנדל, שבמידה רבה מסתמך על המזל וצריך להמר על הפינה הנכונה שהוא קופץ אליה. אם אפשר לסכל פיגוע רגע לפני שהוא מגיע למגרש שלנו, זה עדיף.

"לזמן יש באירועים הללו משמעות קריטית, אבל באותו לילה היו כל הסימנים שזה לא עומד לקרות בכל רגע, אלא רק למחרת. הבנו שהמחבלים נמצאים לפני הפעולה - הם כבר מוכנים, אחרי אימון, וכל הציוד ואמצעי הלחימה בידיהם. זיהינו ארבעה מחבלים שעומדים לצאת לדרך, ועוד שניים שהדריכו אותם ויישארו מאחור. מתוך היכרות עם דפוסי הפעולה ועם תוואי השטח, הסקנו שהפיגוע ייצא לדרך בלילה שלמחרת, בין ראשון לשני".

החוליה, חמושה ברימונים ובנשק קל, התכוונה להגיע דרך הים אל הצד הישראלי של הגבול, לחדור לבסיס זיקים או לאחד היישובים הקרובים לחוף, למשל נתיב העשרה, ולבצע פיגוע גדול נגד חיילים או אזרחים. את התחמושת איחסנו המחבלים במיכלים חסינים למים, שאותם התכוונו לסחוב על גבם.

א': "זו שחייה של עשרה ק"מ, ואם הם היו שוחים את כל המרחק הזה, הם היו מגיעים מותשים. לכן סביר להניח שלפחות חלק מהדרך היה אמור להיעשות על גבי סירה".

גופי המודיעין של חיל הים וחיל האוויר, ועימם אמ"ן והשב"כ, התרכזו במעקב אחר פעולות החוליה. א' נסע הביתה לחולון, לתפוס תנומה קצרה. "לא היה טעם להעיר את כל המערכת באמצע הלילה בגלל משהו שעדיין לא קורה. המשכנו לעקוב, ובבוקר התחלנו לערב את המפקדים בהתרחשויות".

ר' וחבריו, שבתוך פחות מ־24 שעות יפגשו את המחבלים הללו פנים מול פנים, עדיין לא ידעו דבר.

יום ראשון, 6 ביוני, 08:00

א' חוזר לבסיס, ועם קצינים נוספים מעדכן את מפקד שייטת 13 דאז, אל"מ ש'. מפקד חיל הים דאז, אלוף אליעזר מרום ("צ'ייני"), פוקד על ש' להיערך לפעולה. התוכנית: לעצור את המחבלים ולסכל את הפיגוע מייד בצאתם לדרך. הזמן קצר, ההיערכות חייבת להתבצע במהירות שיא, ולאפקט ההפתעה משמעות מכרעת. 

ש' ואנשיו מתחילים להכין את התוכנית המבצעית. היא חייבת לקבל אישור של הדרגים הבכירים ביותר, עד לראש הממשלה ושר הביטחון.

א': "התמונה שבידינו היתה רחוקה מלהיות מלאה. חלקים גדולים היו חסרים בשלב הזה, והסתמכנו לא מעט על הערכות ותובנות, ולא רק על עובדות. קבענו לעמוד בקשר רציף ולעדכן על כל התפתחות ומידע חדש, שיעזור לנו להרכיב את הפאזל.

"היו לנו שתי אפשרויות: לפגוע בחוליה מהאוויר או לשלוח לשם כוח של יחידה מיוחדת, ובמקרה הזה היה ברור שזו יכולה להיות רק השייטת - אין מתאים ממנה לביצוע המשימה. לבסוף ניתנה עדיפות לפעולה כירורגית, כדי למנוע פגיעה באזרחים לא מעורבים".

בשעה 12 בצהריים מגיע רס"ן ר' לבסיס השייטת בעתלית, ונקרא למשרדו של מפקד היחידה, עם מפקד פלגת הלוחמים. "הוא אומר לנו שזוהתה חוליית מחבלים בעזה, והיא בשלה לבצע פיגוע בישראל, אבל לא יודעים עדיין מה היא תעשה ואיפה". 

אנשי השייטת מגבשים תוכנית פעולה: בשעת פקודה, בחסות החשיכה, ייצאו לים שתי מורֶנות עם לוחמים, ומאחוריהן שתי סירות אבטחה שילוו אותן. הכוח יגיע לנקודת מארב, וימתין ליציאת המחבלים מחופי עזה.

18:30

לוחמי השייטת כבר ממתינים בבסיס אשדוד. ר': "זה היה מירוץ מטורף נגד השעון. תחשוב שבתוך שש שעות וחצי היינו צריכים לארגן את כל הסירות, הציוד, הנשק, לנסוע באוטובוסים מרחק 120 ק"מ ולהיות ערוכים ומוכנים".

מפקד החיל, "צ'ייני", מתדרך אותם לקראת היציאה למבצע. המתח בשיאו.

"אתה יודע", מחייך ר', "תמיד חושבים שיחידות מיוחדות יוצאות למבצעים גדולים בשטח האויב אחרי תכנון של חודשים, מעבר על כל תרחיש, אימונים מפרכים, היכרות אינטימית עם כל פיסת שטח. לפעמים זה נכון, אבל הפעם זה היה רחוק מזה".

ואין חשש במצבים האלה שתגיעו לא מוכנים?

"זה מה שיפה בשייטת. המעבר ממינימום מוכנות בשיגרה למקסימום דריכות במבצע הוא מהיר, כמעט אוטומטי. אתה לא מתחיל להסביר למה אתה לא יכול לעשות, אלא מחליט שתהיה איפה שיבקשו ממך, ויהי מה.

"במקרה הזה הקפדנו לקחת מפקדים חזקים ומנוסים, שמכירים היטב את השטח בים מול עזה, והכנו תוכנית מבצעית פשוטה, שבה כל אחד יודע בדיוק איפה הוא צריך להיות ומה עליו לעשות. הדברים האלה חשובים במבצע כזה, כשאתה תחת לחץ ועומד מול אויב חמוש, ולא יודע לאן זה עלול להתגלגל".

בכל אותה עת ממשיכים גורמי המודיעין לעקוב אחר המתרחש, ולנסות להרכיב את התמונה המלאה. א': "החוליה לא נמצאת כל הזמן יחד, ואנחנו מבינים שהיא אמורה להתכנס לקראת הערב. לאט לאט מתחברים עוד ועוד סימנים שהפעולה עומדת לקרות הלילה - והמטרות שלה ברורות".

הלילה יורד, והכוח מסיים את ההיערכות ונכנס למצב המתנה. ר': "בשלב הזה, אחרי האטרף של אחר הצהריים, אנחנו מתחילים להרגיש את המתח יורד. בתדריך של מפקד החיל אתה פתאום יושב לך בשקט, על כיסא מרופד, וזה כל כך שונה ממה שעברת כל היום. לפסיכולוגיה יש משמעות עצומה במצבים האלה: כשאלוף בצה"ל עומד מולך ואומר לך שהוא סומך עליך, אתה מקשיב ומפנים. אני לא מזלזל בשיחות המוראל האלה".

יום ראשון, 23:00

כוח שייטת 13, בפיקודו של רס"ן ר', יוצא לים בסירות מורנה, ועל אחת מהן נמצא מפקד השייטת, אל"מ ש'. בינתיים לא נשמעת ולא מורגשת פעילות חריגה מכיוון המחבלים. אבל הלוחמים הישראלים מתמקמים מול מרכז הרצועה, במרחק כ־6.5 ק"מ מהחוף. 

באותו הזמן, בבור שבקריה עומד סא"ל א' לצד מפקד החיל, שמנהל את המבצע. על מסכי הפלזמה מולם משודרות התמונות מכלי הטיס הלא מאוישים, שחגים מעל הרצועה. בחדר נמצאים נציגים של כל גורמי המודיעין, שמעבירים דיווחים על המתרחש.

"אנחנו מסנכרנים בין כל צינורות המידע שיש לנו, כדי למצוא את החור שבקשית ולקבל את התמונה הסופית והברורה. בשלב הזה אנחנו עדיין לא יודעים להגיד בדיוק מתי ייצאו המחבלים אל הים".

הלוחמים בסירות כבר מתורגלים במצבים האלה. אין להם שום דרך לברר אם ימצאו את עצמם בקרב בתוך חמש דקות או חמש שעות. ר' נמצא בקשר רציף עם החפ"ק בקריה, משוחח עם מפקד החיל. נכונה להם המתנה ארוכה.

למי קשה יותר במצב הזה, לך או למפקדים שנמצאים מאחור?

ר': "כשאני שם, בים, אני מרגיש בשליטה. הכל נראה מאוד רגוע, מאוד ברור. אין לי יותר מדי חששות. אף פעם לא הייתי בסיטואציה הזאת בבור, ולא ראיתי את הדברים דרך המסך, אבל אני מניח שמשם זה נראה יותר מאיים ולא ודאי. הם יודעים איפה אנחנו ומול אילו איומים אנחנו ניצבים, ורק רוצים שנבצע את המשימה ושנצא כמה שיותר מהר. לנו לא בוער".

א': "עד הרגע שבו הכל מתחיל, המודיעין שולט במצב. מדווח לכוח בשטח מה אנחנו רואים. אבל ברגע שמגיעה נקודת הרתיחה, אנחנו מעבירים אליהם את המקל, והם אלה שמובילים".

ר': "הדיווחים שאני מקבל בקשר עוזרים לי להרכיב את התמונה ולהבין מול מה בדיוק אני עומד".

הלילה שבין ראשון לשני, 03:30

גורמי המודיעין בקריה מזהים את חוליית המחבלים יורדת לים ומתחילה לנוע.

א': "במצב הזה אתה עוד לא יכול לדעת אם הם באמת יוצאים לכיוון היעד שלהם בישראל, או שאולי זו היערכות אחרונה, מעין חזרה גנרלית. אבל ברגע שיש לך תמונה מפלילה - המחבלים בים, חמושים בנשק ונמצאים בתנועה - אתה מחליט לפעול".

בתוך שניות ספורות, באמצעות הטלפון האדום, מתקבלים האישורים מהדרגים הרמים ביותר לצאת לפעילות. הקצינים הבכירים בבור מדברים עם רס"ן ר' בקשר ומסבירים לו את התמונה.

"אתה מבין בדיוק לאן אתה הולך?" שואל אותו האלוף מרום.

"אני יודע ומבין, ניירט אותם בתוך כמה דקות", אומר ר' בביטחון, "יותר ממה שהייתי בטוח באמת".

הכוח הישראלי נע מזרחה, לעבר חופי עזה. "אני מעריך שהם היו במרחק כמה עשרות מטרים מהחוף", אומר א'. "ככל שהלוחמים שלנו התקרבו לחוליה, התחלנו לראות אותם על המסך, דרך הצילום של המזל"ט. הם כבר היו ממש קרובים".

04:00

ר', בסירה הקדמית, נותן את הפקודה, והלוחמים פותחים באש לעבר חוליית המחבלים. שני המדריכים, שנמצאים על חסקה, נפגעים ראשונים. ארבעת המחבלים האחרים במים, המומים, מנסים לשחות בחזרה לעבר החוף.

"הפתענו אותם לחלוטין. הם צעקו, ניסו לשחות במהירות, אבל לא הצליחו. הם גם לא ניסו להתנגד. בתוך חמש־שש דקות אף אחד מהם לא נשאר בחיים. המשימה הושלמה. בזכות אפקט ההפתעה לא היה שם 'Fair Play'. לא היינו ראש בראש, היה לנו יתרון מכריע".

ומה עובר עליך באותם רגעים? מה אתה שומע, מה אתה רואה?

"שומע הכל ורואה הכל, אבל כאילו נמצא בתוך בועה. כל הזמן יש לך בראש את הסיבה שבכלל הגעת לשם: אתה יודע שאם הם ימשיכו בדרכם, הם יגיעו לחדר ילדים באחד היישובים שלנו עם רובים ורימונים, ואתה יודע בדיוק מה הם יעשו. אז איך אפשר לרחם עליהם?"

יש איזושהי דילמה?

"אין שום דילמה ואין שום אמפתיה. סליחה על הקלישאה, אבל בדיוק בשביל זה אנחנו חיילים בצה"ל. אנחנו מסכנים את החיים שלנו ושל החברים שלנו כדי שאותם ילדים בנתיב העשרה או בכל מקום אחר יוכלו לישון בשקט".

לאחר שכוח השייטת מוודא שאף אחד מהמחבלים לא נמלט ולא נשאר בחיים, הוא מתחיל לצאת בחזרה. במכשירי הקשר מתל אביב מדרבנים את ר' וחייליו להסתלק בזריזות מקירבת החוף העזתי.

א': "ידענו שאור ראשון עולה בסביבות ארבע וחצי, ורצינו שהם כבר יתרחקו משם. הרי מי ששלח את המחבלים האלה נמצא על החוף, ומן הסתם גם הוא חמוש, אז לא כדאי שהם יהיו בטווח שלו".

הדרך לחוף הישראלי עוברת על החיילים בשקט. ר': "אני חולה על הרגעים האלה, שהים שטוח, הזריחה מולך, כולם מרוצים, מבסוטים, צוחקים, האדרנלין בשיאו. המפקדים הבכירים דיברו איתי בקשר, אמרו כל הכבוד. ואז אתה חושב באיזו סיטואציה היית רק לפני שעה. מדהים".

יום שני, 07:00

כוחות הביטחון הפלשתינים מגיעים לחוף ואומדים את הנזקים. הם טוענים כי אותם מחבלים שחוסלו הם לא יותר מצוללנים שהיו באימון ומבטיחים לנקום.

הכוח עוגן באשדוד. מפקד השייטת ניגש אל ר', מברך אותו ומבקש ממנו להצטרף אליו לפגישת עדכון עם הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי. בעוד שעה, אחרי הפקקים, יישב הקצין הצעיר מול מפקד הצבא, ויספר מה עשה הלילה.

"אני חושב שהרמטכ"ל היה מבסוט. היה חשוב לו לראות את הפנים שמאחורי הפעולה, לתת מילה טובה, לשמוע ממקור ראשון מה היה".

ואז הלכת לישון?

"איזה לישון. הייתי על אדים של אדרנלין. חזרתי לבסיס, קיפלתי את הציוד, ביצענו תחקיר ראשוני, ואז סוף סוף התחלנו גם לדבר על המרמרה ועל כל מה שקרה בשבוע שלפני".

אנשי ביטחון פלשתינים בחוף עזה, זמן קצר לאחר החיסול. צילום: רויטרס

ניכר על שני הקצינים שהסיטואציה מעט מוזרה להם. האחד, לוחם ביחידה מיוחדת; חיפאי במקור, רווק, מתגורר בקיבוץ במרכז. השנה החל ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה, ולאחר שיסיים, ישוב לשייטת והוא מועמד לקבל דרגת סא"ל.

האחר, איש מודיעין ותיק, שעשה את כל המסלול הצבאי במודיעין של חיל הים. נשוי ואב לשתי בנות.

לא לעיתים קרובות מזדמן לשני הקצוות הללו להיפגש פנים מול פנים. הם מעולם לא התראיינו: ספק אם מישהו מהם יעשה זאת שוב בעתיד.

"האמת היא שאין בי חלק שרוצה לשתף ולספר", אומר ר'. "לכל דבר יש את המקום שלו. בסופו של דבר, אנחנו חיים בשני עולמות מקבילים: יש את הצבא, את החבר'ה מהיחידה, וכשאתה יוצא הביתה ומדבר עם ההורים, החברה, החברים, אף אחד מהם לא יודע כלום. ההפרדה הזאת דווקא נוחה לי. זה בסדר שהדברים האלה נשארים נחלתי בלבד.

"הייתי כבר במבצעים דומים ובמבצעים מורכבים יותר. אירועים כאלה מותחים את היכולת שלך למקסימום, גם מבחינה פיזית, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה מנטלית. את התחושות לפני, בזמן ואחרי אי אפשר לתאר. באיזשהו מקום התמזל מזלי, כי יש אנשים שלא יחוו אפילו פעם אחת את התחושות האלה לאורך כל ימי חייהם".

אבל כשאתה רחוק מהעין, אתה גם רחוק מהלב. כשאתה חוזר ממבצע כזה ושומע ביקורת נוקבת על פעולת השייטת במאווי מרמרה, זה לא מתסכל?

"לא ממש. נכון שהיה לנו מוזר לראות ולשמוע איך התקשורת מתעסקת בנו, אבל אתה הרי יודע שהאנשים האלה שכותבים ושמותחים ביקורת לא היו באירוע. אני לא זוכר שזה יותר מדי העסיק מישהו מאיתנו". 

aralew@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר