הדיווח האחרון באתר הספנות הבינלאומי Marine Traffic לגבי מיקומה של ספינת המכולה Klos C (ספינה למטען כללי), נרשם בשעה 17:41 ב־22 בפברואר, והוא מיקם אותה בלב מיצרי הורמוז, מדרום לעיר הנמל האיראנית בנדאר עבאס. מסלולה המתוכנן אמור היה להביא אותה מסביב לחצי האי ערב אל ים סוף, ובסופו של מסעה - לפרוק את משא המלט שלה בנמל פורט סודאן שבאפריקה. נתיב שגרתי למדי. אלא שכידוע, מסלולה - ובעיקר משאה של ה־ Klos C - היו רחוקים מרחק רב מלהיות שגרתיים. האונייה התמימה לכאורה, על צוותה שלא היה לו מושג מה מכילים ארגזי המכולה שעל הסיפון, היתה ספינת נשק, והועמסו עליה 40 רקטות מסוג M302 לטווחים שבין 90 ל־160 ק"מ, 181 פצצות מרגמה 122 מ"מ וכ־400 אלף כדורים בקוטר 7.62 מ"מ.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
במבצע משולב ומבוצע היטב בשם "חשיפה מלאה" עקב צה"ל אחר הספינה לאורך כל מסלולה, והחליט לעצור אותה בדרום ים סוף, ב־5 במארס, יממה לפני שהגיעה לפורט סודאן. שתי ספינות טילים של חיל הים (אחת מהן אח"י חנית, שנפגעה במלחמת לבנון השנייה וחזרה לכושר מלא) ליוו את סירות הקומנדו של שייטת 13 הרחק מחופי הארץ. קברניט ה־Klos C נענה להוראות חיל הים לעצור את הספינה, והלוחמים עלו על הסיפון, חשפו את מטען הנשק והתחמושת שעליה והורו לה לשוט אחר כבוד לאילת.
זו לא ספינת הנשק הראשונה שעוצרת ישראל בלב ים. קדמו לה ספינות נוספות, שהמפורסמת שבהן היתה קארין איי; קארין איי, שנתפסה ב־3 בינואר 2002, קרעה את המסווה מעל התנהלותה הדו־פרצופית של הרשות הפלשתינית ושינתה באופן אסטרטגי את יחסה של ארה"ב אליה למשך תקופה ארוכה.
עכשיו, נתאר לעצמנו לרגע שהספינה Klos C היתה מצליחה לפרוק את מטענה הקטלני בפורט סודאן; עשרות הרקטות, מאות פגזי המרגמה ורבבות הכדורים היו מועמסים, למשל, על משאיות - ומכאן היתה יוצאת השיירה למסע יבשתי של 1,500 קילומטרים לערך, לאורך חופי סודאן ומצרים, דרך מרסה מטרוח וחצי האי סיני - עד מנהרות ההברחה המובילות לתוככי רצועת עזה.
למען האמת, גם בתרחיש כזה לא היו יכולים אנשי "כוח קודס" של משמרות המהפכה באיראן, שתיכננו את המשלוח, או אנשי חמאס, נמעניו, להתרווח במושביהם; כמו שכבר הוכח בעבר - ישראל יכולה לפעול הרחק מגבולותיה כדי לשחרר בני ערובה (מבצע יהונתן, אנטבה 1976), להפציץ מטרות אסטרטגיות (הפצצת הכור העיראקי, מבצע "אופרה" 1981), לפגוע במפקדות (תקיפת מפקדות אש"ף בתוניס, מבצע "רגל מעץ" 1985) ומבצעים רבים נוספים, שאי אפשר לפרסם.
ישראל, לדברי מקורות זרים, תקפה גם בסודאן עצמה, ובכמה הזדמנויות: שיירת נשק מהסוג המתואר כאן הותקפה בספטמבר 2012 מדרום לחרטום וממשלת סודאן טענה שישראל ביצעה את התקיפה. בתקיפת שיירת הנשק האמורה הושמדו 200 טונות של אמצעי לחימה, ובהם גם רקטות, שיועדו לגורמי טרור ברצועת עזה. חודש אחר כך, באוקטובר 2012, הותקף מפעל לייצור נשק בפאתי חרטום, ובמאי באותה שנה הותקף כלי רכב נושא תחמושת בפורט סודאן.
מאמצים כבירים למניעת זליגת נשק לארגוני מחבלים. פיצוץ במפעל לייצור נשק בפאתי חרטום שבסודאן, 2012. צילום: רויטרס
ישראל מעולם לא קיבלה עליה אחריות לתקיפות, אך מדיניות הביטחון שלה גורסת שיש לעשות כל מאמץ כדי לעצור זליגת נשק לארגוני המחבלים, כולל חיזבאללה. בינואר 2013 הותקף משלוח כזה, שהכיל טילי SA-17 מתקדמים ושיועד לחיזבאללה, בגבול סוריה לבנון; הסורים האשימו את ישראל. מקורות זרים דיווחו כי שיירה דומה הותקפה בפברואר השנה.
כל המבצעים המתוארים לעיל מוכיחים רמה גבוהה מאוד של יצירתיות, יוזמה ותעוזה; יכולת חשיבה מחוץ לקופסה, דמיון ללא גבולות ויכולת ביצוע מרשימה. איך מתכננים מבצעים שכאלה? איך מוציאים אותם אל הפועל ואיך שולטים על המגוון העצום של כוחות ואמצעים - מנקודה אחת? קוראי "ישראל היום" מוזמנים באופן בלעדי לעקוב אחר תכנון וביצוע מבצע שכזה, ששיאו - סיור באחד האתרים החסויים והמרכזיים לביטחון ישראל: מוצב השליטה המרכזי, ה"בור" של חיל האוויר.
לחשוב מחוץ לקופסה
מורי הדרך שלנו יהיו אל"מ ש', מפקד יחידת השליטה המרכזית לקרב של חיל האוויר, מושבניק בן 44, נשוי+3, טייס אפאצ'י ומחזיק בתואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול ובמתמטיקה, ובתואר שני במדעי המדינה; ושני קציני מודיעין, רס"ן ב', מפקד יחידה במחלקת מל"מ (מודיעין למבצעים) ורס"ן ש', מפקד יחידה במחלקת מחקר בלהק מודיעין של חיל האוויר. שום פרט מזהה נוסף אי אפשר לומר על שני הקצינים הללו.
התרחיש שעליו מדובר הוא תרחיש וירטואלי: מבצע "מעצור" לבלימת שיירת הנשק, שעושה ברגעים אלה את דרכה מפורט סודאן צפונה לעבר עזה. מדרך הטבע, רבים מהפרטים יישארו חסויים, אבל החשיבה המבצעית העקרונית תבוא לידי ביטוי.
נקודת הפתיחה של מבצע "מעצור" היא מודיעינית: גילוי השיירה. האמצעים העומדים לרשות ארגון מודיעין מודרני באשר הוא - מתקדמים ומגוונים מאין כמותם: החל בלוויינים ובכלי טיס בלתי מאוישים, דרך מודיעין אנושי, מודיעין אלקטרוני וסוכנויות מודיעין וכלה במקורות גלויים ועוד. אין סוף. הגוף המודיעיני הממונה על השגת המידע הוא מחלקת האיסוף. מלבדה יש עוד שני גופים המטפלים במידע: מחלקת מחקר, האמונה על ניתוח ועיבוד המידע, ומחלקת מודיעין למבצעים, ה"מתרגמת" את המידע עבור הגופים שיבצעו את המבצע בשטח.
אל"מ ש': "המבצע יכול להתחיל להתגלגל באישון לילה, ופעמים רבות זה מתחיל אצל חיילים וקצינים זוטרים, סגנים בגיל 22: מישהו ראה משהו, מישהו שמע משהו. הם מדברים עם אנשי מבצעים - ונדלקת נורה אדומה. הם יושבים פיזית זה לצד זה, ולא במקרה. כבר היו לנו מבצעים גדולים שהחלו בשיחות מסדרון בין איש מודיעין זוטר לבין איש מבצעים זוטר".
הגילוי עולה גבוה יותר בסולם הדרגות ובתוך שעה קלה מתייצבים כל האנשים הרלוונטיים במבנה הבור. "אף פעם לא נדרשת שיחת מוטיבציה", מחייך אל"מ ש'. "להפך. צריך לעצור פה סוסים דוהרים".
אל"מ ש' מנסה להיאבק כאן בדימוי הנמוך שיש למשרתים ביחידת המטה (הקריה), שנחשבים שלא בטובתם לכאלה שתורמים מעט ונהנים מתנאי שירות משופרים. הוא מדגיש לאורך כל השיחה את התלהבותם המבצעית ואת יכולתם הגבוהה: "הם רק מחכים להזדמנות המודיעינית כדי להפוך אותה למבצעית - ובאספקט הזה לא מתעייפים עד שמגיעים לדרגת אלוף. נתוני האיכות של החיילים המשרתים במערך הזה הם הגבוהים בצבא, ובכל צבא אחר התפקידים שממלאים פה חוגרים ניתנים לרבי־סרנים".
בשלב זה אנשי מחלקת המחקר נכנסים לתמונה ונוצר מעין פינג פונג בין אנשי המודיעין לאנשי המבצעים, שבסופו מגבשים המלצה מבצעית.
לטראומת הקונספציה של מלחמת יום הכיפורים יש השפעה שנמשכת עד היום. רס"ן ש': "ברמה היום־יומית כמעט אין הבדל בין חייל בן יומו לרס"ן ותיק. כולם מוזמנים להשמיע את דעתם. אנחנו מעודדים פלורליזם מחשבתי ומעודדים השמעת דעות הסותרות את דעת המערכת; אנחנו תוקפים את התפיסות שלנו כל הזמן: האם מידע חדש שהגיע משאיר אותי במסלול החשיבה הקודם, או שמא אני חייב לסטות ממנו".
רס"ן ב' מדגיש: "אנחנו נזהרים שלא לאנוס את החומר. בוחנים ללא הרף את התיאוריה מול המציאות. במבצעים גדולים יגיעו גם גופי בקרה חיצוניים, שלא הושפעו מתהליך החשיבה, כדי לפתוח את העיניים.
"ניהול הסיכונים הוא חלק בלתי נפרד מהתכנון, וניתוח המידע שקול ומבוסס על דרכי פעולה אפשריות. אם אנחנו לא עוברים מסה קריטית של ביטחון, אם אנחנו לא שלמים עם מה שיש לנו - המבצע לא ייצא אל הפועל".
בסופו של דבר מורכבת תמונה קוהרנטית. פאזל שיש בו סיפור עם התחלה, אמצע וסוף, ובסופו - המלצה מבצעית: מה עושים עם שיירת הנשק שמתקדמת עכשיו לאורך חופי ים סוף. את הרעיון המבצעי מציגים לדרגים המחליטים - מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש הממשלה. תלוי בנפח המבצע ובחשיבותו האסטרטגית.
"למרות הקונוטציה השלילית שיש למילה", אומר רס"ן ב', "קצין מודיעין חייב לייצר קונספציה. חייב לייצר מסגרת; נרטיב. אחרת אתה סתם מעביר חלקי פאזל לדרג המחליט. קציני המודיעין אמונים על קבלת אחריות על הסיפור שהם רוקחים, והם יודעים ללכת עם האמת שלהם כדי להגיע לשלב ההמלצות". גם כאן יכול סגן להציג לפני מפקד חיל האוויר. המבצע הוא העיקר, לא הדרגה.
סוף סוף מגיע האישור: מבצע "מעצור" יוצא לדרך. חיל האוויר יבלום את השיירה בנקודה מוגדרת, בשעה מוגדרת. הטייסות המבצעות נבחרו, והגיע שלב כתיבת פקודת המבצע.
אל"מ ש': "במחלקת מבצעים כותבים את פקודת המבצע (פ"מ), שאמורה, בסופו של דבר, להיות מופצת לכל הגורמים הרלוונטיים לביצוע: הטייסות המבצעות, המערך הטכני, יחידת ההגנה האווירית, יחידות המטה". את התוכנית כותבים כל הגורמים הרלוונטיים, המודיעיניים והמבצעיים. רס"ן ב': "קצין המל"מ בחיל האוויר הוא קמ"ן אופרטיבי. הוא נושא שני כובעים: מצד אחד - איש חיל האוויר, מצד שני - איש מודיעין. בכל סיפור מודיעיני צריך להיות גם חידוד תכליתי, שבסופו המלצה ריאליסטית; אתה חייב להבין לעומק את המשמעות המבצעית של ההמלצה שלך".
הזמן המוקדש לכתיבת פקודת המבצע מוגדר בהתחשב בלוחות הזמנים העומדים לרשות חיל האוויר לצאת למבצע - ב"מעצור", לדוגמה, השיירה מתקדמת ואינה מאפשרת השתהות גדולה מדי.
במבצעים אחרים, לעומת זאת, התכנון יכול להימשך שנים - מבצע "מוקד", לתקיפת שדות התעופה המצריים בפתיחת מלחמת ששת הימים, לדוגמה. "פקודת המבצע", אומר אל"מ ש', "היא העוגן שמסנכרן את כל הגורמים המעורבים: גם התכנון, וגם הביצוע. נוצר צוות שבקיא בפרטים ויודע איך לתרגם אותם לכל הגורמים המבצעיים. מול כל גורם ביצוע יושב גורם תכנון, שיודע לדבר בשפתו ולספק לו את כל הפתרונות הנדרשים".
כולם מתרכזים בבור
זה הרגע שבו כל העבודה הסיזיפית העצומה של איסוף, עיבוד ותרגום המידע המודיעיני, של ההצגה לדרגים המחליטים, של כתיבת פקודת המבצע והקצאת הכוחות, מתנקזת לנקודה אחת: מוצב השליטה המרכזי לקרב, ה"בור".
זהו חדר לא גדול, בנוי בישיבת תיאטרון, ובחזיתו שורה צפופה של עמדות מחשב. בחזית המחשבים קיר זכוכית גדול, שמעבר לו שלושה מסכים ענקיים תלויים על קיר שחור, ועליהם מוצגים נתוני המבצע בזמן אמת.
אל"מ ש' מסביר: "כמו של'ירוקים' יש חמ"ל או חפ"ק, לחיל האוויר, שפועל על פי העיקרון של שליטה מרכזית, יש 'תאים'. בתא אשר בבור יישב כל צוות ההיגוי של המבצע ולמעשה, אם הכל מתנהל בדיוק על פי התכנון - הם לא יעשו דבר מלבד לעקוב אחר הנעשה. אבל, כמובן, השכיח הוא לא כזה. ואז צריך לתת מענה בזמן אמת.
"היום אפשרויות ההתערבות מתוך התא הן כמעט בלתי מוגבלות. הטכנולוגיה מאפשרת את זה, אבל אנחנו מעדיפים להתערב כמה שפחות ולתת לטייסים לבצע כמיטב הבנתם".
המטוסים יוצאים לדרך, ועל המסכים הגדולים מנצנצים אורות צבעוניים לאורך מפת קו החוף. בתא השליטה משתררת דממה מתוחה. הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר, יחד עם שאר הנוכחים, דרוכים עד למקסימום. כל חבר בצוות עוקב אחר נתח המבצע שעליו הוא אחראי. בנקודה מסוימת משתררת דממת אלחוט, והמשפטים הקצרים של הטייסים נמוגים אל תוך הלילה. כעבור זמן, מזהה המוביל את המטרה. זהו הרגע העדין ביותר: הרגע שבו עלולים התוקפים להתגלות. המתח בתוך התא עולה והמזגנים עושים כמיטב יכולתם. אחת, שתיים, שלוש, ארבע - המטוסים סיימו את התקיפה, ויוצאים חזרה הביתה. כולם מדווחים על פגיעות טובות במטרה. את התוצאות נראה כבר בטלוויזיה - מפי מקורות זרים, כמובן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו