ליאם הפקות

גם בלי שאכטה אחת, איכשהו נדמה שליאם ניסן חי בתוך עננה של ג'וינט. מילולית, האיש נמצא כל הזמן על סף הירדמות. איפה הכוכב הקשוח שמכסח רעים לארוחת צהריים? לא ברור. במפגש פנים אל פנים יש לו אנרגיה מתפרצת של אייפון שהסוללה שלו עומדת להיגמר. אם הוא לא היה זז מדי פעם במהלך הראיון, אפשר היה לטעות ולחשוב שהוא בובת השעווה של עצמו.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

על רקע סלבס הוליוודיים שבקושי מגרדים גובה של מטר ושנקל, ניסן מיתמר לשחקים שהיו גורמים לדיוויד בלאט לחכוך ידיים בהנאה: מטר תשעים ושלושה סנטימטרים, לא כולל המוקסינים החומים שאיתם התייצב למפגש במלון דורצ'סטר בלונדון, במסגרת הראיונות לקידום סרט האקשן החדש שלו, "נון סטופ" (מאתמול גם בישראל). את מראה הקז'ואל השלים עם ז'קט פשוט על חולצה לא מכופתרת עד סופה, פלוס קיסם עץ שאותו לעס באיטיות מופגנת, כמו ישיש תימני שלועס גת. אני מוכן להישבע שבשלב מסוים עלה החשש שהוא יפרוש מולנו מיטת סוכנות ויבקש שנעיר אותו מתישהו.

ניסן (61) משייט על האקרנים כבר יותר מ־35 שנה, פרק זמן נכבד שבו כבש לעצמו מעמד של כוכב הוליוודי שהתעשייה אוהבת לקטלג כ"בעל מנעד רחב במיוחד". משהו במבט הספינקס שלו, עם יכולתו הנדירה לשדר רגש גם בשתיקה מוחלטת, דירבנו מפיקים ללהק אותו למגוון סרטים שבהם נאבק בכוחות אופל וחטף לא מעט בדרך לגאולה: אם מדובר בנאצים ארורים או סתם בנבלים בין־גלקטיים - ניסן תמיד יהיה שם, וירכוש את אמוננו.

מרגיש נוח גם בסרטי פנטזיה ואקשן, ניסן ב"התנגשות הטיטאנים" מ־2010. צילום: אי.פי

בין הנאצים לחניבעל

הוא עורר התרגשות בהופעותיו כמציל היהודים אוסקר שינדלר ב"רשימת שינדלר" של שפילברג (שהביא לו מועמדות לאוסקר ב־1993) וכמנהיג האירי הנערץ ב"מייקל קולינס" (1996); עורר דפיקות לב בסידרה ארוכה של מותחנים תוססים שבהם "חטופה" (2008), "זהות לא ידועה" (2011), והרימייק ל"צוות לעניין" (2010); ולא היסס גם להגיח בסרטים שספק אם הוא עצמו היה מזמין ב־VOD: "החיים שאחרי" (2009), "התנגשות הטיטאנים" (2010), ו"באטלשיפ" (2012). כאמור, שחקן לכל מצב צבירה.

"נון סטופ", המותחן החדש שלו, הוא הנציג הכי עדכני בז'אנר סרטי "בלאגן במטוס", שבהם בשלב כלשהו, מגדל הפיקוח מצהיר בקשר הפנימי "ווי הב א סיטיואיישן", ואז מהבהבות הנורות וכמה נוסעים מתעופפים לכיוון תאי השירותים בלי סיוע של כיס אוויר. כרגיל בסרטי הנוסחה האלה, מישהו יהיה שם בדיוק בזמן כדי לעמוד בפרץ.

הפעם נמצאים על המטוס חוטפים מתוחכמים, שמאיימים להרוג נוסע חף מפשע בכל 20 דקות, אם תביעותיהם הכספיות לא ייענו. הטוויסט הוא שלאורך נתחים ארוכים מהעלילה אין לנו שמץ של מושג מי החוטפים, איפה הם יושבים במטוס ומה עילת הפעולה השטנית שלהם. ישרו את מושביכם וקפלו את המגש שלפניכם: צפוי לכם אקשן קלסטרופובי במיוחד, כולל סצנת מכות מעל אסלת השירותים (לעשן אסור שם, אבל להרביץ - חופשי!), וגם פצצה שתתחיל לתקתק לפני שהנוסע הראשון יספיק להזמין שיבס מעגלת הדיוטי.

ניסן הוא ביל מרקס, קצין אבטחה בדרגת מרשל ברשות לבטיחות טיסות בארה"ב, שמקבל בתום ההמראה הודעה מסתורית בטלפון המאובטח שלו. וכיאה לעידן ווטסאפ, התקשורת בין החוטפים לבינו מתנהלת במסרים מיידיים, גימיק שמבטיח שכל קפיצה ברמת המתח תלוּוה בצפצוף מתכתי של הודעה נכנסת (ולא "ער?").

ג'וליאן מור היא הנוסעת הג'ינג'ית שלצידו, שאין לדעת במלוא הביטחון אם היא מהטובים או שמא מחבלת ששואפת לנקום בכל מי שקרא לה פעם "נמש חרש". לקלחת מושלכות עוד קלישאות ליהוק מתבקשות - מוסלמי אדוק עם מבט בן־לאדני, שוטר NYPD מתוסכל ומעט אהבל (שיחטוף כמובן קליע וידמם מהאף), דיילת שתקנית שמסתירה סוד (ולא יודעת אפילו להגיש ג'ין אנד טוניק בלי לשפוך), והדובדבן, ילדה בלונדינית שטסה לבדה בדרך לפגוש את אביה, עניין מרגש במיוחד למרשל מרקס, שאיבד את בתו הקטנה בתאונה. גם בר פאלי, הישראלית שעושה כעת חיל בהוליווד, מגיחה בתפקיד קצרצר.

אתה הולך מכות בשירותים, חוטף מטף בראש, נגרר בברוטליות על רצפת המטוס. זה לא תענוג בגילך.

"אין ספק שאני מתחיל להיות טיפה זקן לכל זה. בסצנה בשירותים היה לי קשה: החלל היה ממש קטן, ונלחצתי לתוכו עם כל הגובה שלי. האדרנלין עבד שעות נוספות, ולא שמתי לב שנפצעתי מהראי המזויף שאני נחבט בו. רק בבית קלטתי סימנים כחולים, ושאלתי את עצמי, 'מאיפה לעזאזל זה צץ פתאום?' מזל שתמיד מסתובב על הסט כפיל לפעלולים הקשים באמת".

הסרט שהביא לו מועמדות לאוסקר. ניסן (עם בן קינגסלי) ב"רשימת שינדלר" מ־1993. צילום: אי.אף.פי

האופנוע שכמעט הרג אותי

כשמנסים לברר עם ניסן איפה יותר נוח לו - בסאונה של הסרטים הכבדים והמוערכים או בג'קוזי של סרטי האקשן, מקבלים תשובה מוזרה: גניחה. באמת: גם כשהוא צועק, ניסן תמיד ממלמל. מגרונו נפלטת נהמה במבטא אירי מודגש, שמאלצת אותך להטות לעברו אוזן, אחרת אין צ'אנס לפענח מה הוא אומר. לסיינפלד כבר היה משהו להגיד על זה.

בכל זאת, אוסקר שינדלר או חניבעל סמית' מ"צוות לעניין"?

"אני מאלה שמאמינים ששחקן טוב יודע להפיק את המיטב מכל תסריט. אני לא כולא את עצמי אף פעם במסגרות. בסרט החדש השתדלתי לפתח דמות יותר תלת־מימדית ממה שרגילים לראות אצל גיבורי אקשן. למשל, העובדה שהוא אלכוהוליסט מוכחש. זה אתגר, כי רוב העלילה היא בחלל הסגור של המטוס".

משום מה, תמיד מלהקים אותך לתפקיד הגיבור שנאלץ להילחם על הצדק שלו ובדרך חוטף לא מעט.

"טוב, מישהו צריך לעשות את העבודה. וברצינות: יכול להיות שאני משדר משהו אנושי שמדבר אל לב הצופים. אני לא מנסה להיות סופרמן, וזה כנראה יותר אמין".

נדמה שלשחקנים בקליבר שלך אין היום יותר מדי תסריטים טובים לנגוס בהם.

"אכן, זאת בעיה. התסריטים המאתגרים הולכים היום בעיקר לטלוויזיה. תראה את HBO, וסדרות כמו 'שובר שורות' ו'הסמויה'. הטלוויזיה מעזה יותר. לי היה חשוב שהתסריט ב'נון סטופ' יתמקד באנשים, ולא רק בפיצוצים. שים לב שכל סרטי 'סוף העולם' מנופחי התקציב בזמן האחרון נפלו על האף. לצופים פשוט נמאס מהם. אני יכול לראות אותם מביטים במסך ואומרים: 'אוי, שוב עולם שעומד להיחרב? ראינו את זה כבר מיליון פעם".

ניסן נולד וגדל בעיר באלימנה שבצפון אירלנד, בנם של טבחית ושל שרת בבית ספר קתולי לבנים. בילדותו עסק באיגרוף חובבני, ואת הופעת הבכורה שלו כשחקן על במה ערך בגיל 11, בניסיון להרשים ילדה שבה התאהב. העולם אולי הרוויח מאז שחקן נפלא, אבל הפסיד נהג תובלה, כדורגלן מבטיח, וגם פועל במבשלת הבירה המפורסמת "גינס" - שלוש פרנסות מוקדמות של ניסן בתחילת דרכו. בשנות ה־80 הוא יצא עם השחקנית הבריטית הנודעת הלן מירן, אבל סיפר לימים שעשה זאת רק לשם התועלת, מתוך רצון להשיג סוכן שחקנים טוב יותר.

לראיון בלונדון הוא בא עם ג'וליאן מור, שלובשת ז'קט שחור וחצאית כהה - שילוב שמעניק לה לוק של מתנחלת שדיפדפה יותר מדי פעמים במגזין "מארי קלייר". בניגוד לניסן, היא נראית ערנית ותוססת, ומקפידה לירות תשובות מתחכמות על כל שאלה. ניסן מבחין מייד בהתלהבות של המנומשת, ופועל בערמומיות של סוציומט במסע אלונקות: משאיר אותה לסחוב את המשא לבד.

בחיים האמיתיים היא שומרת עליו. ניסן עם ג'וליאן מור ב"נון סטופ"

הכל זרם כך על מי מנוחות, כולל פרצי הצחוק הפלסטיים הנדרשים. עד שהעזתי לשאול שאלה שהחריבה את האווירה וגרמה לכל הנוכחים בחדר להשתנק. מה קרה? בסך הכל ניסיתי לברר עם ניסן אם יש קשר בין השכול שעימו הוא מתמודד בסרט לבין הטרגדיה הפרטית שלו: ב־2009 איבד את אשתו ואם שני ילדיו, השחקנית נטשה ריצ'רדסון, בתאונת סקי, ולאורך הסרט קשה לא לתהות אם מבטיו העגומים לא נובעים מהזיכרונות שמציפים אותו.

השאלה שלי נוסחה בעדינות וברגישות, בלי להזכיר כלל את מות אשתו. אבל זה לא מנע מג'וליאן מור לנתר לקדמת הכיסא ולהודיע במבט זועף: "זאת שאלה לא ראויה. זה לא המקום לשאול שאלות אישיות כאלה".

התכוונתי לשאול באופן עקרוני על החומרים הרגשיים שמסייעים בפיתוח דמות.

"לא משנה", השתיקה אותי מור, "כל קו השאלות הזה לא ראוי".

לרגע פחדתי שהיא תקפוץ ותצמיד אותי לקיר בפה נוטף ריר, כמו בסצנת המפגש המפורסמת מ"הנוסע השמיני". שני הכתבים הנוספים בחדר, בריטית וגרמני, שכחו מרוב אימה איך לנשום. בעולם הזוהר, זה הסיוט הגדול: לחטוף נזיפה ישירה מכוכב הוליוודי, ועוד משחקנית דעתנית ומוערכת כל כך. 

למרבה האירוניה, ניסן, שהיה יכול לנזוף בי בקלות בכוחות עצמו, דווקא שקל להשיב. אבל לנוכח הזינוק של מור, העדיף להתמקם שוב באזור הנוחות שלו. אולי הוא מתאגרף, אבל גם הוא לא שש להסתבך איתה.

בסוף השבוע שעבר, בתוכנית "60 דקות" האמריקנית, כשהוא במרחק בטוח מהשמיכה המגוננת של מור, הסכים ניסן להסיר את המחיצות וסיפר בגילוי לב על געגועיו הבלתי פוסקים לאשתו המנוחה. "הצער ממשיך להכות בי ללא רחם", סיפר בעצב, "כמו גלים גדולים. עוד לא השלמתי עם העובדה שהאסון אכן אמיתי. אני ממשיך לחלום שנטשה נכנסת פתאום מבעד לדלת, כאילו כלום לא קרה".

הראיון חזר חיש קל למסלולו. הכתבת הבריטית התעקשה לחפור ללא הרף בסוגיית האפקטים הממוחשבים בסרטים הוליוודיים, ועמיתה הגרמני החמיא בפעם השלישית על ה"גוד כמיסטרי" שיש בין ניסן למור. ניסיתי להעיר קצת את האווירה המנומנמת עם קצת טריוויה ישראלית. 

שמעתם על הסלב הישראלי שבצעירותו טיפל בחוטפי מטוסים, ולימים הפך לראש ממשלה?

ניסן הזדקף מייד: "אתה רציני? זה מעניין, במי מדובר?" 

אהוד ברק, מפקד סיירת מטכ"ל, ששיחררה את חטופי מטוס "סבנה" ב־1972. יש צילום מפורסם שלו עם סרבל לבן ואקדח על כנף המטוס, ולרגליו חוטף שחוסל.

"שמעתי על אהוד ברק, אבל לא ידעתי את זה עליו. הוא לא היה המפקד בפשיטה על אנטבה?" 

לא, זה היה יוני נתניהו ז"ל, אחיו של ראש הממשלה הנוכחי.

"וואו. יש לכם היסטוריה רצינית בנושא הזה".

ככל שהטיסה ב"נון סטופ" מתקרבת ליעדה נערמות הגופות, והעלילה מתנפחת לממדים ביזאריים. וכמו כל סרט שעוסק בפרשה של חטיפת מטוס אחרי אתם־יודעים־מתי, ברור שהטראומה ההיא מנשבת מעל ולא מרפה. הסרט החדש מזכיר את ההקשר ההיסטורי, ואף עושה בו טוויסט תמוה בשלב פתרון התעלומה. כך או כך, התסריט מעלה שאלות נוקבות למדי סביב נושא בטיחות הטיסות ותפקוד הגורמים שאמונים על שמירת שלומם של הנוסעים.

אולי זה לא ממש מקרי שבשלב די מוקדם המרשל עצמו הופך לחשוד בחטיפה?

"זאת שאלת השאלות. הוא היחיד שבעצם נלחם מלחמת חורמה בחוטפים, אבל גם הגורם הרשמי שאף אחד לא מאמין בו. כולם בטוחים שהוא מכר את נשמתו בשביל בצע כסף. כל הטשטוש הזה, בשאלה אם הוא הגיבור או הנבל - נותן לסרט את הטעם המיוחד".

דלת החדר נפתחת לרגע, ובמסדרון חולף אביזר בימתי סמלי: צמד מושבי מטוס צמודים על גלגלים, כולל חגורות הבטיחות ומשענות הראש הידועות - רק בלי דיילת. ניסן מביט בתפאורה המגוחכת ומשחרר נחירת צחוק. על המושבים האלה הוא ייאלץ לשבת לאורך שורה של ראיונות מצולמים לערוצי טלוויזיה. "סיכוני המקצוע", הוא מסביר בחיוך. 

היית פעם בעצמך במצב של סכנת חיים?

"לא במטוס, אבל לפני 13 שנה כמעט נהרגתי כשרכבתי על הארלי דיווידסון (ניסן התנגש עם האופנוע בצבי שחצה את הכביש וסדק את האגן; י"ל). זאת היתה חוויה בהחלט לא נעימה. בטיסות, תודה לאל, לא קרה לי עד היום משהו מסוכן".

אם היה יוצא לך להיתקל במחבלים על מטוס, היית מגיב כמו בסרט? 

"אין אדם שלא חולם להיות הגיבור הגדול, זה שמציל את היום וזוכה למחיאות הכפיים. אבל במציאות אתה אף פעם לא יודע איך תגיב לסכנה. אולי יתברר שאתה הסיסי הכי גדול על המטוס? מי יודע. ובינינו, מי באמת רוצה לדעת?". 

"בטיסות, תודה לאל, לא קרה לי עד היום משהו מסוכן". צילום: GettyImages

מעדיף לעשן סיגרים מגומי

ברבות השנים עבר ניסן לא מעט מהפכים אישיים - בראשם החלטתו להפסיק לעשן, אחרי שנים ארוכות כמעשן כבד. הוא נמנע מסיגריות 16 שנים, עד שדווקא הקריירה העמידה אותו בפני הדילמה הגורלית: במסגרת תפקידו בסרט "צוות לעניין" הוא נדרש לפמפם אינסוף סיגרים - המחווה הגופנית המזוהה ביותר עם חניבעל סמית' המיתולוגי. ניסן ניסה להתחמק מהצרה באופן יצירתי, בין השאר הציע להשתמש בסיגרים מגומי, אבל החוזה הדרקוני ניצח. העישון על המסך עלה לו בנפילה חוזרת אל תהומות ההתמכרות, ונדרשו חודשים ארוכים עד שנגמל שוב.

לפני כשנתיים נפוצה שמועה, שלפיה מגלה ניסן סימני התחזקות בכיוון האיסלאם, אחרי שהוקסם, לכאורה, מקריאותיו של המואזין במהלך צילומי הסרט "חטופה 2" באיסטנבול. ניסן הכחיש מייד, אבל הודה שניגונו של המואזין היה "מהפנט ומרגש מאוד". בראיונות שהעניק באותם ימים גילה שהתרגל להשכים בכל בוקר לקול הקריאה לתפילה.

דווקא על רקע חיבתך לאיסלאם, נוח לך הקישור האוטומטי שהסרט עושה בין הנוסע המוסלמי לבין פעולת הטרור?

"הסרט מתעתע בהנחות המוקדמות שיש לצופים, ועושה זאת בכוונה. הוא גורם לחשוב מחדש על הסטיגמות שיש לנו על האחר. אני אשמח אם בסיום הצפייה תשאל את עצמך: האם האדם שיושב לידי הוא באמת מי שחשבתי שהוא?" 

התייעצת עם מאבטחי טיסה לצורך בניית הדמות?

"לא סתם מאבטחים, אלא האיש שממונה על האימונים שלהם. ממנו למדתי עד כמה מאבטחי הטיסה מצוינים בהתמזגות בשטח, עד כמה הם נראים לגמרי נוסעים רגילים. היה לי מקרה מצחיק לפני חמש שנים. אתה יודע איך זה בטיסה, כשמשתעממים מתחילים לבחון מי יושב סביבך. אז אחרי שנחתנו ניגשתי לשני נוסעים, סתם מתוך סקרנות, ואמרתי: 'סליחה, אני שחקן, ואני אוהב לבחון התנהגות של אנשים זרים. אתם במקרה המאבטחים?' התברר שצדקתי בחמישים אחוז: אחד מהם היה מאבטח, והשני היה סתם מורה. בקיצור, אני כנראה שחקן מוצלח יותר מאשר בלש".

המרשל סובל מחרדת טיסות. גם אתה?

"לא... אבל לך תדע, לא עליתי כמוהו על טיסה מהגיהינום".

אומרים שבאל על הכי בטוח.

"שמעתי על זה, אבל סיפרו לי גם שהצ'ק־אין שלכם נמצא תמיד הכי רחוק". 

yaakovl@israelhayom.co.il טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו