כריסטופר קוסטיגן היה סטודנט צעיר לתיאולוגיה בקולג' הישועי שליד דבלין באירלנד, ולימים אחד מחוקרי ים המלח היותר ידועים. בימי אוגוסט החמים של שנת 1835 הוא שט לאורך חופי ים המלח במשך שמונה ימים כדי למדוד את עומק המים, אך הותש מהשרב הכבד, וחלה בקדחת. הוא פונה למנזר סן סלוודור הפרנציסקני שבעיר העתיקה בירושלים, שם מת והוא בן 25 שנים בלבד.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
קוסטיגן נטמן בבית הקברות הקתולי שבהר ציון, ואחד מממשיכיו, האמריקני ויליאם פרנסיס לינץ', שחקר את ים המלח 13 שנה אחריו, קרא על שמו את הכף הצפונית של לשון ים המלח, היא "כף קוסטיגן" עד עצם היום הזה. קוסטיגן עצמו, לעומת זאת, לא זכה למנוחה אמיתית. קברו נעלם ומצבתו חוללה ונעקרה. היא אותרה לאחר מאמצים רבים רק אחרי מלחמת ששת הימים, על ידי אחד מחוקרי ארץ ישראל הידועים, פרופ' זאב וילנאי.
עכשיו באים שני חוקרי ארץ ישראל בני תקופתנו, אלי שילר וד"ר גבי ברקאי, ובמחקר חדש שמפרסם כתב העת לידיעת ארץ ישראל "אריאל", מתעדים דמויות וגיבורים נוספים מהגלריה של חוקרי הארץ במאה ה־19, הטמונים בבית הקברות הפרוטסטנטי שבהר ציון, לא הרחק ממקום קבורתו של קוסטיגן.
1,040 קברים נכרו שם מאז המחצית השנייה של המאה ה־19, במה שהפך למיני פנתיאון של חוקרי הארץ הידועים מאותה התקופה. אבל כמו בסיפור על תעלומת קברו של קוסטיגן, גם כאן התיעוד הופך עם הזמן לקשה יותר ויותר עקב מצבו המוזנח של המקום, והמצבות הדהויות והמנותצות בחלקן.
מאז מלחמת העצמאות כמעט חדלו לקבור כאן מתים. המלחמה הותירה אמנם את בית העלמין בשטח מדינת ישראל, אך הקבורה בו חדלה, מכיוון שמרכזי הפעילות הפרוטסטנטיים נותרו במזרח העיר שבתחום ירדן. היא לא חודשה (למעט חריגים) גם לאחר נפילת החומות ב־1967.
רשמית, נמנה בית העלמין הזה עם שורה של בתי קברות צבאיים בריטיים, המטופלים בידי מועצת חבר העמים הבריטי. בפועל הוא מוזנח, אך למרות זאת, גם היום ביקור באחוזת הקברים המיוחדת הזאת עדיין מספק עניין, מרתק ומשכיל. בדומה לביקורים בבתי עלמין ידועים אחרים בארץ, דוגמת זה של המושבה כנרת, כאן כמו שם, המצבות מדברות ומספרות סיפור של דור, תקופה ואנשים. החלקה הפרוטסטנטית, שעליה כתבו ברקאי ושילר, היא כמראה מקום בתולדות המחקר והאישים, שהקדישו את חייהם לחקר ארץ ישראל ולגילוי צפונותיה.
השמות על המצבות רשומים בשפות שונות: אנגלית, גרמנית, ערבית ואפילו עברית, רובם של מומרים, מציינים שילר וברקאי, אך יש גם נקברים יהודים שנפטרו במהלך טיפולם בבתי החולים של המסיון בירושלים, שהקהילה היהודית סירבה "לקבל" לבתי העלמין שלה. במקום טמונים גם חיילים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה, וחיילים ושוטרים בריטים שנהרגו בפעולות המחתרות העבריות בתקופת המרי, למשל תומס ג'יימס וילקין, שאותו חיסלו אנשי הלח"י, לאחר שהורה על תפיסתו ועל הריגתו של מפקד הלח"י הראשון יאיר שטרן.
סיפורם של "הידוענים"
בפברואר 1867, כשצ'ארלס וורן הידוע החל לחפור בירושלים, התלוו אליו שלושה חיילים מחיל ההנדסה המלכותי. אחד מהם שחלה הוחלף על ידי רב טוראי ג'יימס דנקן, שעד מהרה נדבק אף הוא בקדחת ומת באוגוסט 1868. המצבה על קברו בבית העלמין הפרוטסטנטי בהר ציון ייחודית.
היא עשויה מעמוד, שעל פי מחקריו של הארכיאולוג ד"ר גבי ברקאי, מקורו ברגל של שולחן אבן מימי הבית השני, שנלקחה מחדר תת־קרקעי ליד קשת רובינסון למרגלות הר הבית. העמוד שהיה כבד מדי מכדי להישלח לאנגליה, הוצב על ידי וורן על קברו של דנקן, אך ניזוק ברבות הימים וכיום הוא מבוקע.
"סלב" אחר, שטמון בחלקה סמוכה, הוא צ'ארלס טרוויט דרייק, שניסה שנה אחרי מותו של דנקן לשחזר את מסלול הנדודים המשוער של בני ישראל במדבר סיני, עבר ברגל כ־600 מייל והגיע למקומות רבים שאיש לא סייר בהם עד אז. הכתבים שהותיר אחריו ושבהם תיעד אזורים נוספים של ארץ ישראל שאותם סקר - רחבים ומגוונים. דרייק היה גם הראשון שניהל את סקר ארץ ישראל המערבית המפורסם, שרק לאחר מותו עבר לניהול קלוד רנייה קונדר הידוע יותר.
שני אישים מעניינים נוספים שנקברו במקום הם ג'יימס אדוורד הנאואר (1938-1850) וד"ר דאלאס יאנג. הראשון היה אמנם כומר, אך מוצאו היה יהודי. הנאואר כתב ספר ידוע - "סיורים בירושלים", אבל ייזכר בעיקר כראשון שהצביע על תוואי "הקרדו" - רחוב העמודים הביזנטי הראשי בעיר העתיקה של ירושלים, שאותו מכיר כיום כל תייר שמסייר באזור.
השני, ד"ר יאנג (1980-1910), מייסדו ומנהלו של המכון האמריקני ללימודי ארץ הצבי בירושלים, סלל את הדרך למאות תלמידים שעסקו בחקר ארץ ישראל ועברה, וגם אבני ההנצחה על קברו אינן שגרתיות. הוא בחר אותן עוד בחייו: שתי אבני גזית גדולות מתקופת בית שני, שמקורן בתוואי החומה הראשונה מימי בית חשמונאי.
סיפור אחר המסתתר בין המצבות הוא סיפורו של הרופא והחוקר האנגלי גרני מסטרמן
(1943-1867), שהיה הראשון שחקר את שינויי המפלס של ים המלח. תדירות נסיעותיו אל האבן, שעליה סימן את מפלסיו של ים המלח, עוררה את חשדות הבדואים, שדאגו להרוס את הסימון, אך האבן, שהפכה לציון דרך מוכר, נמצאת עד היום לצד הכביש סמוך לעין פשחה.
גם המיסיונר הדני ג'ון ניקולייסון, שמת בשנת 1956, טמון בהר ציון. ניקולייסון הקים ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים את בית החולים של המיסיון האנגלי, שהיה בית החולים הראשון בירושלים. ג'יימס לסלי סטרקי לעומת זאת, שטמון אמנם בהר ציון, פעל הרחק מירושלים, בשפלת יהודה, ועמד כאמור בראש המשלחת החשובה, שחפרה בשנות ה־30 של המאה הקודמת את תל לכיש.
סטרקי נחשב לחושף "מכתבי לכיש". הם נתגלו בעונת החפירות השלישית שלו באתר: אוסטרקונים, ועליהם כתובת בכתב עברי קדום, שככל הנראה נשלחו אל מפקד לכיש ערב כיבוש העיר בידי נבוכדנצר מלך בבל. מכתבי לכיש נחשבים לתגלית שהרחיבה מאוד את הידע ההיסטורי על תקופות הכיבוש הבבלי. ארבע שנים לאחר שחשף אותם, ב־10 בינואר 1938, נרצח סטרקי על ידי ערבים.
"ידוענים" נוספים הטמונים בפנתיאון החוקרים הזה הם: פאול פלמר, שצייר את מפת מידבא, לאחר חשיפת פסיפס מידבא המפורסם בעיר מידבא שבירדן. ציורו מ־1906 משמש עד היום כל חוקר מתחיל שעוסק בלימוד הפסיפס הידוע, אף שכבר מלאו לו מאה שנה ויותר; יוהנס רודולף רוט, שמשלחתו גילתה לראשונה בשנת 1837 שים המלח ובקע הירדן נמצאים מתחת לפני הים התיכון; וקרל סנדרצקי, רופא פולני שהגיע לירושלים בשנת 1849 ונודע בזכות מחקר מפורט שערך על שמות הרחובות בעיר העתיקה.
פרשה מיוחדת ועגומה בקורות בית הקברות, מספרים שילר וברקאי, מגולמת בקורותיהם של עשרות מבני המושבה האמריקנית, שעצמותיהם הובאו למקום באישון לילה, לאחר שנארזו בארגזים. העצמות הועברו מבית הקברות האמריקני הסמוך, שאינו קיים עוד. "הדבר נעשה ביוזמת הקונסול האמריקני סלה מריל, שנטר טינה לבני המושבה האמריקנית". בני המושבה טמונים בבית העלמין שבהר ציון באופן מאולתר, מימין לשער הכניסה של בית הקברות, ללא מצבות, למעט מצבה משותפת לכלל הנקברים, "וזאת לאחר שעצמותיהם פוזרו בשלב ההעברה להר ציון".
בני המושבה לא עסקו אמנם במחקר ארכיאולוגי, אבל מחלקת הצילום שלהם, שצילמה אלפי תמונות בכל רחבי המזרח התיכון, כולל בארץ ישראל, הרימה תרומה חשובה מאין כמותה לכל תרבות ידיעת הארץ. חלק מהתמונות שלה הפכו לסמלי התקופה, שכן הנציחו אירועים היסטוריים חשובים כגון ביקורו של וילהלם השני, קיסר גרמניה, בארץ ישראל ב־1898. גם כניסתו של הגנרל הבריטי אלנבי דרך שער יפו לירושלים עם כיבוש העיר ב־1917 תועדה על ידיהם.
הטביעו חותמם
את סיפורו של בית העלמין יוצא הדופן הזה אי אפשר לחתום ללא אזכור מקצת קורותיהם של שניים מהמפורסמים ביותר הטמונים בו: קונרד שיק, גדול חוקרי ירושלים במאה ה־19, ופלינדרס פיטרי, אבי הארכיאולוגיה של ארץ ישראל. ביולי 2012 נערכה לפיטרי אזכרה במלאות 70 שנה למותו. היוזמה של רשות העתיקות כללה גם סיור בבית הקברות הפרוטסטנטי על הר ציון.
פיטרי נולד בקנט שבאנגליה ב־1853, חפר רבות במצרים ובארץ, והוא היה זה שהראה בפעם הראשונה, שעל סמך נתונים בשטח אפשר להגיע למערכת כרונולוגית אובייקטיבית בשיטות מדעיות־לוגיות. קודם שעשה זאת תיארוך הממצאים נשען על השערות, על ספקולציות היסטוריות או על זיקה לתנ"ך בלבד.
פיטרי גם היה דמות צבעונית ובלתי שגרתית. מספרים עליו למשל שהרכיב במו ידיו את המצלמה ששימשה אותו בחפירותיו מקופסת פח של ביסקוויטים, וגם שבמדידת הקברים הקדומים בגיזה שבמצרים, נהג לעבוד עירום כביום היוולדו. בסוף ימיו ציווה למסור את ראשו לבדיקות מדעיות בקולג' המלכותי של המנתחים בלונדון, והוא אכן נקבר נטול ראש בבית העלמין שעל הר ציון.
קונרד שיק (1901-1822) לעומת זאת - מיושב בדעתו פי כמה - היה אדריכל, קרטוגרף, ארכיאולוג, חוקר ארץ ישראל ומיסיונר פרוטסטנטי גרמני, שפעל בירושלים במחצית השנייה של המאה ה־19. שיק היה אחד האישים הבולטים בירושלים של תקופתו, שלהי התקופה העות'מאנית, ונמנה עם החשובים שבחוקרי ארץ ישראל וירושלים.
במשך שנים רבות עבד עם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF) והאגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל (DPV), ופירסם מאות מאמרים העוסקים בתיאור מצבה הפיזי של העיר ועבודת החקר הארכיאולוגי המתבצעת בה. כאדריכל הוא נחשב מהבולטים בבנאי ירושלים בתקופת היציאה מן החומות, ועמד מאחורי תכנונם של מוסדות קהילה, בריאות ומגורים בשירות הקהילות היהודיות והנוצריות.
שיק, מציינים ברקאי ושילר, תיכנן כחצי תריסר בניינים בירושלים, מהם מפוארים שהטביעו את חותמם על נוף העיר, כגון בית היתומים טליתא קומי ברחוב המלך ג'ורג'. הוא תיכנן את בית תבור, את שכונת מאה שערים, את בית החולים של האחיות הדיאקוניסיות (היום חלק מבית החולים "ביקור חולים") ועוד.
שיק חי בירושלים 55 שנה, וכאשר מת הספיד אותו ידידו אברהם לונץ וביכה את "האבידה הגדולה" שידעה ספרות ארץ ישראל, "שכן מאז בואו לירושלים בצעירותו, הקדיש שיק את כל עיתותיו לחקר הארץ, שימש במשך שנים רבות מהנדס העיר ירושלים, ובצעירותו הכין דגמים של הר הבית ושל בית המקדש". מצבת קברם של קונרד שיק ורעייתו בבית הקברות הפרוטסטנטי על הר ציון היא מהבולטות באתר, ועל המצבה נחרט בין היתר ציטוט בגרמנית מספר במדבר, פרק ל"ב: "כי מלאו אחרי ה'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו