חשיפת מקומות הפולחן הקדומים שלנו

הקריאה התפשטה בין שבטי ההר, יש לחזור לגלגל ולערוך מחדש את טקס ההכתרה של המלך החדש. לא היו רגילים במלך ובמוסדות שלטון, שעה שהומלך מלכם הראשון, שאול בן קיש, היו רבים שפיקפקו ביכולתו להנהיג. בטקס הראשון עלה שבט בנימין בגורל כמי שעתיד להוציא ממנו את המלך הראשון. ואז עלתה בגורל משפחת המַטרי ומתוכה עלה שמו של שאול בן קיש, כמי שבו בחרו השמיים והעם למלך הראשון על ישראל (שמואל א, פרק י). כשקראו בשמו לעלות ולקבל את המשרה הרמה, לא מצאו אותו. נעלם. אבל שמואל הנביא ידע. הוא הספיק להכיר את מבקש האתונות הצנוע שהתחבב עליו; שאול מעולם לא ביקש לעצמו מלוכה. "הנה הוא", הינחה אותם שמואל, "נחבא אל הכלים". מנהיג משונה, בורח מן השררה והיא רודפת אחריו. "וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם, וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה". הנה מלככם, אמר שמואל, אין כמוהו. "וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ, יְחִי הַמֶּלֶךְ!". אבל לא כולם קיבלו את הבחירה. היו לא מעטים שבזו לשאול; "מה יושיענו זה?" הפטירו בזלזול. היום היו אומרים "למה, מי הוא?" אבל שאול עשה עצמו כמי שאינו שומע את הפקפוקים מאחורי גבו. אולי כאן שורש הטרגדיה שעתידה היתה להתרחש עליו. חכמינו לימדו בעניין זה ש"מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול". 

מהר מאוד הגיעה שעת המבחן הראשונה. שאול יצא לעזרת תושבי יבש גלעד אשר בצפון עבר הירדן מול בני עמון ומלכם בעל השם הלא סימפטי, נחש. הניצחון היה חד וברור. עתה ביקשו תומכי המלך החדש לעשות שפטים באלה שהטילו קודם ספק במנהיגותו, אבל שאול חנן אותם לכבוד הניצחון. זה היה הרגע שבו שמואל הנביא הורה לחזור על טקס ההכתרה בגלגל; הפעם כולם יקבלו עליהם את מלכותו. מכל עבר הגיעו נציגים של שבטי ההר והשפלה ועבר הירדן, קהל גדול מאוד. גם חייליו האמיצים של שאול הגיעו; זה עתה סיימו את טבילת האש הראשונה שלהם בפיקודו. המון משפחות היטלטלו לגלגל כדי לשמוח. וכמובן הכוהנים שהיו ממונים על הטקסים הדתיים ועל הקרבת קורבנות התודה. זקני העם, השופטים והמנהיגים המקומיים עמדו קרוב לכוהנים כדי לספק תוקף רשמי למלוכה. המוני העם והחיילים הסתדרו על הגבעות הצופות, ואילו הכוהנים וזקני העם עמדו מסביב למתחם הגלגל וניהלו את הטקס ביחד עם שמואל. "וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל... בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים... וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד" (שמו"א, פרק יא). 

*   *   *

האם יש בסיס היסטורי-ריאלי לסיפורי המקרא או שמדובר בבמיתוסים, סיפורים שיצרו באופן מלאכותי היסטוריה לאומית? השאלה הזאת מטלטלת את עולם הארכיאולוגיה וחקר המקרא כבר שנים. בכל פעם שאני מצטרף לארכיאולוג פרופ' אדם זרטל, החוקר גם את תקופת ההתנחלות במאות ה-12 וה-11 לפנה"ס, אפשר להתחבר באופן ממשי עם העקבות הקדומים ביותר שהותירו אבותינו מייד עם כניסתם לארץ. זרטל חוזר על כך שהמחלוקת ביחס לראשית ישראל נובעת בחלקה ממיעוט הממצאים הארכיאולוגיים. אבל ארבעת העשורים האחרונים, ובעיקר תגליותיו המדהימות של זרטל, משנות את תמונת המחקר ואת הידע שלנו הן ביחס לראשית ישראל והתגבשותו לעם ומשפיעה ישירות גם על המחקר המדעי של המקרא. 

ממצאיו כוללים חרסים ישראלים, השונים מהחרסים הכנענים, עם שיטות סימון מיוחדות שהישראלים הקדומים טבעו וחרטו על כלי חרס שבהם הובלו המעשרות והתרומות; רוב הכלים המסומנים נוצרו, והיו בשימוש, בעיקר במאות ה-12 וה-11 לפנה"ס. יש מזבח ישראלי על הר עיבל משנת 1200 לפנה"ס, התואם אחד לאחד לתיאור המזבח שהיה בבית המקדש השני כפי שמופיע במשנה. זרטל מציע לזהות אותו עם המזבח שבנה יהושע בראשית ההתנחלות הישראלית (יהושע ח). ויש מאות יישובים שנתגלו בידי הצוות של זרטל, למעלה מ-400, מאותה תקופה, ברזל 1. 90 אחוז מהיישובים הללו לא היה ידוע למדע עד לפני שנים ספורות. כל מי שרוצה לדבר על הגיאוגרפיה המקראית או על המקרא בכלל, מבלי להביא בחשבון את התגליות הללו, מסתכן בהשערות פורחות. 

למעלה מ-35 שנים סוקר זרטל את השומרון. שבוע אחר שבוע הוא עובר בעקביות עם צוותו, מטר אחר מטר, ומתעד את האזור שבו התגבש ישראל לעם. קורות התיעוד נאגרים בכרכים עבי כרס הנקראים "סקר הר מנשה" (הוצאת משרד הביטחון ואוניברסיטת חיפה). אני אוחז בכרך החמישי שיצא לאחרונה וכותרתו "בקעת הירדן התיכונה: מנחל פצאל לנחל ייט"ב". רק במרובע הזה, ששטחו כ-24 קמ"ר בלבד, נסקרו 157 אתרים, רובם לא תועדו מעולם, שליש מהם מתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל. אחד האתרים המקראיים המסקרנים שזרטל הוא הגִלגָל. 

הגלגל לא היה מקום מסוים אחד, אלא מקום כינוס שכמותו היו אחדים מפוזרים בבקעת הירדן ובגב ההר. היו גלגלים גדולים שתפקידם היה לאומי, והיו קטנים, שבטיים. כמו בתי כנסת שכונתיים בימינו לעומת בית הכנסת הגדול, או בית עַם ביישוב לעומת בנייני האומה. המקרא מספר על אירועים מגוונים שהתרחשו בגלגלים השונים, המוזכרים 39 פעמים בטקסט התנ"כי. ברור שזה היה מקום הפולחן הראשון של השבטים הישראליים, עוד טרם בחירתה של ירושלים בזמן דוד וריכוז הפולחן הדתי במקום אחד בלבד. 

כיצד נראו הגלגלים? היכן מוקמו? עד לאחרונה, איש לא ידע. התעלומה הזאת סיקרנה דורות של הרפתקנים וחוקרי מקרא וארכיאולוגים. השערות רבות הופרחו לחלל, חלקן נסמך על עדויות עתיקות, חלקן על משאלות לב, חלקן חיפש דמיון לשמות העבריים שהשתמרו בשמות היישובים הערביים, ג'לג'וליה למשל. כל מי שהסתובב פה באלפיים השנים האחרונות רצה לצוד גלגל או שניים. אבל ככל שחיפשו, לא נמצא ולוּ גלגל אחד לרפואה. 

ב־2009 הציג זרטל לעולם המדעי את התיאוריה האומרת שהגִלְגָּל הקדום המופיע בתנ"ך עשרות פעמים הוא בעצם מתחם בצורת כף רגל. בתחילת שנות ה־90 מצא זרטל את כף הרגל הראשונה מאחורי מושב ארגמן בבקעת הירדן, שאורכה 190 מ' ורוחבה 80. הרחבנו עליה בכתבה לפני כשנתיים (הכתבה זמינה במרשתת). מאז נמצאו מתחמים גדולים בצורת כף רגל גם במושב משואה ובמושב יפית, אף הם בבקעת הירדן, ועוד אחד מערבה, פנימה לתוך הארץ, בנחל תרצה, והחמישי הוא מתחם המזבח בהר עיבל, המזכיר אף הוא בצורתו כף רגל. 

מקום פולחן ישראלי

"כפות הרגליים" נתחמו בגדר אבנים נמוכה ששללה את האפשרות לבניין מגורים או למכלאות צאן. בתוך המתחמים בוצעו חפירות מדגמיות שלא גילו דבר מתחת לפני הקרקע. אל המתחמים הללו יש לעלות ממקום נמוך, אבל כשמגיעים אליהם רואים מסביב גבעות גבוהות יותר, כך שאין להם ערך צבאי. האתר בארגמן גדול מאוד, כ־14 דונם, וכנראה היה מרוצף כולו באבן, עניין שהצריך מאמץ רחב של הרבה יותר מכמה משפחות או שבט. הגבעה שממול כללה ספסלי אבן טבעיים שיכלו להכיל אלפי צופים. בחלק מהמתחמים הופיעה דרך תהלוכות שהקיפה את האזור. 

כל הסימנים העידו שמדובר באתר פולחן ישראלי (כל החרסים הקדומים היו מהתקופה הישראלית). אבל מדוע בצורת כף רגל? אתרים כאלה לא נמצאו בשום מקום במזרח הקדום. רק אצלנו. 

ראשית פנה זרטל אל המקום שככל הנראה ממנו הגיעו הנוודים - מצרים. בשיח המצרי ייצגה כף הרגל בעלות ואדנות. על סנדליו של המלך המצרי היו חרוטות דמויות שייצגו עמים אחרים, וכשהמלך התהלך הוא דרך עליהם, כלומר הפגין את שלטונו עליהם. מכל מקום, לא היה בכף הרגל המצרית היבט לאומי מבחינת העם המצרי. מי ששלט באמצעות כף הרגל היה המלך בלבד. 

זרטל פנה אל המקרא ומצא התייחסויות רבות לכף הרגל, מתוכן בלטו 4 קבוצות עיקריות של משמעות: (1) כף הרגל כמבטאת בעלות על טריטוריה, כפי שמתבטא בפסוק המפורסם "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו – לכם יהיה" (דברים יא); (2) קשר בין העם לבין הארץ; (3) הכנעת האויבים ושליטה עליהם, כמו במשמעות המצרית; (4) כף הרגל כסמל לנוכחות האל על הארץ, למשל, בנבואת יחזקאל (מג): "ויאמר אליי, בן אדם, את מקום כיסאי ואת מקום כפות רגליי אשר אשכון שָׁם בתוך בני ישראל לעולם".

הקבוצה הרביעית היא פיתוח ישראלי של רעיון הבעלות על הארץ. השבטים הישראליים סימנו באמצעות רגל את הטריטוריה שהשיגו, אבל הרחיבו את הסמל לכלל משמעות דתית: כביכול דרך האל הישראלי על הארץ ושכן בה (שכינה, משכן). מתחמי הרגל היו מקומות מפגש בזמן החג, אז חגגו בהמון עם, כלומר חָגוּ – הקיפו את הרגל שבתוכה, ייתכן, עמדו ארון הברית או המשכן, שהיו בעצם מקדש נייד. אל מתחם הרגל היה צריך לעלות ממקום נמוך יותר – והנה, לאחר אלפי שנים שבהן נשכח מקורו, הובן פתאום הביטוי "עלייה לרגל". אין זו רק עלייה ב־רגל, אלא עלייה אל הרגל, פשוטו כמשמעו, כדי לחגוג ולחוּג (להקיף, לחולל) שם. אל הרגל עלו, אבל המתחמים הללו היו נמוכים מסביבתם לא רק כדי לאפשר להמון העם לצפות בטקס, אלא גם כאנטי־תזה לתפיסות  האליליות שקידשו את המקום הגבוה ביותר באזור, "על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן". כך התבדלו התושבים החדשים מוותיקי הארץ הכנענים. 

זרטל זיהה אפוא את מתחמי כף הרגל עם הגִלגלים המקראיים. הגלגל מופיע במקרא כמקום כינוס דתי או לאומי – אם לצורך תפילה או התכוננות למלחמה וגם לצורך המלכת מלך חדש, כפי שראינו קודם. אגב, הגלגל היה גם המקום שבו איבד שאול את מלכותו (שמו"א טו). מדובר אפוא במקומות מאוד חשובים בתקופה הקדומה של התגבשות שבטי ישראל לעַם. עד כה לא ידעו כיצד נראו הגלגלים. עכשיו הציע זרטל שהמקדשים הישראלים הקדומים היו בצורת כף רגל המייצגת את כף רגלו של האל בעולם. 

ההברקה: לחפש מהאוויר

חמוש בתובנות הללו, החל זרטל לחפש גִלגלים נוספים. מתוך עשרות מופעים במקרא יש ארבעה גלגלים מזוהים, כלומר מוצגים בפסוקים בהקשר גיאוגרפי. הראשון הוא הגלגל שמשה מביא כנקודת ציון בהסבירו לשבטים הישראליים היכן נמצאים הרי גרזים ועיבל: "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה (דברים יא). הגלגל הזה זוהה בידי זרטל בנחל תרצה. 

השני הוא גלגל יריחו שלתוכו התכנסו השבטים לאחר חציית הירדן: "וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ" (יהושע ד). הגלגל השלישי מופיע בתיאור מסלול הליכתו של שמואל הנביא: "וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה, וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה" (שמואל ז). הגלגל האחרון המזוהה נמצא בתיאור גבולות השבטים, בין נחלת שבט יהודה לזו של בנימין: "וּגְבוּל קֵדְמָה (הגבול המזרחי של נחלת יהודה) יָם הַמֶּלַח עַד קְצֵה הַיַּרְדֵּן... וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה, פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל, אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים, אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל, וְעָבַר... וְעָלָה הַגְּבוּל... אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם" (יהושע טו). 

שלושת הגלגלים האחרונים היו תעלומה. כבר 200 שנה מחפשים אחריהם. זרטל התמקד בגלגל הרביעי. לפי הפסוק, הגלגל נמצא מול מעלה אדומים הנמצא "מנגב (מדרום) לנחל". מקובל היה לחשוב שהנחל הוא ואדי קלט. הזיהוי נסמך על אב הכנסייה אוסביוס שחי בקיסריה במאות ה־3 וה־4 בספרו "אונומסטיקון". הביזנטים זיהו את גבול נחלת יהודה עם הדרך המחברת בין יריחו לירושלים. זרטל אומר שהביזנטים היו כאלף שנה אחרי תקופת המקרא, והגיאוגרפיה המקראית שלהם היתה גיאוגרפיה צליינית שלא תמיד תאמה את הממצאים בשטח. במחצית המאה ה־19 ביקר החוקר הצרפתי ויקטור גרן (Guerin) מספר פעמים בארץ ישראל. הוא זיהה את הגלגל עם תל ג'לג'ול על שפת ואדי קלט. כך אירע גם עם משלחת הסקר הבריטי בשנות ה־70 של המאה ה־19. 

זרטל החליט לחרוג ממנהגו והחל לסרוק תצלומי אוויר של האזור. הנחתו היתה שאם התיאוריה שלו בדבר כפות הרגל נכונה, כי אז אמור להימצא בגבול יהודה ובנימין מתחם בצורת כף רגל. 

בל"ג בעומר נמצאה "האבידה"

בל"ג בעומר בשנה החולפת, 28 באפריל, נמצאה "האבידה" על רמה נמוכה, מנומרת אבני גיר לבנות על רקע חוּם עז, באזור הגבעות היפה שממזרח לכביש אלון, מדרום ליישוב רימונים, בינות לעמקים פוריים של ספר המדבר. 

על גבעה טרשית קצת מצפון למדרונות העמוקים של ואדי מַּכּוּךְ המצוקי, משקיפה מזרחה אל עבר בקעת הירדן ועשרה ק"מ מצפון לעיר מעלה אדומים של ימינו, בגובה של כ־470 מטרים מעל פני הים היא זהרה. ברורה ויפה. "כף רגל" עשויה שורת אבנים כפולה, דרישת שלום עתיקה מאבותינו, שבטי יהודה ובנימין. אותם מאפיינים של כפות הרגליים הקודמות נוכחים גם פה. 

ראשית, מדובר במתחם שהיו מגיעים אליו רק לעיתים, לא במבנה קבע. שנית, המיקום דומה לשאר הגלגלים: הם מופיעים רק בספר המדבר ובבקעת הירדן. גם בתנ"ך הם לא מופיעים במקומות נוספים. למעשה, אלו האתרים הקדומים ביותר של ישראל כעם. 

שלישית, את המתחם סובבת שורת אבנים כפולה, המורכבת מאבנים עומדות, זקופות ולא שכבות זו על זו כמו במבנה רגיל. האבנים גדולות, יחסית; הן לא נחצבו אלא נאספו מאבני המקום בידי הקדמונים. 

פנים המתחם אופייני אף הוא – מרוצף. פה לא היה צורך בריצוף מעשה ידי אדם, משום שאדמת הטרשים הסלעית מכסה את המתחם. באלפי השנים שחלפו לא נוסף דבר על המבנה. הוא חיכה לנו כפי שנעזב לפני כ־3,000 שנה. מיקומו של הגלגל – אנטי־תזה לתפיסות הפגאניות שקידשו את המקום הגבוה ביותר באזור, "על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן". הפולחן הישראלי נעשה על כתף של גבעה או הר – לא למעלה בפסגה ולא למטה בעמק – "בֵּין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (שכינה?) כתיאור נחלתו של בנימין בברכת משה האחרונה (דברים לג).

ואכן, בתנ"ך עולים מן הגלגל ויורדים ממנו. על הגבעה הסמוכה הגבוהה יותר יכלו הצופים להתקבץ כדי להשתתף בטקס מרחוק. מן הגלגל אל הגבעה הנישאה נמצא קיר קדום, כנראה שביל שהוביל אל המתחם וממנו. 800 חרסים נאספו, רובם מהתקופה הישראלית. בתוך הגלגל, צמוד לקיר המתחם, נמצאו שלושה תאים מסתוריים, כארבעה מ"ר כל אחד, שמחכים לחפירת עומק; אולי יתגלו שם ממצאים שישפכו אור נוסף על האתר. המילה גִלגל אף היא מובנת לאור הממצאים כגל ועוד גל אבנים. 

עכשיו, משנמצאה ככל הנראה יתד ראשונה מבין נקודות הציון הגיאוגרפיות במקרא, אפשר לנסות לזהות מחדש את שמות והמקומות. נחזור ליהושע טו: הגבול המזרחי של נחלת שבט יהודה עבר מים המלח צפונה לאורך הירדן. משם חלף על פני שלושה יישובים לא מזוהים לכיוון  יריחו, כלומר לצפון־מזרח. "וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל" – עמק עכור הוא המקום שבו נענש עכן על כך שמעל בחרם וגנב משלל מלחמת יריחו. מאזור יריחו ועמק עכור הגבול פונה לכיוון צפון־מערב, לעבר הגלגל הניצב "נוכח למעלה אדומים אשר מִנֶּגֶב לנחל", כלומר יש נחל בין הגלגל לבין המקום המכונה "מעלה אדומים" (לא של ימינו). הביזנטים זיהו את הנחל עם ואדי קלט; לאור הממצאים האחרונים, אפשר לזהות את הנחל עם ואדי מַכּוּך. ומשם המשיך הגבול לדרום־מערב לירושלים, ובכך יצר מעין משולש גבולות בין יהודה לבנימין. 

אני שואל את זרטל אם מצא אבנים אדומות בגדה הצפונית של מכוך, והוא משיב שעדיין לא סקר את האזור. בין הגלגל למכוך עוברת דרך עתיקה המכונה "טָריק אבו הינדי", העולה מיריחו לאזור מכמש. זרטל מעריך ששם יימצא אותו מעלה אדומים. בכל מקרה, הוא אומר, סוף סוף יש לנו משהו ריאלי שמעולם לא היה בידנו קודם. 

לפני שירושלים הייתה מרכז דתי ומדיני לעַמֵנו, היה מותר בתקופת ההתנחלות להקים במות פולחן במקומות שונים. הגלגלים הם למעשה אותן במות מותרות שבהן הקריבו קורבנות ועבדו את האל. אלו במות ייחודיות לסגנון הישראלי. אותו חותם בצורת כף רגל. כמו סניפים של אותה רשת – במקרה הזה רשת רעיונית דתית. אפילו אליהו הנביא ואלישע תלמידו ישבו זמן מה בגלגל (מלכים-ב, ב ו־ד).  

בהמשך השנים, לאחר שירושלים הולכת ומתבססת כעיר הבירה וכמקום הפולחן הבלעדי, נאסר הפולחן הדתי בבמות ברחבי הארץ. מאז מזהים שינוי גישה ביחס לגלגלים, למשל אצל נביאים מאוחרים יותר כהושע ועמוס, המתייחסים אל הגלגל כאל מקום פולחן עבודה זרה. הנבואה השלילית מלמדת שקודם לירושלים, הגלגלים היו מקומות כינוס ופולחן לגיטימיים, אבל עם התפלגות העם לממלכה דרומית וצפונית, חזר חלק מהשבטים הישראליים לעבוד את האל בגלגלים, אולי כתחליף לירושלים. זה כמובן פגע ברעיון ריכוז הפולחן במקום אחד ופתח מקום לעירוב פולחנים פגאניים.

מאבקים פוליטיים

התגליות של זרטל מטלטלות את הדמיון, אבל העולם המדעי אדיש להן. עד עכשיו לא נכתב מאמר מדעי הסותר את ממצאיו. הרבה קנאת ארכיאולוגים יש פה. תגליותיו של זרטל משנות פרדיגמה חשיבתית ומדעית ותיקה ביחס לנושא נפיץ. הן סותרות את התזה של המינימליסטים שסיפורי המקרא הן מעין "מיתוס בריאה" שנועד ליצור באופן מלאכותי היסטוריה לאומית ושבעצם לא אירעה כניסה של שבטים נוודים לכנען בתקופת הברזל 1, אלא מדובר בכנענים שמרדו באדוניהם בערי המדינה ועלו להר, שם יצרו סיפורים על עבר שלא היה במצרים ובמדבר. התזה הזאת הסתמכה בעיקר על כך שלא היו אז (שנות ה-60) כמעט ממצאים חומריים. תגליותיו של זרטל משנות את התפיסה. בסוף שנות ה-80, אמר לורנס סטייגר, מומחה לארכיאולוגיה מקראית מהרווארד שאם זרטל צודק (הוא התייחס אז לתגלית של מזבח יהושע) אזי "ההשפעה על לימודי הארכיאולוגיה והמקרא תהיה מהפכנית; כולנו נצטרך לשוב לגן הילדים". 

 גם עניינים פוליטיים יש פה. למרות שזרטל, איש קיבוץ עין שמר של השומר הצעיר, אינו אדם פוליטי – תגליותיו שופכות אור על ראשית ישראל והן ממוקמות בשטח "נתון במחלוקת". חשבו שעל ירושלים ניטשת מחלוקת עזה בקרב קהיליית הארכיאולוגים, אז על אחת כמה וכמה ביחס לשומרון. 

רק לפני חודשיים פרסם הארכיאולוג רפי גרינברג מאמר בכתב העת "אודיסיאה" תחת הכותרת "הארכיאולוגיה הישראלית והכיבוש". גרינברג התעלם לחלוטין משלל תגליותיו של זרטל. בסוף המאמר רמז בהערה: "חוקרים ישראלים אחדים, המונעים אף הם על ידי סוג של פונדמנטליזם, הצטרפו למגמה זו של פרשנות המבוססת על רחשי לב דתיים או לאומיים. בין המקרים המלמדים על אובדן שיקול הדעת הארכיאולוגי אפשר למנות את... המדרש הארכיאולוגי... על פיו מזהים ארכיאולוגים סדרה של אתרים מימי ראשית ישראל אשר נמצאו בבקעה ובשומרון... כבעלי צורה של כפות רגליים ענקיות, וכביטוי אדריכלי לפסוק: 'כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, לכם נתתיו' ". גרינברג הוא חבר דומיננטי בארגון שמאל שנוי במחלוקת בשם "עמק שווה" הנלחם במיזמים ארכיאולוגיים לאומיים מדי לטעמו בירושלים וביהודה ושומרון. באתר הארגון נכתב: "שמנו לנו למטרה לקעקע את התפיסה הרואה בשרידי העבר כלי במאבק הלאומי". אבל זרטל אינו איש מלחמות ואין לו "אג'נדה" פוליטית. מבחינתו, הממצאים צריכים לעמוד במוקד בדיון. 

הגלגל החדש, שנמצא באזור היישוב רימונים, מדרום לוואדי מכוך, אינו גדול ביחס לקודמיו, אבל מאפייניו דומים לגלגלים הקודמים. בשבתו על גבול נחלות שבטי יהודה ובנימין, שימש ככל הנראה לטקסים שבטיים מקומיים. הגילוי של האתר, שעמד במוקד חיפושים ארכיאולוגיים מאז אמצע המאה ה־19, מוסיף נדבך מקורי הקשור לראשית ישראל בארצו לפני יותר מ־3,000 שנה ומוסיף אמינות היסטורית לטקסט המקראי. בכל מקרה, חשיבות הגילוי של הגלגל הזה חורגת הרבה מעבר לאתר עצמו. הוא סוגר את התיאוריה בדבר צורת הגִלגל ככף רגל המסמנת את היאחזותם של השבטים הישראליים בארצם, וכמקום הפולחן הישראלי הקדום ביותר, שבו נוכח האל הישראלי על הארץ באמצעות כף רגל סמלית. כך מתאר ספר שמות מה ראו משה, אהרן והזקנים כאשר עלו אל הר סיני: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (שמות כד). אל האתרים האלה, הרבה לפני שהיתה ירושלים, עלה ישראל לרגל, פשוטו כמשמעו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו