את רונית (שם בדוי), מחנכת כיתה ג' בבית ספר באחד מיישובי השפלה, בעלת ותק של שלושים שנה, אני פוגשת שבועיים לפני סיום החופש הגדול, וכבר אפשר לראות בעיניה את סימני העייפות. "אנחנו כבר התחלנו לעבוד, אני מרגישה כאילו לא הייתי בחופש בכלל. תארי לך מה קורה במהלך הלימודים עצמם. בסוף היום המורים אצלנו נראים כמו גוויות מהלכות".
ארבע שנים פועלת בבית הספר של רונית רפורמת "אופק חדש". לדבריה, עומס העבודה על המורה לא רק שלא פחת, אלא אף התעצם. "המשכורת אמנם גדלה, אבל גם מספר שעות העבודה", היא אומרת בייאוש. "לפעמים אין לנו אפילו זמן לאכול כמו שצריך במהלך היום. כשאנחנו סוף סוף מגיעות הביתה אנחנו צריכות להמשיך לעבוד, כי זה ממש בלתי אפשרי לסיים את העבודה בבית הספר". השבוע הבינה רונית שהמצב הזה גם לא הולך להשתנות בזמן הקרוב.
יומיים לפני פתיחת שנת הלימודים סיכמה הסתדרות המורים על הסכם שכר חדש עם האוצר ועם משרד החינוך. על פי עיקרי ההסכם, כפי שהם מפורסמים באתר ההסתדרות, סוכם בין היתר כי הגננות יקבלו עוד 36 שעות שנתיות לצורך תגמול עבור עבודה שיבצעו מעבר לשעות הרגילות; מחנכים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים יקבלו יד חופשית בנוגע לאופן ניהול שעות החינוך שלהם; עובדי הוראה שלומדים לתואר אקדמי יוכלו לבחור בין מענק שעות לבין קבלת החזר על שכר הלימוד; בעלי התפקידים בחטיבות הביניים (רכזי השכבה, רכזי מקצוע ורכזי חינוך חברתי) יקבלו שעות מיוחדות למילוי תפקידם; וכל מנהל יוכל לעבוד לפי מודל ייחודי לבית הספר שלו.
מורים רבים, שציפו להסכם החדש מתוך תקווה שיתקן את ליקויי ההסכם הקודם בנושאי השכר, מספר השעות הפרונטליות שנוספו, תנאי העבודה והתנאים לגמלאים - התאכזבו לגלות שלרוב הנושאים אין שום התייחסות.
גילה קליין, יו"ר האופוזיציה בהסתדרות המורים, טוענת כי "ההסכם נעשה במחטף, חברי מרכז לא הוזמנו לאשר אותו, חברי הנהלה נדרשו לאשרו מבלי שהוצג בפניהם מסמך חתום ומבלי שקיבלו פירוט שמסביר בכמה כסף נקנו הסעיפים הדלים האלו שמנוסחים בהסכם. זה הסכם שזורה חול בעיני המורים, והוא מנציח את המצב שהיה בשש השנים האחרונות. קיווינו שעכשיו, עם פתיחת הסכם השכר, נוכל לתקן לפחות חלק מהעוולות - להפחית את עומס העבודה, לבטל את שעון הנוכחות המעליב, לצמצם את הפגיעה בשכר המנהלים, לשפר את תנאי הפנסיה, לכוון להקלה בצפיפות בכיתות, ולהפחית את עבודת הניירת והטופסולוגיה הרבה שמורים נאלצים לעסוק בה מאז כניסת אופק חדש. ציפינו שישתפו אותנו, ציפינו שישמעו את המורים שידברו מהשטח, שיפעלו לטובת כולנו. אבל התבדינו. אני מרגישה היום מרומה יותר מתמיד. עכשיו נצטרך להמתין עוד שנתיים עד שיהיה אפשר לפתוח שוב את ההסכם".
תקוות גדולות
רפורמת אופק חדש הוצגה לראשונה ב־2006, בתקופת כהונתה של יולי תמיר כשרת חינוך, והיתה אמורה להפיח רוח של שינוי במערכת - גלגל הצלה למורים ותיקים ואבן שואבת לכוח אדם חדש ואיכותי. פיילוט ראשון הונהג ב־300 בתי ספר ברחבי הארץ כבר בנובמבר 2007, וכעבור ארבעה חודשים נחתם ההסכם בין הסתדרות המורים והממשלה. בין ההבטחות הרבות שפיזרה הרפורמה היו העלאת שכר המורים תמורת תוספת של שעות עבודה, הפחתה של עומס העבודה בבית, שינוי סביבת העבודה, חיזוק הקשר בין המורים לתלמידים באמצעות שעות פרטניות והתמקצעות של המורים. תוספת השעות הפרטניות נועדה לחזק את הקשר בין המורה לתלמיד, לשפר את הישגי התלמידים, לצמצם את הפערים הלימודיים בין התלמידים החזקים לחלשים ולשפר את האקלים הכיתתי והבית־ספרי.
על הנייר היה נראה שהתנאים החדשים יעשו פלאים למערכת. משכורתו של מורה מתחיל היתה אמורה לעלות עם השנים מ־5,300 שקלים עד סכום מקסימלי של 15 אלף שקלים. במסגרת הרפורמה התווספו למערכת 900 אלף שעות בשנה, שגרמו להגדלת היקף העבודה של המורה מ־26 שעות שבועיות ל־36 שעות; מתוך עשר השעות השבועיות שנוספו, חמש היו אמורות להיות מוקדשות לעבודה פרטנית עם תלמידים במסגרת תגבור או העשרה, וחמש הוגדרו כ"שעות שהייה", שהיו אמורות להחליף את העבודה בבית.
הרפורמה יצרה לראשונה תשע דרגות שכר בנות שמונה מדרגות, כשכל מדרגה מעניקה תוספת של 7.5 עד 8.5 אחוזים במשכורת החודשית, בכפוף ל־60 שעות השתלמות מוגדרות לשנה וותק של שלוש שנים בין דרגה לדרגה. בנוסף קיבלו המורים תשלום עבור 18 שעות נוספות בכל מחצית שנה, עבור שעות שבהן הם נדרשים להגיע לבית הספר מחוץ ליום העבודה - למשל בימי הורים ובימי טקסים, עניין שלא הובא בחשבון עד כניסת הרפורמה.
אלא שבתחומים רבים, טוענים מורים, תנאי ההעסקה שלהם הורעו. העומס גדל באופן לא פרופורציונלי להעלאת השכר, מספר השעות הפרונטליות גדל, העבודה בבית לא פחתה, סביבת העבודה לא השתנתה והכיתות לא קטנו.
בנוסף, נראה כי מרבית מדרגות השכר הגבוהות יישארו וירטואליות עבור חלק נכבד מהמורים. קבלת הדרגות הגבוהות ביותר, 7 עד 9, חייבת באישור של מנהל בית הספר, כשבכל רגע נתון רק עשרה אחוזים מהמורים בארץ יוכלו להיות בדרגה 7, חמישה אחוזים בדרגה 8 ורק שלושה אחוזים בדרגה 9. רוב המורים ייעצרו בדרגה 6.
לדבריו של דני (שם בדוי), בן 33, מורה למדעים בעל שש שנות ותק, אף אחד מהנושאים הללו לא מוזכר בהסכם החדש. "אני קורא את עיקרי ההסכם וצוחק. מה שהוא אומר זה שהגננות מקבלות סוף סוף את השעות שהמורים מקבלים כבר מזמן. מדובר בפרוטות ובאי הכרה בעבודת הגננת. עד כמה שזה נשמע הזוי, מחנכים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים קיבלו עכשיו אוטונומיה בכל הנוגע לאופן ניהול שעות החינוך שלהם. יופי. איך בדיוק זה משפר את תנאי ההעסקה והשכר שלהם? אומרים למורה שהוא יכול לעשות עבודה מסוימת בשעה מסוימת במקום עבודה אחרת. זה בערך כמו לבשר לעובד מקדונלד'ס שתנאי ההעסקה שלו משתפרים - מעכשיו הוא יטגן טבעות בצל במקום צ'יפס.
"באופק חדש אין שום היבט שקשור בהוראה. זה הסכם שכר ותו לא, והסכם רע. לקרוא לזה רפורמה זה עוול ממדרגה ראשונה. אמנם המשכורת עלתה, אבל כמות העבודה עלתה הרבה יותר. בעקבות תוספת שעות העבודה, יום של מורה מסתיים בסביבות השעה 15:30, ויוצא שמורות שיש להן ילדים קטנים נאלצות לשלם על הצהרונים יותר מתוספת השכר שהן קיבלו. גם מצבן של המורות הוותיקות לא מזהיר, כי הן תקועות בבית הספר, בשעה שהן יכולות ללמד שיעורים פרטיים".
אמרו שהשכר שלכם הוכפל.
"זה הבלוף הכי גדול באופק חדש. כשהציגו למורים את תנאי השכר החדשים, לקחו את שכר הבסיס בעולם הישן בלי התוספות, והשוו אל השכר המשולב באופק חדש. מה שלא הביאו בחשבון זה את כל התוספות הישנות לשכר, שבוטלו באופק חדש, לדוגמה שנת ותק. בשנים הראשונות כל שנה כזאת היתה שווה חמישה אחוזים, אך לפי הרפורמה היא שווה רק שני אחוזים. תואר שני שווה תוספת של חמישה אחוזים בלבד, כשבעבר הוא היה שווה 12 אחוזים".
כמורה שצלל לתוך מערכת החינוך עם הרפורמה, אתה חושב שלעבוד רק בבית הספר ולא בבית זה ריאלי?
"זו הצהרה שנראית יפה על הנייר, אבל הקשר בינה לבין המציאות קלוש, אם בכלל. מורה של אופק חדש מקבל חמש שעות שהייה בשבוע. שעתיים מהן נלקחות על פי חוק לישיבת צוות שבועית עם כל המורים, ועוד שעה לישיבת צוות מקצועית. כלומר מתוך שעות השהייה נשארות לו רק שעתיים, שהן 90 דקות ברוטו (שעה אקדמית בבית הספר היסודי ובכיתות החטיבה הנמוכות שווה 45 דקות). אני לא מכיר מורה שיכול בזמן הזה לבדוק מבחנים, לכתוב אותם, לדבר עם הורים, להכין מערכי שיעור ועוד ועוד. בכל החגיגות על ביטול המיצ"ב החיצוני שכחו להזכיר שהמיצ"ב הפנימי נשאר, וההכנות שהמורים צריכים לעשות זה בדיוק אותו הדבר, ואפילו יותר קשה - כי את המיצ"ב הפנימי המורים צריכים לבדוק בעצמם, ולא באמצעות בודקים חיצוניים".
"התחושה היא שבאופק חדש לא נעשתה חשיבה מעמיקה עד הסוף, עד כמה תוספת של עשר שעות במערכת יכולה לפגוע בערנות שלנו ובעומס העבודה", אומרת טלי, מחנכת בבית ספר יסודי במרכז, בעלת שמונה שנות ותק. "בעבר, המקצוע הזה קרץ לאימהות צעירות, שרוצות להיות בבית בשעה מוקדמת בגלל ילדיהן. אחרי הרפורמה זה נעלם: אימהות שבכל זאת בוחרות לצאת מהעבודה בשעת צהריים מוקדמת חייבות לרדת לשמונים אחוזי משרה.
"עבודה מול ילדים, שבכל רגע נתון צריכים לקבל מענה לצורכיהם ולבעיותיהם, היא קשה מאוד ומתישה מאוד. אם בעבר היו לי 'חלונות' בתוך המערכת, הייתי יכולה לשבת לאכול בנחת, להכין דפי עבודה, לטפל בבעיות שוטפות שהתעוררו. היום זה לא קיים. לפעמים עוברים עלי ימים שלמים בלי שתהיה לי הפסקה נורמלית לאכול. ובנוסף, במקום שיום העבודה יסתיים אחרי השעה החמישית או השישית, הוא מתארך. לא למורים ולא לילדים יש כוח וסבלנות בשעות הללו. מבחינתי, אם כבר מתקיימות השעות הפרטניות, הן לא אפקטיביות. שלא לדבר על כך שאין לנו פינות עבודה מסודרות, למרות ההבטחות".
השעות הפרטניות לא תורמות לחיזוק הקשר בין המורה לתלמיד ולהעלאת ההישגים?
"הן תורמות לקשר, אבל הבעיה היא בביצוע. בפועל, בבית הספר שבו אני מלמדת, השעות הללו נלקחות לטובת כיבוי שריפות וסתימת חורים במערכת. לדוגמה, אם אני צריכה עכשיו לעשות שיעור פרטני לחמישה תלמידים וחסרה מורה למילוי מקום בכיתה, אז אני מתבקשת לבטל את הפרטני ולמלא מקום, למרות שזה אסור לפי הרפורמה. מה גם שבעקבות הרפורמה התווספו לנו ערימות של ניירת, טופסולוגיה, דוחות והערכות. גם אם רציתי להספיק לעשות חלק מהעבודה בבית הספר - מילוי הדוחות של השעות הפרטניות והטיפול בניירת שמתווספת לכך גוזל את כל הזמן. הדבר המקומם ביותר הוא שאני נדרשת להעביר כרטיס נוכחות, שבודק כמה שעות אני נמצאת בבית הספר. מי סופר לי את כל השעות שאני עובדת מהבית?"
לפחות השכר השתפר.
"אחד הדברים הכי מתעתעים ולא ברורים ברפורמה הוא חישובי השכר, וההמרה של חישוב השכר הקודם למתווה החדש. עד היום אף אחד לא יודע להגיד לי איך מגלמים את השכר שלי באופק חדש. השכר של מורה חדשה עלה ל־5,300 שקלים, והוא גבוה מהשכר שלי כיום, כי למרות שיש לי ותק של שמונה שנים, השכר ההתחלתי שלי היה נמוך יותר, ולא הספקתי לצבור גמול השתלמות. כך שאין הלימה בין רמת הוותק לשכר. מצד שני, מורות ותיקות שהצליחו לצבור גמולים נמצאות לרוב כבר בדרגה גבוהה, מה שאומר שאין להן לאן להתקדם, והרפורמה בעצם פוגעת במשכורת שלהן".
המצב בישראל לא מזהיר
תלונותיהם של המורים בנוגע לשעות העבודה הרבות נתפסות לא פעם כקטנוניות, שהרי היכן במשק נמצא עובדים שמגיעים הביתה בשעות הצהריים מדי יום ונהנים משלושה וחצי חודשי חופשה בשנה. אולם ממחקר של הכנסת שנערך בשנת 2006 בנוגע למעמד המורה, תנאי עבודתו ושכרו בישראל לעומת מדינות הארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי (OECD), עולה כי המורה בישראל עובד יותר ומשתכר פחות, ותנאי עבודתו אינם דומים כלל לאלו של מורים אחרים בעולם. משכורתו של מורה ישראלי בעל 15 שנות ותק - כ־15 אלף דולר בשנה - היתה בין הנמוכות שבמדינות הארגון, גבוהה רק מאלו של מורים בהונגריה, בצ'ילה ובפולין. לשם השוואה, בלוקסמבורג שבמקום הראשון עומד השכר השנתי הממוצע של מורה ברמת ותק כזאת על 80 אלף דולר.
גם בנושא שעות ההוראה הפרונטליות מצבו של המורה הישראלי לא מזהיר. ממוצע השעות הפרונטליות של מורים בבתי הספר היסודיים במדינות ה־OECD עומד על 705 שעות, לעומת 1,025 בישראל. מיותר לציין שגם בנושא משך הלימודים וגודל הכיתות מצבנו לא מזהיר: מספר התלמידים הממוצע בכיתה במדינות הארגון עומד על 21 תלמידים, ובישראל - על 31 תלמידים. התברר גם כי מורים בישראל עובדים חמישה שבועות יותר ממורים אחרים בעולם.
"עכשיו את מבינה על איזו שחיקה אנחנו מדברים?" אומרת בתסכול ענת (56), מורה למתמטיקה מנתניה, בעלת ותק של 30 שנה. "תוסיפי לזה את תוספת שעות ההוראה ואת ביטול חלק משעות התפקיד של המורים, ותביני לבד. אם בעבר הייתי מלמדת בממוצע חמש שעות ביום ועוד היו לי באמצע שעות פנויות, היום אני יכולה ללמד שש ואפילו שבע שעות ברציפות ללא אתנחתא, ועליהן תוסיפי את השעות הפרטניות. אנחנו נסחטות. לעמוד מול כיתה של 35 ילדים בממוצע, וכל פעם בכיתה אחרת עם כ־40 תלמידים אחרים, דורש יכולת ערנות מאוד גבוהה. רמת השחיקה שלנו גוברת באופן משמעותי".
בהסכם החדש יקבלו בעלי התפקידים בחטיבה, דוגמת רכזי שכבה, רכזי מקצוע ורכזי חינוך חברתי, שעות למילוי תפקידם, לאחר שבהסכם הקודם שעות אלו בוטלו. דני מחייך חיוך מריר: "ומה עם הרכזים בבתי הספר היסודיים? ומה עם המורים המקצועיים? עליהם דילגו".
בשנה שעברה יושמה תוכנית אופק חדש גם ברוב גני הילדים העירוניים בישראל. חצי שעה נוספה ליום הלימודים לצורך העברת תוכן פדגוגי בקבוצות קטנות, והלימודים מסתיימים ב־14:00. אלא שהגננות מוחות על חוסר תנאים בסיסיים שיאפשרו את השינויים האלה. חלקן אף הקימו ארגון עצמאי ומנותק מההסתדרות במחאה על הרפורמה. סגל ההוראה של הגנים חש כי ההסכם והרפורמה באים לדאוג בראש ובראשונה לאוכלוסיית המורים, ולא לאוכלוסיית הגננות. הכעס מופנה ברובו להסתדרות המורים, שלטענתם הפקירה אותם והותירה אותם להתמודד לבדם עם הקשיים.
בעקבות הרפורמה הוארך יום הלימודים בגני הילדים, והתווספו שעות עבודה פרטניות באחד על אחד או בקבוצות קטנות שלוש פעמים בשבוע. על הגננות לערוך תצפיות ולמלא דוחות על כל אחד מהילדים, כדי שיהיה אפשר למפות את הצרכים האישיים של כל ילד, תוך כדי התייחסות לצרכים רגשיים וחברתיים. אלא שאת כל העבודה הנוספת נאלצות הגננות לבצע כשלעזרתן עומדת סייעת אחת בלבד, שאמורה למלא את מקומה בזמן שהיא יושבת באופן פרטני עם כמה ילדים.
דורית חזן (46), גננת מירושלים עם 13 שנות ותק, פרשה מהסתדרות המורים והקימה את ארגון "גננות מחנכות". לטענתה, תוספת 36 השעות השנתיות היא לעג לרש, והחתימה על ההסכם לשנתיים נוספות בלי לתקן את העוול הזה נתנה יד להרעת התנאים של הגננות בישראל. הסובלים העיקריים מכך ימשיכו להיות הילדים.
"כבר יותר מארבע שנים המערכת מצפה ממני להפעיל בגן את אופק חדש בצורה מיטבית, אבל אף אחד לא עצר לרגע לחשוב איך אני באמת אמורה ליישם את הרפורמה ללא כוח אדם נוסף", אומרת חזן בכאב. "אנחנו על סף קריסה. נלקחו מאיתנו 156 שעות ניהול שהיו לנו עבור עבודה שהיא מעבר לשעות מסגרת הגן, מה שהוביל לכך שאת כל ניהול הגן אנחנו נאלצות לעשות בשעות הפנאי, וחוץ מזה גם הוסיפו לנו שלוש שעות שבועיות פרונטליות.
"אני רוצה להעניק לילדים את כל מה שאני יכולה מבחינת החינוך והקידום האישי, אבל אין לי דרך לעשות את זה ללא כוח אדם. אני לא יכולה להשאיר שלושים ילדים עם סייעת אחת, ולשבת בזמן הזה עם שניים או שלושה ילדים. אני גורמת עוול לילדים האחרים. זה כמו שתיתני למנתח תוספת שכר, ובו בזמן תיקחי ממנו את הכלים שאיתם הוא צריך לנתח. ככה אני מרגישה. דורשים ממני לחנך וללמד, בלי לתת לי את התנאים. זאת בושה וחרפה למערכת כולה. מעבר לכך ששעת חינוך של גננת היא 60 דקות, לעומת שעת חינוך של מורה ביסודי שעומדת על 45 דקות. כלומר, גננת עובדת בכל יום שעה וחצי יותר ממורה.
"הגננות עומדות היום בפני שוקת שבורה, והן צריכות להחליט אם הן נשארות מקצועיות ומשקיעות מזמנן הפרטי לטובת הגן, או שהן עושות רק מה שהן יכולות במסגרת השעות שניתנו להן, ואז הן מצטיירות כלא מקצועיות. אני וגננות רבות אחרות בחרנו להישאר עם האמת של המקצוע, ואנחנו מקדישות מזמננו הפרטי לטובת ילדי הגן. במקום ללכת פעם בשבוע להתנדב במעון יום לקשיש, דבר שעשיתי כתרומה לקהילה, היום אני מתנדבת למען ילדי הגן שלי".
שתי רפורמות, בית ספר אחד
עניין נוסף שעלה לכותרות בחודש האחרון הוא הבעיה של בתי הספר השש־שנתיים (כיתות ז' עד י"ב). 300 בתי ספר כאלה אמורים להתחיל השנה את הטמעת אופק חדש, וניצבים בפני בעיה לא פשוטה: למרות שרוב המורים בכל בתי הספר השש־שנתיים - מכיתה ז' עד י"ב - חברים בארגון המורים, חלקם יועסקו על פי אופק חדש וחלקם על פי עוז לתמורה. המורים בחטיבה העליונה (י'-י"ב) יהיו מועסקים לפי רפורמת "עוז לתמורה" שנחתמה עם ארגון המורים, ואילו מורי חטיבת הביניים (ז'-ט'), שרובם חברי ארגון המורים, יועסקו לפי רפורמת אופק חדש שנחתמה עם הסתדרות המורים. מנהלי בתי הספר טוענים כי זה מצב בלתי אפשרי, שיגרום למורים בעלי נתונים דומים בחדר מורים אחד, שעד היום הועסקו בכל הרצף השש־שנתי, לקבל שכר שונה ותנאי עבודה שונים לחלוטין, לרבות לוח צלצולים שונה, ולכן גורם להעדפה לעבודה בכיתות הגבוהות יותר.
זאב דגני (60), מנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב, נחרד מהכאוס שייווצר בבית ספרו אם ייאלץ להפעיל שתי רפורמות שונות. "פועלות אצלי חטיבה תחתונה וחטיבה עליונה, ויש מורים שמלמדים בשתי החטיבות. זה מוסד מורכב שיש לו מבנה מיוחד וצרכים שונים מבית ספר יסודי רגיל. לא נכון להנהיג רפורמה שתוכננה עבור בית ספר יסודי על בית ספר שש־שנתי. זה הזוי.
"קחי לדוגמה מורה לאנגלית, שאני רוצה שילמד בכיתה ז' ובכיתה י"ב. מאחר שיש הבדלים בתנאי השכר בין החטיבה התחתונה לעליונה, המורה יעדיף את העליונה, שם שכרו גבוה יותר. מי שיכול להיות מחנך בכיתות ט' או בכיתות י' יעדיף את כיתות י', משום ששם הוא מקבל תוספת תשלום עבור ארבע שעות חינוך, ובכיתות ט' רק עבור שעה אחת. בשנתיים האחרונות, מאז שפועלת בבית הספר רפורמת עוז לתמורה, אני רואה בריחה של מורים מהכיתות הנמוכות לגבוהות. מורים מקבלים שני תלושי שכר, בהתאם לכיתה שבה הם מלמדים, וזה הופך את העבודה שלי כמנהל מ־90 אחוזים עבודה פדגוגית ל־90 אחוזים עבודה אדמיניסטרטיבית".
דגני, שאינו חבר באף אחד מהארגונים, טוען שהבעייתיות טמונה בארגונים עצמם, שלא מצליחים להגיע להידברות.
אוריאלה ענבר (47), מורה לספרות בבית ספר עירוני ד' בתל אביב, בעלת ותק של 17 שנים במערכת, מכהנת בימים אלו בוועד הפעולה של המורים התיכוניים השש־שנתיים. לדבריה, חתימת ההסכם הזה רק מנציחה את הפיצול שייווצר בחדרי המורים בעקבות הפעלת שתי רפורמות. הקצאת שעות תפקיד לרכזי שכבה ורכזים מקצועיים מקלה במעט, אך לדבריה, היא נראית כטלאי על טלאי שלעולם לא יתפקד בצורה מיטבית כל עוד לא תתקיים רפורמה אחת שמותאמת באופן מלא לבתי הספר השש־שנתיים. "עצוב לי מאוד שלא מכירים בבתי הספר השש־שנתיים כיחידה אורגנית אחת עם עיקרון פדגוגי אחד, שהרעיון שעומד מאחוריו הוא שהילדים מתחילים בכיתה ז' מסע שמסתיים בכיתה י"ב, כשאותם מורים מלווים אותם לאורך כל המסע. הנהגת שתי הרפורמות יחד פוגעת במורים ובתלמידים כאחד.
"בבתי הספר השש־שנתיים אין גמול חינוך למחנכים בחטיבה. לצערי, אפילו לא איחדו את שעות הלימוד, שכן בעוז לתמורה שעה היא 60 דקות ואילו באופק חדש רק 45 דקות. המצב האבסורדי שנוצר הוא שמורים באותו בית ספר מקבלים משכורת שונה ותנאי עבודה שונים. לדוגמה, שנת שבתון ביסודי נחשבת באופק חדש כחצי שנת ותק, ואילו בעוז לתמורה - כשנת ותק שלמה".
מה בעצם אתם מבקשים?
"גם אנחנו וגם המנהלים שותפים לדעה שצריכה להיות אחידות בין כל הכיתות. אי אפשר להתחיל, ולהגיד 'נסתדר בהמשך'. אנחנו מבקשים לעצור לרגע את יישום אופק חדש, וליצור רפורמה אחת עבור בתי הספר השש־שנתיים".
דגני: "אותי לא מעניין אם יקראו לרפורמה 'עוז לאופק' או 'אופק לתמורה', אני רוצה ליצור רפורמה אחת טובה שתיתן מענה טוב לכל החטיבות, העליונות והתחתונות, בלי ליצור הבדלים בתנאי השכר והעסקתם של המורים. לצערי הרב, משרד החינוך לא מצליח להביא את ראשי שני הארגונים להידברות. בסמכותו של שר החינוך לבקש מבית המשפט לדחות את יישום אופק חדש בשנה, עד הסדרת המצב הקיים".
לא נמצא אפקט חיובי
לפני חודשיים פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תוצאות סקר, שבדק אם הרפורמה השיגה את מטרותיה. הסקר גילה שחלומות לחוד ומציאות לחוד. כך, למשל, לא נמצאה השפעה חיובית של הרפורמה בכל הקשור למשיכה של מורים חדשים למערכת; מספר המורים החדשים בשנים 2006-2005 ובשנים 2010-2009 לא השתנה, וגם שיעור הסטודנטים היהודים בוגרי לימודי ההוראה שפנו להתמחות במקצוע נותר ללא שינוי - 62 אחוזים. בקרב הסטודנטים הערבים נרשמה עלייה של כ־5 אחוזים.
לפי הסקר, שיעורי הנשירה של מורים חדשים שנה לאחר החלת הרפורמה לא ירדו. להפך: במגזר היהודי הם עלו בכ־6 אחוזים, ובמגזר הערבי - בכ־9 אחוזים. גם בשימור המורים הוותיקים לא השיגה הרפורמה את התוצאות המיוחלות, ובסקר נמצא כי הסיכויים לנשירה לאחר החלת הרפורמה גבוהים יותר לעומת אלו בשנים שקדמו לה.
מאחר שהרפורמה הצהירה כי לשעות הפרטניות יהיה אפקט חיובי על הישגי התלמידים, בדק הסקר את הישגי התלמידים בשנים שלפניה ואחריה. התברר כי במבחן המיצ"ב במתמטיקה שנערך לילדי כיתות ה' בשנת 2010 נצפה שיפור קל שיכול להצביע על קשר חלש לרפורמה. בנוגע למקצועות מדעים ואנגלית, לא נמצא קשר שמעיד על שינוי כלשהו בהישגים בעקבות תוספת השעות הפרטניות.
בבדיקה של השפעת הרפורמה על צמצום הפערים בין התלמידים החלשים לחזקים לא נמצא קשר, מאחר שבבתי הספר שבהם הוחלה הרפורמה, הפערים היו קטנים גם לפני הנהגתה.
"הצלחת הרפורמה והטמעתה בבית הספר תלויה באופן ישיר במנהל שמוביל את המורים שלו לשינוי", אומר משה הירש (62), שהיה עד לפני שנה מנהל בית הספר היסודי בן צבי שביישוב שלומי ואחראי מטעם הסתדרות המורים על החדרת אופק חדש למוסדות החינוכיים בגליל המערבי. "כאיש חינוך של 35 שנים, היה לי ברור שמערכת החינוך חייבת לעבור שינוי, גם מבחינת שעות העבודה של המורים וגם מבחינת אופן הלימוד. מאז קום המדינה בערך, מורים הורגלו לעבוד 28-20 שעות שבועיות, ופתאום הם נדרשו לעבוד עד השעה שלוש או אפילו שלוש וחצי. שעות העבודה כונסו וכוונו בעיקר לשעות העבודה בבית הספר, במטרה למנוע את העבודה הבלתי נגמרת בבית. פתאום יש גבולות ויש מסגרת".
מורים טוענים שחמש שעות שהייה לא מספיקות עבור כל העבודה הנדרשת.
"מניסיוני, הצלחת הרפורמה דורשת ממנהל בית הספר חשיבה יצירתית. אני יכול להגיד לך שהצלחתי במאה אחוזים לגרום למורים לסיים את כל העבודה בתוך בית הספר, ולמעט הגעה בשעות הערב לימי הורים ולטקסים, שגם עליהם הם תוגמלו, הם לא נדרשו להגיע מעבר לכך. לדעתי, השעות הפרטניות הן אחד הדברים האדירים שהרפורמה העניקה למורים ולילדים. בבית ספר שבו עובדים 40 מורים מדובר ב־200 שעות פרטניות בשבוע, שזה 8,000 בשנה, זה המון. אם מנצלים אותן בצורה מיטבית, הילדים מרוויחים שיעורים פרטיים, ההישגים שלהם משתפרים, בעיות חברתיות ואישיות מקבלות מענה, וזה רווח נקי למערכת. אני יכול להגיד לך שבחלקת האלוהים הקטנה שלי ראיתי שינויים רבים לטובה מאז כניסת הרפורמה. זה בהחלט דרש ממני עבודה קשה, ראיית ניהול רחבה ומציאת פתרונות יצירתיים, אבל כשזה כבר עבד, כולם יצאו נשכרים".
ואתה לא חושב שהרפורמה פגעה בך באיזשהו אופן?
"הנקודה הכואבת יותר שאני מתמודד איתה יום־יום עם יציאתי לגמלאות היא נושא הפנסיה. כשהצטרפתי לאופק חדש הוסבר לי שהפנסיות של הפורשים יחולקו לשתיים - האחת, שתסתמך על ההפרשות לפני הרפורמה, והשנייה, שתשוקלל בהתאם למספר השנים שבהן הייתי באופק חדש. לצערי, המצב עגום מאוד. נכון לרגע זה, במקום לקבל בכל חודש תוספת של כ־1,500 שקלים לפנסיה, אני מקבל מקדמה של 100 שקלים בלבד, וכך גם כל המורים שפרשו מאז כניסת הרפורמה. פניתי שוב ושוב למשרד החינוך ולהסתדרות המורים, ואומרים לי פעם אחר פעם שהנושא בטיפול, ושעוד לא נמצאה הנוסחה שתבצע את השקלול בין שתי התקופות".
לפי ההסכם החדש נראה שגם הפעם שכחו את נושא הגמלאים.
"רק לפני כמה ימים קיבלתי תשובה ממנהלת אופק חדש שבימים הקרובים יפורסם ההסכם עם ההנחיות החדשות גם בנושא הפנסיה של הגמלאים. עד לרגע זה לא ראיתי לכך אזכור, וכולי תקווה שאכן תהיה התייחסות.
"אם לא, אני רואה בכך הונאה ברמה לאומית ולא נעבור על כך לסדר היום - נדרוש בדיקה מעמיקה, שתבדוק איך קרה שציבור שלם של גמלאים הובל בשקרים. כל בר דעת מבין שבהסכם הזה אין שום דבר ממשי, והוא מריחה אחת גדולה".
דרוש זמן הסתגלות לרפורמה
אביבה גולן (49), מנהלת בית הספר כצנלסון בגבעתיים, שעדיין רחוקה מפרישה, נכנסה אף היא אל הרפורמה בשנתה הראשונה, כשעוד ניהלה את בית הספר ויצמן בחולון, שנסגר בינתיים. בדומה להירש, גם היא סבורה ש"הרפורמה היא דבר טוב וחיובי, אך עדיין אינה מושלמת, ונותרו דברים שרצוי לשנות - למשל החתמת הכרטיס, שמקוממת את המורים ומשפילה אותם. חינוך לא נמדד בזמן, והאקט הזה נותן למורים תחושה שלא נותנים בהם אמון".
מניסיונך, הרפורמה סייעה בצמצום שעות העבודה של המורה מהבית ושיפרה את האקלים הבית־ספרי?
"אין לי ספק שכל המורים שמתנגדים היום לאופק חדש יגלו בעתיד שהיא שיפרה את מצבם. אם בעבר מורים לא היו מקבלים כסף עבור יום הורים, היום הם מתוגמלים על כך. בעבר, כל מורה שנדרשה למלא מקום לא קיבלה על כך שכר, היום כן. שלא לדבר על העובדה שבכל שלוש שנים, בהתאם להשתלמות ולעלייה בדרגה, המורה מתוגמל ב־7.5 אחוזים. בנוגע לשעות הפרטניות אין לי אלא לברך, ולבקש שבהסכם שייפתח בקרוב ידרשו יותר. אין כמו לשבת עם תלמיד ולהביט לו בלבן של העיניים. תקשורת אישית כזאת מובילה באופן ישיר לשיפור היחס בין המורה לתלמיד ומשפיעה ישירות על האקלים הבית־ספרי".
סמנכ"לית המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, מיכל כהן, סבורה שההסתגלות לרפורמה דורשת זמן. "אנחנו בהחלט רואים הבדל בין בתי ספר שהטמיעו את הרפורמה לפני חמש או שש שנים והיום הם פנויים להתעסק נטו בפדגוגיה, לבין בתי ספר שהתחילו לפני שנה או שנתיים, ועדיין מגששים את דרכם ועסוקים בעיקר בלוגיסטיקה של איך לגרום לרפורמה לעבוד בצורה מיטבית".
יכול להיות שעם הדרכה טובה והפקת לקחים, זמן היישום המיטבי היה מתקצר?
"אין לי ספק שלא מיקסמנו את היכולות. אנחנו נותנים הנחיות וחומרי למידה, היישום משתנה מבית ספר לבית ספר וממורה למורה. תפקיד המערכת הוא לאתר מוקשים בדרך, ואנחנו עושים זאת באמצעות ימי הדרכה. זה תהליך ארוך של שינוי, חריש עמוק".
נתוני סקר הלמ"ס לא מדאיגים אתכם?
"בחינוך אין אמת אחת. על כל מחקר אחד שעושים, אפשר לעשות עוד שניים שיניבו תוצאות הפוכות. הלמ"ס לא יכול לבודד את השפעת השעות הפרטניות, מאחר שבאותו הזמן הוכנסו למערכת תוכניות נוספות שעשויות להשפיע על האקלים הבית־ספרי. לפי סקר של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), מערכת החינוך במדינת ישראל השתפרה בשנים האחרונות. יש שיפור באקלים הבית־ספרי, בקשר בין המורה לתלמיד, ובמקצועות עברית, מתמטיקה ואנגלית. נכון שתמיד אפשר עוד, ונכון שאנחנו עוד רחוקים מהמקום שאנחנו רוצים להיות בו, בייחוד בכל הקשור לבתי הספר השש־שנתיים ולבעלי התפקידים בהם, אבל כל שיפור מכניס תנועתיות למערכת ושיח פדגוגי, וזה חשוב מאוד".
מהגננות עולות טענות קשות של חוסר יכולת לבצע את עבודתן במתכונת הנוכחית עקב מחסור בכוח אדם ובשעות.
"אין לי ספק שגם הגננות ימצאו דרך להמשיך לבצע את עבודתן נאמנה ולהעניק לכל ילד את היחס ואת הזמן שהוקצו לו במסגרת אופק חדש. בנוגע לטענות על הארכת סדר היום שלא תואמת את גיל הילדים, אני רוצה להזכיר שמדובר בחצי שעה בלבד. יש הנחיות ברורות מאוד בנוגע לאופן הזנת הילדים והאפשרויות הן רבות, החל בפתיחת מזנונים פעמיים ביום ועד הקדמת ארוחת הצהריים לשעה רבע לשתיים. לאף אחד מאיתנו אין רצון להשאיר ילדים עייפים או רעבים".
"אני מכה היום על חטא", אומרת גילה קליין. "לפני שש שנים הייתי בין אלה שנאבקו שאופק חדש ייכנס לאשדוד. אמרתי לעצמי שאם החזון הוא בית ספר עם חדרים שיש בהם פינות עבודה מסודרות, מחשב, מדפסת ומקום מסודר לנוח ולאכול וששם המורה יכול לבצע את המטלות שלו - אז אין דבר נפלא יותר מזה. בפועל, לצערי, אין פינות עבודה מסודרות, שלא לדבר על המחסור במחשבים ובמדפסות. מורים הולכים הביתה כשהם מותשים, וחוזרים בבוקר כשהם מותשים וללא חדוות יצירה. איך עכשיו אני אסתכל למורים בעיניים כשאני יודעת שכל תקוותיהם לשינוי מיידי התבדו?"
איך אתם מתכוונים לפעול?
"ננסה לעורר את המודעות של המורים לביזיון ולהתנהלות המבישה הזאת. סיעת נחל תמשיך להפיץ בכל הערוצים את הקשיים והבעיות שלא מצאו פתרון בהסדר הזה, ובד בבד נדרוש את התפטרותו של המזכ"ל ושל כל צמרת הסתדרות המורים. אנחנו כסיעה מציעים לקבוע מועד קרוב לעריכת בחירות חדשות בהסתדרות".
תגובת הסתדרות המורים:
"תלמידים זוכים כיום לחינוך איכותי יותר"
בהסתדרות המורים סירבו להתייחס עניינית לטענות המועלות בכתבה, ומסרו רק את התגובה הבאה: "רפורמת אופק חדש היא הבשורה הגדולה ביותר שידעה מערכת החינוך מאז קום המדינה. עובדי ההוראה ותלמידים זוכים כיום לחינוך איכותי יותר מבעבר. תלמידים מקבלים יחס אישי בזכות השעות הפרטניות, ותנאי העבודה והשכר של עובדי ההוראה שופרו משמעותית. תוספת השכר שמקבלים עובדי ההוראה באופק חדש נעה בין 26 אחוזים ל־40 אחוזים.
"הנהלת הסתדרות המורים אישרה ברוב גדול מאוד את ההסכם החדש שהושג עם משרדי האוצר והחינוך לאחר מו"מ ממושך.
"ההסכם מביא לשיפור משמעותי בתנאי השכר והעבודה של עובדי ההוראה. 'ישראל היום' אינו חושף את הקוראים לגורמים הפוליטיים העומדים מאחורי הקמפיין נגד הסתדרות המורים. לא טובת המורים עומדת מאחורי גורמים אינטרסנטיים אלה. הסתדרות המורים תמשיך במאבקה היום־יומי למען המורים בישראל".
גורמים בכירים במשרד החינוך מסרו בתגובה לכתבה: "עם הכניסה לאופק חדש והכנסת דרגות השכר, כל מרכיבי השכר אוחדו ואורגנו במבנה חדש. מרגע שנעשתה ההמרה, כל נושא חישובי השכר היה פשוט ומובן. לטובת הנושא, היו מערכות סימולציה וטבלאות באתרי אינטרנט, שבהן היה אפשר ללמוד על רכיבי השכר השונים. משרד החינוך פעל בשקיפות מלאה בנושא. בנוגע לטענת השחיקה של מורים לאחר הכניסה לאופק חדש, הרפורמה באה לתת לכך מענה ולאפשר לכל מורה לבצע את מרבית עבודתו בתוך בית הספר, וכך לצמצם את מספר שעות העבודה הלא מתוגמלות".
michali100@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו