כוכב "שובר שורות" שובר שתיקה

[image gallery]

על השאלה איזה מין אדם הוא וולטר ווייט קל לענות. ווייט הוא מורה לכימיה מאלבקרקי שבניו מקסיקו, לוזר שמשלים הכנסה בשטיפת מכוניות. כשסרטן הריאות שמתגלה בגופו מאיים לשים קץ לחייו העלובים, בלי שיש לו כיסוי ביטוחי או כסף לטיפולים, הוא מחליט להשתמש בכישוריו ככימאי ולייצר סם מסוג קריסטל מת'. בעזרתו של תלמיד עבר לא יוצלח שלו בשם ג'סי פינקמן הוא מתחיל לסחור בסם, והופך באופן הדרגתי מפושע כושל, שנוצל על ידי כל ערס בשכונה, להייזנברג - סוחר סמים אפוף שיכרון כוח, שמחסל את כל מי שעומד בדרכו. 

אבל איזה מין אדם הוא בריאן קרנסטון (57), האיש שמגלם אותו כבר חמש שנים בסידרה "שובר שורות"? כמה מהאישיות הדו־קוטבית של ווייט - המורה לשעבר שאינו מהסס לרצוח בדם קר ילד שנקלע בטעות לזירת הפשע - יש בקרנסטון עצמו? כששואלים אותו מה הסצנה שהכי אהב בכל עונות הסידרה, הוא משיב ללא היסוס: "זו שבה איפשרתי לג'יין, החברה של ג'סי, למות, תוך כדי שהיא נחנקת מהקיא של עצמה".

סצנה אכזרית במיוחד.

"נכון, אבל יכולתי להעביר באמצעותה לצופים מגוון רגשות ומחשבות שחלפו בראש של וולטר באותו רגע. הוא היה שרוי בקונפליקט פנימי - האם לתת לנערה הצעירה והיפה הזאת לחיות או להניח לה למות, שכן הנוכחות שלה מאיימת עליו. היה חשוב לי שוולטר יהיה חלק מהרגע המזוויע הזה של צפייה באדם גוסס ומת, והיה חשוב לי להראות את הרגע שבא מייד אחריו - שבו הוא שם את זה מאחוריו, מתגבר וממשיך הלאה. דמותו של וולטר היא מכרה זהב עבור שחקן, מין מגרש משחקים שעומד כולו לרשותי ואני רק צריך לבחור בכל פעם על איזה מתקן מתחשק לי לעלות היום".

עד כמה אתה מזדהה עם וולטר?

"אני יכול להזדהות איתו כגבר מפרנס וכאיש משפחה. אני יכול להבין את הנסיבות שאליהן נקלע לאחר שהתבשר שיש לו שנתיים לחיות. הוא לא הסכים להידרדר למצב שבו הגוף שלו ייבול לאיטו ואשתו תיאלץ לסעוד אותו, עד שלבסוף הוא יותיר אותה חסרת כל משום שמערכת הבריאות האמריקנית לא מספקת. גאווה היא מאפיין בלתי נפרד אצל כל גבר, לפעמים יותר מדי, ומי שלא מודה בכך מכשיל את עצמו".

היית אומר שאתה דומה לו?

"אני חושב שמי שמתייחס לעצמו בכנות חייב להתמודד עם הצדדים האפלים שקיימים בתוכו. הדברים הטובים שאנחנו מראים לעולם עוברים דרך מסננת. אנחנו מיישרים קו עם מה שמקובל בחברה, אבל כשאדם נמצא לבד עם עצמו הוא נתקף חרדה, כעס, דיכאון וטינה, או מרגיש את האגו שלו חבול. החובה שלי כשחקן היא לשים את כל זה על השולחן, כדי שכולם ייווכחו לדעת איך זה נראה. כשהיינו בתיכון פחדנו להיבדל מהכלל, שמא יחרימו אותנו או ינדו אותנו לצמיתות. אבל במציאות אתה זוכה להערכה אם יש לך אומץ להיפתח ולחשוף את הרגשות העמוקים ביותר. כשאתה מגלה את התובנה הזאת כשחקן, אתה מסוגל להיות עירום פיזית ורגשית, ואף אחד לא צוחק עליך. זו עובדה סוציולוגית מרתקת בעיניי. אני מתחבר לאדם הזה ומודה שגם במוחי עברו מחשבות אפלות כאלו.

"בצעירותי, למשל, חלפו בראשי מחשבות להרוג את החברה שלי, ורעדתי מפחד. היא היתה מכורה לסמים, התנהגה בפראות בלתי רציונלית ואיימה לרצוח אותי אם לא אמשיך את מערכת היחסים איתה. אני זוכר שמעולם לא הייתי חרד ומבועת כל כך כמו אז, כשדמיינתי מה היא מסוגלת לעשות לי. היא היתה בחורה מבריקה ואבודה, שהגיעה לנקודה שבה היתה מסוגלת לעשות דברים איומים, ולא ידעתי מה יכול לקרות לי בכל רגע נתון. פשוט דמיינתי את עצמי הורג אותה, וזה זיעזע אותי. הגעתי למצב שבו רעדתי והזעקתי את המשטרה.

"מה שחשוב לי לומר זה שאכן חשבתי על משהו קיצוני כל כך. כי אם אתה כן עם עצמך ואם אתה חי מספיק זמן במחיצת אדם כזה, מגיע שלב שבו הזעם והתסכול מציפים אותך, ואתה מרגיש שאתה באמת מסוגל לשים קץ לחייו. זו הדרך שלי, כשחקן, להתחבר למשהו בעברי ולהביא אותו אל הדמות, תוך כדי שאני מודה שהוא אכן קרה. כשאתה שם את עצמך לעיני כל בפתיחות מוחלטת, זה הסיכון שאתה לוקח".

דווקא איש נחמד

הוא פוגש אותי במלון "ארבע העונות" בבוורלי הילס לבדו, ללא מנהל אישי או יחצן שיגונן עליו מפליטות פה. לבוש חליפה צנועה ללא עניבה, מחייך אלי חיוך גדול, לוחץ את ידי וטופח לי על השכם, לבביות בלתי שגרתית אצל סלבס הוליוודיים. בעוד רגע יפצח בשיחה משוחררת ונטולת עכבות. איש העם.

שמונת הפרקים האחרונים של "שובר שורות", ששידורם החל השבוע בארה"ב ושיעלו בשבת בישראל (ב־yes Oh) הם, למעשה, החלק השני של העונה החמישית והאחרונה. החצי הראשון של העונה, ששודר לפני שנה, הסתיים כשגיסו של וולטר, האנק, סוכן בכיר בסוכנות האמריקנית למלחמה בסמים, מבין - אחרי ארבע עונות וחצי של עיוורון חושים - שהגיס החנון שלו הוא הוא ברון הסמים החמקמק הייזנברג, שאחריו הוא רודף זמן רב כל כך ללא הצלחה. עכשיו וולטר מנסה לחזור לחיים רגילים, אחרי שפרש מעסקי הסמים שלו, אולם השלדים מחייו הקודמים לא עומדים להיעלם בקלות, בייחוד לא לנוכח הגילוי של האנק.

הפרק הראשון מתוך שמונת הפרקים, ששודר בארה"ב ביום ראשון בלילה, השיג לסידרה את הרייטינג הגבוה בתולדותיה, קרוב ל־6 מיליון צופים - כפליים ממספר הצופים בפרק פתיחת העונה בשנה שעברה ויותר מפי ארבעה מהרייטינג של פרק הבכורה ב־2008.

למכרה הזהב הזה הגיע קרנסטון בגיל 52, גיל מופלג למי שהחל את קריירת המשחק מייד אחרי הקולג'. במשך שנים גילם תפקידי אורח ודמויות מינוריות בטלוויזיה ובקולנוע בסדרות דוגמת "מלך השכונה", "תיקים באפילה", "איך פגשתי את אמא", "איש משפחה" ואפילו "סיינפלד", שבה גילם את רופא השיניים המיתולוגי טים ווטלי, שהתגייר, לטענת ג'רי, רק כדי שיוכל לספר בדיחות על יהודים.

המפנה המשמעותי בקריירה שלו התרחש בגיל 44, כשלוהק לתפקיד האבא בסידרה הקומית "מלקולם באמצע". הסידרה זכתה להצלחה ורצה שבע עונות, וקרנסטון אף היה מועמד שלוש פעמים ל"אמי". יוצר "שובר שורות", וינס גיליגן, רצה אותו לתפקיד הראשי בסידרה החדשה שכתב לרשת הכבלים AMC; הוא חיפש שחקן שיוכל להעביר לצופים תחושה של סימפטיה מהולה בתיעוב, וזכר את הופעת האורח של קרנסטון בפרק שכתב לעונה השישית של "תיקים באפילה" ב־1998. קרנסטון גילם שם חולה סופני אנטישמי, שלוקח את פוקס מאלדר (דיוויד דוכובני) כבן ערובה. "בריאן הוא היחיד שמסוגל להחזיק את הטריק הזה, וזה אכן טריק, כי אין לי מושג איך הוא עושה את זה", סיפר גיליגן, "היינו צריכים מישהו שיוכל להיות דרמטי ומפחיד, אבל שיהיה בו גם אלמנט אנושי, שיגרום לקהל להרגיש עצוב כשיגלה שהוא עומד למות".

אבל דווקא הצלחתו ב"מלקולם באמצע" כמעט מנעה את ליהוקו ל"שובר שורות". מנהלי AMC לא הבינו כיצד מי שהתפרסם בשנים האחרונות בתפקיד הומוריסטי בסיטקום לבני נוער יוכל לגלם אדם חביב מהשכונה שהופך ל"פני צלקת" כשהוא מאובחן כחולה סופני. הם דווקא העדיפו את מת'יו ברודריק או ג'ון קיוזאק, ורק כשאלה השיבו בשלילה, החליט גיליגן להקרין להם את הפרק ההוא מ"תיקים באפילה". השאר היסטוריה: "שובר שורות" עלתה לאוויר בינואר 2008 והפכה במהרה לחביבת המבקרים. קרנסטון הפך משחקן קומי כמעט זניח לסופרסטאר שאוחז בשלוש זכיות רצופות בפרס האמי לשחקן הטוב ביותר בסידרת דרמה, בשנים 2010-2008 - הישג שנרשם עד אז רק על שמו של ביל קוסבי בסוף שנות השישים.

"לא צפיתי את ההצלחה של הסידרה", אומר קרנסטון, "ויתרתי על פנטזיות כאלו בחיי לפני יותר מחצי יובל. בזכות 'שובר שורות' נפתחו בפניי שלל הזדמנויות והתגלה פוטנציאל אדיר, שלא הכרתי קודם לכן בקריירה. אבל יותר מכל חשוב לי להדגיש שזה התפקיד הכי מספק שזכיתי לו. זו לא היתה דמות יציבה של מורה ממורמר שבוהה כל יום באותם פרצופים של תלמידי תיכון אדישים, אלא עלילה מלאת טלטלות, שבה הגיבור לא עוצר לרגע.

"כשקראתי את התסריט לפיילוט, לא ידעתי מה המסע שהתסריטאי ייעד לוולטר ווייט. כשהוא סיפר לי, הבנתי שיש פה פוטנציאל להיסטוריה, לסידרה שתהפוך אדם טוב לנבל נורא. עד אז כל סידרה שהכרנו, לא משנה מאיזה ז'אנר, הציגה לאורך קיומה את הדמויות כמו שהן: כולם, מארצ'י בנקר ועד טוני סופרנו, כמעט לא השתנו, למעט התאמות קלות לנסיבות המשתנות. אנחנו עמדנו למעשה להפוך את הקערה על פיה, לעשות לגיבור טרנספורמציה מוחלטת. 

"וולטר הוא מורה לכימיה, שחי בעולם של מדע מדויק שאין עליו עוררין. ברגע שהוא נחשף למאפיינים אנושיים כמו אגו ותאוות בצע וגאווה, הוא מתחיל להגיב מהבטן, בדיוק כמו שהוא הרג את השותף שלו מייק בתחילת העונה האחרונה בקיץ שעבר. הוא נתן ליצר להשתלט עליו, והצופה רואה בבירור עד כמה הוא השתנה".

והשינוי הוא מה שריתק את הקהל לסידרה?

"מה שדיבר אל הקהל במהלך כל העונות זה הכנות בהחלטה שוולטר קיבל והאופן שבו היא תפחה למימדים שלא יתוארו. הוא עצמו הפך למעין סרטן, שמדביק את כל הסובבים אותו. המוסריות של אשתו נבחנת והיא נכשלת, וגם מסתבכת בעצמה; כך גם עורך הדין שלו סול גודמן, וכמובן, ג'סי פינקמן. כל הדמויות הללו נגררו אחריו, פיזית ורגשית. העלילה היא אוניברסלית, היא לא משקפת תפיסת עולם אמריקנית בלבד. יש פה בני אדם, לעיתים טובים ולעיתים רעים, ובשונה מהסדרות המסורתיות שבהן דמויות היו שחור או לבן, זו לא המציאות כאן. אף אחד מאיתנו הוא לא טוב או רע בלבד. לכן היכולת של מישהו כמו וולטר להרוג אדם ואז לחזור הביתה ולרצות לשכב עם אשתו - עצם היכולת להפריד בין שני הדברים היא אמנם מאוד לא קלה להבנה, אבל אמיתית".

מתי הבנת שאתה מככב בסידרה שהיא להיט?

"אני נמשכתי לתפקיד, לא התעמקתי במחשבה אם זה עומד להיות להיט. מרגע ששמעתי שאנשים מגיבים בחיוב הרגשתי שזה פנטסטי, כי זה אומר שאוכל להמשיך לשחק את הדמות. אבל אני לא רוצה ללכת לאיבוד בכל ההייפ שהסידרה יצרה. אנשים מאוד מוכשרים ובכירים ניגשים אלי ואומרים שהם מעוניינים לעבוד איתי, וזו מחמאה שמאוד מרגשת אותי. אני צריך לברור בקפידה לאן אני רוצה להמשיך מכאן".

זה אצלו בדם

קרנסטון גדל בלוס אנג'לס, הצעיר משני בנים לזוג הורים מתעשיית הבידור, שלא עודדו את בנם ללכת בעקבותיהם. אמו פגי סל היתה שחקנית בתסכיתי רדיו, ואביו ג'ו כיכב בסדרות טלוויזיה בשנות החמישים, עד שפרש לטובת קריירה צנועה כמפיק זוטר. כשההורים נקלעו למשבר כלכלי והבית עוקל, נשלחו בריאן ואחיו הבכור קייל לגור בחווה של סבם וסבתם. 

כשסיים את לימודי התיכון, ניסה קרנסטון להיענות לתחינות הוריו ופנה ללימודי קרימינולוגיה ומדיניות משטרתית בקולג' מקומי בלוס אנג'לס, אולם לא עמד בפיתוי והופיע בכמה הפקות בימתיות, כולל המחזה "המלך ואני" בפלורידה. על הבמה הכיר עוזרת הפקה בשם מיקי מידלטון, והיא הפכה לאשתו הראשונה. השניים התגרשו לאחר ארבע שנים וחצי, וקרנסטון החל לככב בתפקידים באופרות סבון דוגמת "ימי חיינו" ו"Loving". "הביזנס הזה זורם לי בדם", אמר אז, "אני לא יכול לדמיין את עצמי עוסק בכל מקצוע אחר". 

בתחילת שנות התשעים, בגיל 35, נישא לשחקנית רובין דירדן, שאותה הכיר כשהופיעו יחד בתפקיד אורח בסידרה "זאב מעופף". לשניים בת יחידה בשם טיילור (20), כיום סטודנטית למשחק באוניברסיטת דרום קליפורניה.

קרנסטון הוא חובב נלהב של בייסבול ואוהד מושבע של הלוס אנג'לס דודג'רס. כשזכה באמי השלישי, ב־2010, הודה לאשתו ובתו ואמר: "אני אוהב אותן יותר מאשר בייסבול". בשנים האחרונות הוא גם עבר אל מאחורי המצלמה, כשביים פרקים ב"מלקולם באמצע", פרק בסידרה "המשרד" ופרק של "משפחה מודרנית" (שעליו היה מועמד לפרס בשנה שעברה בטקס גילדת הבמאים), וכן שלושה פרקים של "שובר שורות". אשתו ובתו הופיעו בתפקידים קטנים בפרק הפתיחה בעונה השלישית של "שובר שורות", שאותו הוא ביים.

צילומי "שובר שורות" הושלמו לפני כמה חודשים בניו מקסיקו, ומאז קרנסטון מוצף בהצעות אטרקטיביות מאולפני הוליווד. בקיץ הבא תוכלו לראות אותו מככב בעיבוד המחודש לסרט האסונות "גודזילה". בימים האחרונים נקשר שמו לסרט ההמשך של סופרמן "איש הפלדה 2", שמתוכנן לצאת בקיץ 2015, ושבו יופיעו לראשונה יחד סופרמן ובאטמן. לפי הדיווחים, קרנסטון במשא ומתן לדמות הנבל הנצחי לקס לות'ור.

בסוף הראיון הוא מראה לי את המזכרת שקיעקע על האצבע כדי שתישאר עימו לנצח - קעקוע קטן של לוגו הסידרה עם סימני היסודות הכימיים מהטבלה המחזורית ("לא רציתי משהו יותר דומיננטי, כי אני שחקן ויודע שאצטרך להסתיר את זה בעתיד באיפור"). וחוץ מזה, הוא מגלה, זה כמעט לא כאב: "באצבע אין הרבה שומן, וכשהמחט פגעה בעצם זו היתה תחושה מוזרה, אבל בזה זה נגמר. לא ממש סבלתי. וגם אם כן, אתה חושב שוולטר ווייט היה מרשה לעצמו לבכות?"

ובריאן קרנסטון בוכה לפעמים? וינס גיליגן סיפר שבכה כשסיים את כתיבת הפרק האחרון. 

"אני לקחתי את זה לכיוון ההפוך, ועלה לי חיוך כשקראתי את הדפים האחרונים. יש משפט שמופיע באחד מספרי הילדים של ד"ר סוס: 'אל תבכה כי זה נגמר, תחייך כי זה קרה'. וככה הרגשתי - עשינו זאת, וזה היה נהדר, לאורך כל העשייה. אחרי 34 שנים בתחום אתה מבין שלשחקנים יש שורשים, אבל לא באמת עמוק באדמה. הם פשוט שותלים אותם כל פעם במקום אחר, יוצרים מאפס סביבת עבודה חדשה ויחסים אינטימיים עם אנשים שונים. צריך להיות ערני, כי אם השורשים עמוקים מדי, יהיה לך קשה להמשיך בלי להתמוטט. היישר מיום הצילומים האחרון באלבקרקי המראתי ללוס אנג'לס, פגשתי את אשתי בשדה התעופה ופשוט עברנו טרמינל כדי לתפוס טיסה לוונקובר, שם התחלתי לצלם את 'גודזילה'. אז למחרת כבר הייתי על סט אחר, בעבודה חדשה".

שמעתי שאתה חובב בדיחות ומתיחות.

"כן, לפעמים יש אווירה מאוד כבדה על הסט וכולם כבר גמורים מעייפות אחרי 16-15 שעות רצופות, אז אני עושה איזה תעלול כדי לשבור את המתח, ואז, כמו זריקת אדרנלין, זה מחזיר אותנו לחיים. למשל, הייתי נוהג להחביא כל מיני צעצועים אקזוטיים למבוגרים בסצנות המיטה עם אנה גאן, שמגלמת את אשתי. הייתי מוודא שתוך כדי הסצנה היד שלה פתאום תיגע בחפצים מפתיעים, בין שזה חי, צומח או דומם. כשיש דרמה כל כך חזקה באוויר, מתיחות כאלו הופכות את העסק להרבה יותר כיפי. הדבר היחיד שאתה לוקח מחוויה כזאת הוא הקשרים הבין־אישיים, ואתה יכול רק לקוות שכל צד ידאג לשמר אותם בעתיד".

ומה לדעתך הקהל לוקח איתו?

"את הלוק המרשים של גבר מבוגר בתחתוני סבא לבנים. זו התרומה הגדולה ביותר שלי לתרבות 

ולנשות העולם". 

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו