קופצים למים: הצצה נדירה אל עולם החי בבתי גידול מימיים בישראל

הטבע בישראל הוא מופלא, ונחשב למגוון מאוד גם אפילו בראייה עולמית. חלק נכבד מהטבע בישראל מתבסס על בתי הגידול המימיים: הנחלים, האגמים, הביצות ובריכות החורף. לבתי גידול אלו נודעת חשיבות רבה מפני שמימיהם מעצבים את הרכב החי והצומח ומאפשרים קיום של מערכות אקולוגיות מגוונות בתוכם ובסביבתם.

כמדי שנה ב-2 בפברואר, יציינו בעולם ובארץ את היום העולמי לשמירה על בתי הגידול המימיים. השנה, רשות הטבע והגנים תציין אותו בין היתר בסימן הקשר בין בריאותם של בתי הגידול המימיים למחלת ומגפות כמו שפעת העופות. זאת נוכח האיום על עופות הבר והתמותה הקשה שפקדה אותם בשבועות האחרונים בשל שפעת העופות.

לרגל היום העולמי המיוחד, החלטנו לקפוץ אל המים בסיוע אנשי רשות הטבע והגנים שמספקים לנו הצצה לחלק קטן אך מיוחד ומלהיב מחיות הבר המאכלסות ומתבססות על בתי הגידול המימיים בישראל וממחישות כמה חשוב לשמור על בתי גידול אלו. פרויקט מיוחד

הצב הרך

מה אנו יודעים על הצב הרך?

צב זה הינו בעל חיים השייך למחלקת הזוחלים וחי במים מתוקים וכן במים מליחים. שריונו שטוח וסגלגל ומכוסה בעור ועל כן הוא גמיש ורך. צבעו של השריון אפרפר ירקרק ובכך הוא מצליח להסתוות במים עכורים ובקרקע בוצית. ראשו המוארך עם עיניים מוגבהות ואף דמוי חדק, מאפשרים לו לסקור את סביבתו בעודו שוחה צמוד לפני המים, כאשר העיניים מבצבצות מעל פני המים והחדק משמש מעין שנורקל. הצב מותאם לשחייה במים, כאשר תנועתו ביבשה איטית. הוא מגיח מהמים לצורך התחממות בשמש ולהטלת ביצים. הנקבות מטילות את הביצים בגומה בגדות הנחלים, ולאחר הבקיעה רצים הצבים הצעירים אל המים. ציפורניו החדות של הצב מאפשרות לו לטפס על גדות הנחל התלולות.

היכן ניתן לפגוש את הצב הרך?

בישראל מתקיימות אוכלוסיות טבעיות של צב רך בנחלים ירקון, אלכסנדר תנינים, עדה, דליה, קישון ושמורת עין אפק ונחל הנעמן. בשמורה ובעמק החולה קיימת אוכלוסייה נוספת, פולשת, שמקורה בפרטים שהועתקו אליה בשנות השישים של המאה העשרים. פעולה זו בוצעה על מנת להגן על הצב לאור מצבם הירוד של הנחלים באותה תקופה.

מה הן הסכנות העומדות בפני צב זה?

גם היום אוכלוסיית הצבים בנחלי החוף קטנה ובסכנת הכחדה משמעותית. פגיעה מתמשכת בנחלי החוף כתוצאה מזיהום וגריעת מים פוגעת בבית הגידול של הצב. הטריפה של הביצים מהווה גם היא גורם איום משמעותי, בעיקר כאשר כמויות גדולות של אשפה מושלכות לצד אזורי קינון ומושכות שועלים, תנים, נמיות, גיריות וכלבים משוטטים.

פעילות שימור: על מנת להגן על הצב מבצעת רשות הטבע והגנים מעקב אחר גודל האוכלוסיות שבנחלי החוף, פועלת לשיקום הנחלים ולהגנה על הקינים בעונת ההטלה. בשמורת החולה מקיימת רשות הטבע והגנים ממשק למיגור האוכלוסייה באמצעות איתור הקינים, הבקעתם והעתקה של האבקועים הקטנים חזרה לנחלי החוף. בנוסף רשות הטבע והגנים מפעילה גם את המרכז הארצי להצלת צבי ים שנותן טיפול ומענה רפואי גם לצב הרך.

עגולשון שחור גחון

מי הוא העגולשון? והיכן נוכל למצוא אותו?

"עגולשון שחור גחון" הינו ממשפחת העגולשוניים הוא דו חי מהנדירים בעולם ואנדמי לישראל, אזור עמק החולה. בית הגידול הטבעי שלו הוא גופי מים קבועים, בריכתיים וללא זרימה.

העגולשון הוא דו חי חסר זנב שגבו בצבע אפור כהה מלווה במספר משתנה של כתמים חומים שיוצרים לפעמים רצף ביניהם. גחון העגולשון מאופיין בצבע שחור ועליו פזורות נקודות לבנות באופן אקראי וייחודי המבדיל בין פרט לפרט. העגולשון שחור הגחון זכה לשמו בזכות הבטן השחורה ולשון בעלת מבנה עגול. אורכו של העגולשון הבוגר נע בין 6 ל -13 ס"מ.

בשל ייבוש אגם החולה באמצע המאה הקודמת והיעדר תצפיות חדשות לאורך עשרות שנים, איגוד שמירת הטבע העולמי, כבר הכריז עליו באופן רשמי כמין שנכחד מהטבע. ההנחה של החוקרים היתה שייבוש אגם החולה לפני עשרות שנים והרס בתי גידול טבעיים נוספים הובילו להכחדה של העגולשון.

בשנת 2011 , באופן מפתיע, התגלה פרט ממין זה בשמורת החולה על ידי יורם מלכה, פקח השמורה, בעת סיור שגרתי. תגלית שהביאה להתרגשות כלל עולמית מאחר ומדובר במין קדום מלפני מיליוני שנים שהאמינו כי נכחד מן הטבע. מאז שהתגלה פרט זה בשמורת החולה הושקעו מאמצים רבים במציאת פרטים נוספים בסביבת שמורת החולה ובעמק החולה. עד כה התגלתה בעמק החולה אוכלוסייה נוספת שמונה מאות בודדות של פרטים.

פעילות שימור: ההערכה היא ששיפור וטיפוח שמורת החולה ובתי הגידול המימיים שבה על ידי רשות הטבע והגנים, שמבוצעת למעלה מעשור, הביאו לשיפור במצב אוכלוסיית העגולשון בשמורה.

לוטרה

יש לוטרות בישראל? מה מאפיין את בעל החיים הזה?

הלוטרה היא יונק ממשפחת הסמוריים, ונחשבת לאחד הטורפים הנדירים ביותר בישראל. פעילותה בשעות החשיכה ואופייה מאפשרים לה לחמוק מעיני האדם במהלך חיפושיה אחר מזון ולכן מעטים זוכים לראותה בטבע. מבנה גופה מוארך וגלילי, אורכו 55–85 ס"מ. זנבה גדול יחסית, חלקו האחורי שטוח מעט, והוא עבה ושרירי ביותר.

מקום החיות שלה הוא בבתי הגידול המימיים עם סבך צמחייה למסתור - נחלים שמימיהם נקיים באופן יחסי, אגמים, ובאופן משני – בריכות דגים, עם אוכלוסיות של דגים, דו-חיים וסרטנים – המהווים לה מקור מזון.

היא מוגדרת כטורף-על במארג המזון של בית הגידול המיימי בישראל והנוכחות שלה מהווה סימן חשוב לבריאות המערכת האקולוגית ולמגוון הביולוגי שלה.

הלוטרה מוגדרת בישראל כמין בסכנת הכחדה חמורה. תפוצתה הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות ומוגבלת כיום לנחלי האיתן הזורמים באגן נהר הירדן העליון ועמק החולה, אזור הכנרת ועמק הירדן. הלוטרה ככל הנראה נכחדה מקומית מנחלי רמת הגולן, עמק חרוד, עמק בית-שאן ועמק יזרעאל.

בהשוואה למצב מלפני כעשור, אז הוערכה אוכלוסיית הלוטרות בכ- 200 פרטים, תוצאות סקרי העשור האחרון מובילים להערכה שייתכן ואוכלוסייתה מונה כיום פחות מ-100 פרטים. בין גורמי האיום והסיכון לאוכלוסיית הלוטרה: יבוש וניקוז נחלים ובּיצות, ניקוי גדות נחלים מצומח, זיהום תעשייתי וחקלאי (רעלים) של נחלים ומקווי מים מתוקים ודריסה בכבישים.

פעילות שימור: על מנת להגן על הלוטרה רשות הטבע והגנים נוקטת במספר פעולות ביניהן: הגנה על בתי הגידול המימיים וסבכי הצומח בשטחי שמורות טבע, גנים לאומיים ובכלל, קישוריות והסרת חסמים בנחלים ובתעלות בעמק החולה, בעמק הירדן ובעמק חרוד וייזום מעברים ייעודיים מתחת לכבישים העוברים מעל נחלים בעלי חשיבות לתנועת הלוטרות כדי לצמצם דריסות.

פלמינגו מצוי

האם הפלמינגו חי בישראל? ומה מעניק לו את צבעו הייחודי?

הפלמינגו המצוי הוא עוף מים ממשפחת הפלמינגואיים, שאזור תפוצתו ביבשות אפריקה, אסיה ואירופה. הוא עוף חברותי המתלהק בלהקות בעיקר בבריכות, אגמים ולגונות רדודות ומלוחות. גופו דק, במיוחד רגליו וצווארו המתעקל, אורכו נע בין 120-150 ס"מ ומשקלו כ-2-4 ק"ג. המקור של הפלמינגו מכופף כלפי מטה ובנוי כמסננת, המאפשרת לו לסנן את מזונו מתוך המים. הוא ניזון מסרטנים ואצות כחולות-ירוקות, המעניקות לו גם את צבעו הוורד, במיוחד לקראת עונת החיזור.

בישראל ניתן למצוא אותו בחורף ובעונות הנדידה בעיקר בבריכות המלח באילת ובעתלית ולעיתים באזורי מעיינות וביצות כגון שמורת החולה, עמק המעיינות וכו'.

צפרדע הנחלים

מי היא הצפרדע הנפוצה ביותר בישראל? ומה אנו יודעים עליה?

צפרדע הנחלים היא הגדולה והנפוצה מבין מיני הדו חיים בישראל. אורך גופה יכול להגיע לכ-15 ס"מ, צבעה בגוונים של ירוק-צהוב ורגליה האחוריות גדולות בצורה משמעותית מהקדמיות. בית הגידול הטבעי שלה הוא לרוב במקווי מים קבועים ותפוצתה בישראל היא מצפון הארץ עד לגבולות הנגב. תזונתה מורכבת בעיקר מחרקים. לצפרדעים תפקיד חשוב בשמירה על האיזון האקולוגי משום שהן אוכלות חרקי מים שונים ובעיקר זחלים וגלמים של יתושים.

ייבוש מקורות המים לאורך השנים בישראל הוא בין האיומים המרכזיים על אוכלוסיות הדו-חיים ובהם צפרדעי הנחלים ומכאן החשיבות הרבה בשמירה על בתי הגידול המימיים.

עונת הרבייה של צפרדע הנחלים היא בקיץ והיא מרתקת במיוחד. לזכר יש שני חריצים בזוויות הפה ומהם משתרבבות שתי שלפוחיות שמתנפחות בעונת הרבייה ומשמשות כמעין מגבר לקולות החיזור. הקרקורים מושכים אחריהם את הנקבות אל תוך המים או לגדה והזכר לופת את גוף הנקבה שהוא עולה על גבה. בשלב זה מטילה נקבת הצפרדע מאות ואף אלפי ביצים בעוד הזכר מפריש את זרעו למים ובאופן זה הביצים מופרות בתוך המים. כעבור כשבעה ימים בוקעים מן הביצים ראשנים שגדלים במשך כחודשיים במים תוך שינוי הדרגתי של צורתם. בסיום התהליך הם מפתחים רגלים "מאבדים" את הזנב והופכים לצפרדעים קטנות בגיל שנתיים.

חתול ביצות

האם חתולים קשורים לבתי גידול מימיים בישראל?

חתול הביצות ממשפחת החתוליים דומה לחתול הבר בצבעיו ובמראהו אך גדול ממנו במקצת ושונה ממנו ברגליו הארוכות וזנבו הקצר, שאף אינו מגיע לקרקע.

אורך גופו כ- 70 ס"מ, משקלו נע בין 7-13 ק"ג, פרוותו גסה בצבע אפור-חום ויש עליה כתמים ופסים כהים שגבולותיהם מטושטשים. אפרכסות האוזניים שלו גבוהות וגדולות, עיניו צהובות, ואישוניו מאונכים בשעות היום. בלילה הם מתרחבים ונעשים עגולים.

חתול הביצות חי באזורים לחים, ביצתיים, שולי אגמים ונהרות והוא נחשב לשחיין מעולה שאינו חושש ממים. הוא פעיל בעיקר בלילה ורק לעיתים במהלך שעות הבוקר או אחר הצהריים. הוא נחשב לטורף מובהק ובעת שהוא משחר לטרף הוא מהלך במים הרדודים ואף שוחה לעיתים במים עמוקים. מהירותו יכולה להגיע למעל 30 קמ"ש. מזונו מתבסס על עופות, מכרסמים, צפרדעים נחשים ועוד. דגים הוא צד בפיו ולא ברגליו.

חתול הביצות נפוץ באסיה, והוא חי בה מטורקיה במערב ועד וייטנאם וסרי לנקה בדרום. בישראל הוא נפוץ בבקעת הירדן, מישור החוף ובאזור החולה. בנוסף ניתן למצוא פרטים גם במערב הנגב, מדבר יהודה, בגליל ובגולן. אוכלוסייה קטנה שלו מצויה גם בדרום ים המלח. במחצית הראשונה של המאה ה- 20 אוכלוסייתו הצטמצמה בארץ בגלל ייבוש הביצות והרעלת מכרסמים בשטחים החקלאיים. פיתוח בריכות הדגים אפשר לו להרחיב את תפוצתו ומאז שנות ה 1970 אוכלוסייתו בארץ יציבה ונאמדת במאות פרטים.

בטבע נראים לעיתים זכר ונקבה מטפלים יחד בגורים. זהו מקרה חריג של חיי משפחה בקרב משפחת החתוליים בכלליות.

סלמנדרה מצויה

מה היא הסלמנדרה? והיכן ניתן למצוא אותה בישראל?

הסלמנדרה המצויה היא אחד מתוך שבעה מיני דו חיים בישראל. צבעה שחור ועל הגב, הראש והזנב מפוזרים כתמים בצבע צהוב או כתום, בסידור שונה אצל כל פרט. סלמנדרה במצוקה מפרישה מבלוטות רעל בשם סלמנדרין. היא פעילה בחורף בלילות גשומים ומשריצה ראשנים בבתי גידול מימיים מהפרייה של השנה הקודמת. לאחר שהנקבה משריצה במים, מתבצעת הפרייה על ידי הזכר במעין ריקוד חיזור משותף. הראשן גדל ומתפתח במשך 1-3 חודשים בהתאם לתנאי הסביבה. הסלמנדרה מגיעה לבגרות בגיל 4-6 שנים ושומרת אמונים לבית הגידול בה נולדה.
הסלמנדרה המצויה נפוצה בישראל באזורי הגליל העליון והתחתון ובשולי החרמון. כאשר הכרמל הוא גבול התפוצה הדרומי בעולם.

פעילות שימור: ברשות הטבע והגנים מובילים מספר פעולות למען שמירה על הסלמנדרות בפרט ומיני הדו חיים בכלל ביניהן: הגנה על בתי גידול מימיים ויזום חדשים, ייזום מעברי דו חיים באזורי כבישים רלוונטיים לצמצום דריסות, הקמת "סולמנדרות" (מתקן טבעי או מלאכותי) למניעת טביעת סלמנדרות בבורות מים וגיתות , שמירה על מסדרונות אקולוגיים, ניטור ומחקר וכן פעולות חינוך והסברה עם מתנדבים וקהילות על חשיבות בתי הגידול המימיים ומיני הדו חיים.

בסמוך ל-2 בפברואר, מועד היום העולמי לשמירה על בתי הגידול המימיים - ביום שבת ב-5 בפברואר, רשות הטבע והגנים תקיים מגוון פעילויות לכל המשפחה בשמורות טבע וגנים לאומיים נבחרים סביב בתי הגידול המימיים וערכי הטבע והנוף המאפיינים אותם (פרטים מלאים באתר רשות הטבע והגנים).