חסד אחרון: איך מטפלים בספארי בדובה שסובלת מגידול ממאיר?

לפני כשלוש שנים, התגלה באזור החזה של בו, אחת משלוש הדובות החומות הסוריות החיות בספארי ברמת גן, גידול. מאז, עברה הדובה בת ה-29, גיל מבוגר למדי עבור דובים (שחיים בדרך כלל עד גיל 30-25), שני ניתוחים. האחרון שבהם, על אף מורכבותו, הצליח – ואפשר לה להמשיך ולהיות פעילה וחיונית, וגם בקשר הדוק עם אחותה, בבט.

לאחרונה, מטפליה ראו כי הגידול שהוסר חזר לאותו המקום. זה דבר ידוע שבערוב ימיהם, דובים סובלים מבעיות במפרקים ובעמוד השדרה, וייתכן שהשילוב של שני הגורמים גורם לה לכאבים. בשבועיים האחרונים מצבה החמיר, ונראה כי היא מתקשה בהליכה ושרגליה האחוריות אינן מצליחות לשאת את משקל גופה.

וטרינר הספארי ד"ר אלעד סמיט, יחד עם הצוות המקצועי וצוות מחלקת הטורפים (המחלקה האמונה על הטיפול בדובות), סבורים כי הקושי הנגרם מהמסה הגדולה בחזה, יחד עם  גילה המבוגר והתחלואה הטבעית בגילים האלו, לא משאירים מקום רב לאופטימיות לגבי אפשרויות הטיפול בה, וכל שנותר הוא לאפשר לה לחיות ברווחה המגיעה לה עד כמה שניתן.

אתגר נוסף איתו מתמודדים מטפלי מחלקת הטורפים היא בבט, אחותה של בו מאותה אם. השתיים צמודות זו לזו מהרגע שנולדו ונשארו קרובות עד היום. בכל מקום שבו בו, שם תהיה גם בבט. הן אוכלות ביחד, נכנסות לבריכה ביחד – תמיד ביחד. כעת, בשל מצבה של אחותה, המטפלים החלו לחשוב על היום שאחרי ועל הפרידה והקושי איתו תצטרך בבט להתמודד כאשר בו תלך לעולמה.

תזונאית הספארי, ד"ר רוני הורוביץ, גויסה לעזרת הצוות הטיפולי והרפואי, וזאת על מנת למצוא פתרון תזונתי שיקל על בו. לשם כך, היא יצרה קשר עם חברת יצרנית תוספי התזונה "אמורפיקל", אשר מלווה את הטיפול בדובה.

שלי אלדד, ראשת ענף טורפים בספארי, סיפרה כי צוות המקום מנסה להקל על בו ולעטוף אותה עד כמה שניתן. "כמו תמיד, אנחנו מרפדים בכל בוקר את בתי הלילה של הדובות בשקי יוטה, קש וצמחים. בו מקבלת פעמיים ביום משככי כאבים שאנו מרסקים ומוסיפים למזון המיוחד שהותאם לה, לגילה ולמצבה הרפואי, כזו העשירה בסיבים תזונתיים כדי שתחוש שובע מבלי שתעלה במשקלה, משהו שיכול להכביד עוד יותר על התנועה שלה", סיפרה. "בו, יחד עם שתי הדובות האחרות, החלה לקבל סידן אמורפי, תוסף תזונה חדש וניסיוני, בטח בכל הקשור לחיות בר, המכיל סידן שנגיש יותר מהסידן אותו הן צורכות במזון. הוא נספג בגוף בקלות רבה יותר ובעל סגולות אנטי-דלקתיות. 'אמורפיקל' מסייעת לנו בייעוץ ובמתן הסידן כחלק מהתמיכה הניתנת לדובות הקשישות, ללא קשר למצבה של בו".

שי קויפמן, מטפל במחלקה שמטפל גם בבו, סיפר: "בו היא דובה מיוחדת במינה. בצעירותה היא הייתה מאוד חזקה ודומיננטית, מאוד פעילה ואוהבת מים. היא אוהבת במיוחד להשתכשך מתחת לברז המים כאשר אנחנו פותחים אותו. היא דובה קלאסית בהתנהגותה, שמאוד אוהבת פירות מתוקים כמו מלון ואבטיח, דבש וסילאן. לפעמים היא מחליטה לעשות דיאטה ממזון מסוים – אם היא החליטה שנמאס לה, היא תחדל מלאכול את אותו המזון, ותחזור אליו שבוע או שבועיים לאחר מכן".

הוא הוסיף: "גם הקשר ההדוק בין האחיות הוא מופלא. בימים האלו, כאשר בו ממעטת לצאת לחצר, ניתן לראות כי בבט נמצאת הרבה ליד אחותה. היא מלקקת אותה וצמודה אליה. כאשר בו מחליטה להישאר בתא ולא לצאת, היא מבקשת להישאר איתה. אני מאוד חושש מהיום שבו היא תאלץ להיפרד ממנה, אני ממש יכול לדמיין את הכאב שתחווה בבט. כאשר נגיע אל הרגע שבו הן ייאלצו להיפרד, אנחנו ערוכים לתת לה לעשות זאת, ולעזור לה ולתת לה להיפרד לאחר שזה יקרה".

"הדבר הכי קשה בתפקיד שלנו, הוא לראות בעל חיים סובל", אומרים המטפלים, אשר כחלק מעבודתם גם סועדים את בעלי החיים בעת מחלתם וזקנתם. "אלו בעלי חיים שאנו מטפלים בהם במשך שנים ונקשרים אליהם. לראות אותם סובלים זה מאוד קשה, ולכן אנחנו עושים הכל על מנת להקל על סבלם".

כבדים – אך זריזים

הדוב החום הסורי הוא טורף גדול ומיומן. הזכרים הבוגרים מגיעים למשקל של עד כ-250 קילוגרם, ולמרות זאת הם זריזים יחסית. הם בעלי טפרים ארוכים וחדים המסייעים להם לצוד ולחפש אחר מזון באדמה. דובים הם אוכלי כל, ומגוון המזונות שלהם רחב מאוד: החל ממזון צמחי כמו פירות, זרעים, עלים, פקעות ובצלים, ועד לבעלי חיים אחרים, בעיקר עופות וחיות קטנות.

הדוב החום הסורי מוגדר כתת-מין של הדוב החום, ותפוצתו באזור טורקיה, צפון עיראק, אזור הקווקז ובאיראן. עד תחילת המאה ה-20, היו דובים חומים סוריים גם בישראל, אך הם נכחדו מהטבע עקב ציד. הדוב האחרון ששרד בישראל ניצוד בשנת 1917, באזור החרמון.