המאפיינים הבולטים ביותר של ציפורים הם נוצות, כנפיים ומקור, וכולנו גם מדמיינים אותן במבנה משפחתי של זכר, נקבה וצאצאים. לכבוד ט"ו באב, נגלה עובדה אחת שהוסתרה מאיתנו: כל הציפורים בוגדות.
ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע, מספר שבאופן עקרוני, אצל ציפורים יש חשיבות למבנה הזוגי הקבוע, ולזכר ולנקבה יש תפקידים מוגדרים: "אצל רוב מיני הציפורים, הזכרים צבעוניים יותר ומחזרים אחר הנקבות, שהן אפורות או חומות יותר, בצבעי הסוואה שמסייעים בהגנה על הקן ועל הגוזלים מפני טורפים. ברוב המינים, הנקבות הן הנושאות העיקריות בנטל הדגירה והטיפול בצאצאים בשלבי החיים הראשונים שלהם. המבנה המשפחתי הגרעיני הבסיסי הזה מאפשר יציבות ויכולת הצלחה גבוהה יותר להפריח גוזלים או אפרוחים".
סיור בפארק הצפרות "ראש ציפור" // כתב: אסף הדר, צילום: משה בן שמחון
הוא הוסיף כי למרות הדברים האלו, בכל מין של ציפור שבו התבצע מחקר, התגלה כי אין דבר כזה מונוגמיה מלאה. גם אצל הזכרים וגם אצל הנקבות, יש שאיפה לגוון את הגנים שמזינים את הדנ"א של הרך המתפתח בביצה. "ככל שמגוון הגנים של תאי הזרע או הביצית רחב יותר, האוכלוסייה מתחזקת, ויש לכך יתרונות אבולוציוניים", מסביר פרלמן.
איך זה עובד? מלבד התא המשפחתי הראשוני (זכר, נקבה וצאצאים), בני הזוג מחפשים פרטנרים אחרים שמסתובבים ומחפשים הזדמנויות. "במילים אחרות, הנקבות בוגדות בבן זוגן העיקרי עם כמה זכרים, אבל עדיין מטילות את הביצים בקן שנבנה עם אותו בן זוג. גם הזכרים מחפשים נקבות נוספות להזדווג איתן. אני לא מכיר מקרה שמתוארת בו מונוגמיה רומנטית כפי שאנו מדמיינים", ציין ד"ר פרלמן.
"לתפקידים הקלאסיים יש המון דוגמאות, מכיוון שמדובר ברוב הציפורים. לזכרי הטווסים, למשל, יש זנב מפואר ומטורף. זכר החוברה רוקד ריקוד חיזור נהדר וזכר הזמיר שר שירה נהדרת, אך ישנה קבוצת חופמאים קטנה שקיבלה את התפקידים ההפוכים - ובהם שלושת מיני השחייניות וחרטומית בנגלית, מינים ספורים מתוך כ-11 אלף מיני ציפורים בעולם", סיכם ד"ר פרלמן.
