בשיתוף לקט ישראל
מי אני
"רפאל מור יוסף, בן 67, תושב שדה צבי. יש לי שלושה ילדים ושמונה נכדים. אני מחובר לישוב הזה, שבו נולדתי, קודם כל בגלל שטוב לי פה ואני מחובר לאדמה ולאנשים. חוץ מזה, ההורים שלי היו בין מייסדי הישוב, אז לעולם לא אראה את עצמי בשום מקום אחר.
"ההורים שלי עלו בשנת 1948 ממרוקו והתחברו מיד לארץ הקודש. אבא שלי השתתף במבצעים מבצעיים לשחרור הארץ, ותמיד אמר לנו שאין מקום יותר טוב מארץ ישראל.
"גדלנו בבית עם 11 אחים ואחיות והיה לנו בית שמח ומלא אהבה. מגיל צעיר אהבתי את עבודת האדמה והתמדתי בה עשרות שנים. לצערי, לפני כמה שנים עברתי תאונה שמגבילה אותי בעבודה, אבל במקום לסגור את המשק הכנסתי את הילדים לעבודה והיום אני מדריך אותם. זה כיף גדול וגאווה עצומה לראות את הילדים שלך ממשיכים אותך ולא נותנים למפעל חייך ליפול".
גידולים
"יש לי פרדסים ואני מגדל בהם פירות הדר. חוץ מזה, אני מגדל בצל, סלק אדום, דלורית, קולרבי וחצילים. פעם גידלתי פלפל חריף וירדתי מזה, כי העלויות יקרות מאוד. הייתי מגדל גם שומר, עד שראיתי שאין לזה ביקוש, לפחות לא ברמות שמצדיקות את ההתעסקות עם זה. הייתי רוצה לגדל כל דבר שיש לו דרישה בשוק".
סדר יום
"אני קם בכל יום בארבע וחצי בבוקר, ומתחיל את היום בתפילה. לאחר מכן אני פוגש את הפועלים ונותן להם הנחיות מה לעשות. בגלל התאונה שעברתי, אני מקפיד לישון בצהריים כדי לא להתעייף, והולך לישון מוקדם. לרוב, אם אין לי משהו יוצא דופן, אני נכנס למיטה בשבע בערב".
אם לא הייתי חקלאי...
"וואו, זו שאלה קשה. אני לא חושב שיכולתי לעסוק בשום דבר אחר. הייתה תקופה שהיה לי חיידק פוליטי, במיוחד לאור העובדה שבכל שנה שביעית אני משבית את המשק מטעמים דתיים, אבל למען האמת לא הייתי מסוגל לעזוב את החקלאות, בטח לא בשביל לריב עם אנשים. החקלאות היא המקצוע היחידי שאני אוהב ושמחזיר לי אהבה. אגב, גם הרבנים בירכו אותי שאעבוד את עבודת האדמה ואראה הצלחה במעשי ידיי".
עונה אהובה
"בגלל מצבי הבריאותי, קשה לי בכל מזג אוויר קיצוני, אבל בזכות הילדים אני לא צריך לסבול יותר מדי בחמסינים ובגשמים. כיף גדול שיש לי את העזרה שלהם".
קורונה
"השנה האחרונה הייתה קשה מאוד בגלל הקורונה. ירדתי ב-80 אחוזים מהגידולים, כי לא היו לנו מספיק ידיים עובדות. למזלי, קיבלתי עזרה עצומה ממתנדבים בארגונים כמו השומר החדש, מיחידות מובחרות של צה"ל ועוד. אני חייב לומר בשבחם של המתנדבים שהם עושים עבודה חשובה וטהורה, והייתי רוצה שהמדינה תעזור לארגונים טובים לעזור לחקלאים. הקורונה השפיעה בצורה קשה על הפעילות של המשק שלי, כי לא הצלחתי לשווק הרבה גידולים לשוק. נתתי ללקט ישראל את כל התוצרת שלא הצלחתי לשווק".
פועלים
"יש לי שלושה עובדים תאילנדים והם עובדים טובים מאוד. אני נהנה לעבוד איתם, ועד עכשיו לא היו לי בעיות איתם".
הכי אוהב בלהיות חקלאי
"אני אוהב להיות חקלאי, מפני שאני מאמין שאנחנו כעם היהודי, ובכלל בני ישראל, צריכים להיות מחוברים לאדמה. זה המקום שלנו, עלינו להתחבר אליו, ואין דרך טובה יותר לעשות את זה מעבודת האדמה".
הכי פחות אוהב בלהיות חקלאי
"שזו עבודה קשה ולא קל להתפרנס ממנה. עד לפני עשר שנים היה יותר קל להתפרנס מחקלאות, כי הייתי בריא וגם המדינה יותר עזרה. כיום, התשומות יקרות יותר ואנחנו צריכים לחשוב היטב לפני כל גידול".
טיפ
"אני יודע שהרבה אנשים אוהבים לגדל כל מיני ירקות בבית. השאלה היא מה אתה אוהב ומה אתה מוכן לעשות בשביל לגדל את הירקות. אם אתה מחפש משהו קל – לך על קולרבי. מדובר בגידול קצר, כמעט ללא מאמץ והוא מאוד עסיסי ובריא".
לקט ישראל
"'לקט ישראל' זה רעיון מצוין. הארגון אומנם לא משלם לחקלאים, אבל הוא נותן להם תמורה לא פחות חשוב מכסף. אנשי הארגון לוקחים מהשדה ירקות שבכל מקרה אחר היו נזרקים לפח ומעבירים לנזקקים, לבתי אב שזקוקים לזה ולבתי תמחוי. בעיניי, העבודה של לקט ישראל היא לא פחות מקדושה, והמדינה צריכה לעזור להם בשליחות שהם לקחו על עצמם. הם מזכים את הרבים, וזו שליחות חשובה שרצוי שיותר אנשים בארץ שלנו ייקחו על עצמם.
"אני מציע לכל חקלאי לעבוד עם לקט ישראל, כי מעבר לעובדה שהם מגשימים הלכה למעשה את עיקרון המעשר שמופיע במקורות, הם עוזרים להרבה אנשים בארץ – לנזקקים שזקוקים לאוכל ולחקלאים שזקוקים לידיים עובדות. למעשה, כולם מרוויחים.
"אני לא מכיר את בעל הבית של לקט ישראל, אבל אני מכיר היטב את העובדים שלו ואני חייב לומר שמדובר באנשים מסורים, באנשים טובים שבאים לעבודה מאהבה, והלוואי וירבו כמוהם עוד בעם שלנו".
חקלאי, עודפי התוצרת שלך יכולים להגיע לאלו שאין להם. להצטרפות ללקט ישראל >>
בשיתוף לקט ישראל