אמוץ שפירא, כתב בתאגיד השידור הישראלי, חיבר לאחרונה ספר מאיר עיניים על יציאת מצרים. לפני ארבע שנים, שבוע לפני ליל הסדר, אמוץ מחליט להביא את המחשבות שלו, ההיסטוריה שלו ואת האמונה שלו לספר שאי אפשר להניח מהיד. לרגל הוצאת הספר, התיישבנו לשיחה עם אמוץ על הדרך, התהליך שעבר ולמה דווקא יציאת מצרים.
"אמוץ שפירא. "סיפרתי סיפור מהעיניים שלי" // צילום: יח"צ
מה גרם לך לכתוב דווקא על יציאת מצרים?
"זמן רב אני חושב על זה, דוד של סבא שלי היה דמות ידועה בוורשה בתקופת השואה ולפניה. הוא כתב הרבה ספרים, חלקם התפרסמו לפני השואה וחלקם אחרי.אחד מהדברים שכתב נתפסו בראשי וחיכו לרגע הנכון לצאת. 'הרחבת המחשבה' - על מה אדם חושב? איך אפשר לגרום לאדם לחשוב מחשבות חיוביות במקום שליליות? או לחשוב על דברים משמעותיים ולא שטותיים?".
"לדוגמא הוא הביא את הפסוקים מהתנ"ך ואמר, אל תראו רק את הפסוקים, אל תסתפקו בזה, תראו את המעבר, הרי ברור שמעבר לפסוק היה סיפור שלם. יציאת מצרים היה אירוע ענק ומטלטל של העם היהודי, הם עברו קושי, סבל והרבה מלחמות עד שהם יצאו משם והתגבשו. ברור לנו, בהיגיון שהיו שם משפחות, שהם חוו דברים בהתאם לתקופה, מה הם שנאו, מה הם אהבו?
"דוד של סבא שלי כתב חמישה עמודים על יציאת מצרים, וככה הבנתי שיש עולם שלם שאנחנו לא רואים. זה ישב בתוכי עד לפני כמה שנים, כמה ימים לפני ליל הסדר ביקשתי מהילדים שלי לכתוב סיפור על יציאת מצרים, כל אחד מנקודת המבט שלו, מהרגש שלו. בערב ליל הסדר ישבנו כולנו והקראנו את הסיפורים, זה היה הרגע שאמרתי שאני הולך לכתוב את הספר הזה, שני הסיפורים הראשונים בספר הם אותם סיפורים שהקראתי בליל הסדר.
"כל הרעיון הוא לא לדקדק באירועים ההיסטוריים, אנחנו לא באמת יודעים מה היה, אבל יי ברור שהיו שם משפחות עם ילדים. סיפרתי סיפור, מהעיניים שלי, הבאתי למילים שלי נקודת מבט של אירוע היסטורי ענקי שעבר על העם היהודי, אירוע שחיבר אותנו והפך אותנו למה שאנחנו היום, וזה מה שהוביל אותי לכתוב דווקא על יציאת מצרים".
אם מקשרים את זה לשנת 2020, האם אתה חושב שיציאת מצרים חוזרת על עצמה?
"ברמה הפשוטה ביותר, כן. אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת, לא רק לנו אלא לכל העולם, הקורונה מכריחה אותנו להתנהג אחרת ממה שהכרנו. יש פרק בספר שנקרא "המשחית" באותה תקופה הציווי בלילה של מכת הבכורות היה: "ולא יצא אדם מפתח ביתו עד בוקר" ואז מתחילה המגפה, מכת הבכורות. איך הם ידעו? איך מתו רק הבכורים? וזה מה שקורה עכשיו, בליל הסדר אנחנו בעוצר, לא יכולים לצאת מהבית בזמן שיש וירוס בלתי נראה שפוגע, והורג. זה מדהים שההיסטוריה משחזרת את עצמה, זה לגמרי מתקשר לתקופה שלנו כיום ואולי בעקבות זה נוכל להבין מעט ממה שקרה אז.
"בהסתכלות שלי על החיים, באמונה שלי, אני מאמין שמדינת ישראל נמצאת בתהליך ארוך של גאולה, זה ברור שה' מחזיר את העם לארצו. לכולנו יש את יציאת המצרים שלנו, כולנו משועבדים למשהו, לכל אחד מאיתנו יש את הדבר שאנחנו רוצים להפסיק אותו אבל אזור הנוחות נראה רלוונטי יותר. אנחנו דור משועבד, עבודה מהבוקר עד הלילה, זאת עבדות, זה שיבוש טוטאלי למה שהאדם צריך לעשות לדעתי. באופן אישי כל אדם צריך ללמוד על עצמו, איזה שינוי או חירות הוא צריך לעצמו, אנחנו תמיד בספירלה בחיינו, אנחנו עוברים דברים אבל עולים ומתקדמים כל הזמן, ולמרות כל התלונות אם עושים זום אאוט אני חושב שמדינת ישראל נמצאת במקום טוב, תמיד יש מה לתקן ולשנות, אבל אנחנו במצב טוב".
נתקלת בקשיים/ אתגרים במהלך הכתיבה?
"בוודאי. המקצוע שלי מתעסק בכתיבה, אבל לא בסיפורת אלא בכתיבה יותר עניינית, תמציתית וקצרה. ספר דורש כתיבה מלאה ברגש, תיאורים, והיכולת להעביר את המהות לקורא, לגרום לקורא להתחבר למילים, להעביר לו את המשמעות מאחורי המילים, לגרום לו להתרגש. הקושי הטכני היה העבודה שלי, זה העסיק לי את הראש כל יום מהבוקר עד הלילה והייתי צריך למצוא זמן פנוי לכתוב, בסופ"שים או בחופשים, ככה שכתבתי אולי פרק בחודש.
"מה שיכל להיגמר בחצי שנה נגמר בארבע שנים, בנוסף אחרי כל פרק הייתי קורא אותו שוב מנקודת מבט של קורא ולא של כותב, הייתי מצליח לצאת מתוכי ולקרוא את הטקסט כמישהו חיצוני, וזה לקח עוד זמן ולמידה. הכתיבה לא הייתה שוטפת, תמיד היה מקום לשפר עוד ועוד גם היום. קראתי שמה שמאפיין אנשים יוצרים הם אלה שמצליחים להגיד "זהו, סיימתי", אז בסוף אמרתי זהו, סיימתי והבטחתי שאוציא את הספר לפסח 2020".
למדת משהו על עצמך בתהליך?
"למדתי על עצמי שאני כן יכול להתרגש, תפסתי את עצמי כאדם שלא מבטא רגשות. בתהליך הכתיבה למדתי והבנתי שיש לי את היכולת להתרגש ולרגש וזה מאוד חשוב בכתיבת ספר, רק אם אוכל להתרגש ולהתפעל אוכל להעביר את זה לקורא, אני מאוד שמח שזה מה שלמדתי בתהליך הזה".
בתחילת הספר כתבת "יצאתי ממצרים והתחייבתי לספר" מה זה אומר?
"אני אתחיל ואומר שמההתחלה של הספר ידעתי שיקראו לו "גאולה" זה שם יפה, זו מילה יפה כל כך מלאת משמעות. חשבתי איך אוכל לשלב את המילה מצרים בכריכה, או בתחילת הספר כדי שבכל זאת יבינו על מה הספר מדבר.
"בפרק "המשחית" בזמן שהציווי היה להישאר בבית ולא לצאת עד הבוקר, הם יצאו, הם רצו לדעת מה זה הדבר הזה שהולך להשחיט, מה זה מכת בכורות, וכל זה כדי שיוכלו לספר את זה לדורות הבאים, שיהיה מי שיוכל לספר על מה שהיה ושזה לא יעלם כאגדה. יש חשיבות לספר על מה שהיה, כדי שכל דור ודור כל עוד אנחנו חיים ידע את ההיסטוריה, זאת המשמעות של המשפט. בדיעבד אני מצטער שלא כתבתי את זה בסוף הספר- שיש מי שיתחייב לכתוב את הסיפור הזה. חשוב לי שמי שיקרא את הספר ולא משנה מי, יתחבר לספר שכתבתי, כי יש בו את המעבר למה שאנחנו מכירים רק מהאגדה או מפסוקים".
בשורה התחתונה, הספר "גאולה" מרחיב לנו את המחשבות, אנחנו מכירים את יציאת מצרים רק מההגדה שאותה אנחנו קוראים פעם בשנה, האם מישהו מאיתנו אי פעם חשב על מה יש מעבר? זהו רומן מקסים ומאיר עיניים הגורם לנו לצאת מהקופסא במיוחד בתקופה של היום (אלינור לוגסי)
"גאולה" - אמוץ שפירא
הוצאת צמרת, 2020
להשיג בחנויות הספרים ובאתר netbook
צילום: יח"צ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו