בשיתוף תנובה
סיפור הרפת של משפחת עסיס מתחיל למעשה כאשר סבא גד, המייסד, העניק לשתי הפרות הראשונות שקיבל מהסוכנות שמות שלא הותירו מקום לספק באשר לחזון שלו: לאחת קרא מגשימה ולשניה עתידה. עם שמות כאלו, מספרים במשפחה, היה ברור מהרגע הראשון שלא מדובר בעוד רפת, אלא בדרך חיים שתימשך שנים רבות.
"אנחנו מגשימים את העתיד שהוא חזה, כשהקים את הרפת הקטנה במושב ביצרון", מספרת ליאורה, המנהלת כיום את הרפת המשפחתית באבני איתן ברמת הגולן, יחד עם נחמיה בעלה, בנו של גד, "הוא היה איש מאד חכם, של תורה ועבודה, ואנחנו ממשיכים את הדרך שלו. גד עלה מהאי ג'רבה שליד טוניסיה ובשנות ה־50 קיבל מהסוכנות את שתי הפרות כדי להתחיל את דרכו בישראל.
"המשפחה של גד התגוררה בשכונת ביצרון, הם היו הדתיים היחידים בין כל החילונים והוא גידל שם ארבעה ילדים. עם השנים הרפת צמחה ל־21 פרות ונחמיה עזר בכל מה שרק היה אפשר. בין היתר, כשהיה בן 15, החזיק את הרפת של אביו ושל עוד שכן כשפרצה מלחמת יום כיפור והאבות גויסו כדי להילחם. נחמיה מאד אהב את העיסוק ברפת, ובחר להמשיך בתחום גם כשעבר ב־1980 למושב יהונתן בגולן. אלא שמדובר היה במושב שיתופי ונחמיה הבין שהוא רוצה לעסוק ברפתנות באופן פרטי ולכן עבר משם למושב עובדים - אבני איתן. איפשרו לנו לגור כאן בשכונה הצעירה שלא הייתה מיושבת. והסבירו לו שרק בשכונה הזו אפשר להקים רפת. בהמשך היא אכן הפכה לשכונת הרפתנים, עם ארבעה משקים נוספים".
אתגר הדור הצעיר
את נחמיה הכירה ליאורה - שלמדה בבית הספר החקלאי בפרדס חנה - במקרה, כאשר הגיעה עם חבר שאינו יהודי כדי להראות לו מושב עובדים דתי. "שנינו עבדנו אצל נחמיה, שהתאלמן לאחר שאיבד את אשתו יעל ממחלה נדירה, ואני טיפלתי בילדים שלו - ונשארתי איתו. אני לא יודעת אם התאהבתי בו או בילדים...", מספרת ליאורה בחיוך, "היום יש לנו שישה ילדים ו־13 נכדים. מאד רצינו שחלקם לפחות ימשיכו את דרכנו ברפת אבל כל אחד הלך למקצוע חופשי - שלושת הבנים מהנדסים, בת אחת מורה למתמטיקה ועוד שתיים בשירות לאומי. זה מובן כי עתיד הרפתנות בערפל".
בנושא זה מוסיף נחמיה כי בשל חוסר היציבות בענף, לא ימליץ לדור הבא ללכת בדרכו: "העיסוק שלנו ברפת התחיל עם המון תחושה של ציונות. כשהשתחררתי מהצבא רצו שאשאר בקבע אבל החלטתי שאתרום למדינה בצורה אחרת - של התיישבות, של חקלאות, וזה מה שמחזיק אותנו כל הזמן גם במצב הנוכחי, שהוא לא הכי קל. הידיעה שיש בזה ערך מוסף, ולא רק כלכלי, נותנת כוח. אבל יש לי קושי לומר לדור הבא לבוא ולקחת את המושכות, כי אני יודע כמה בעיות יש בתחום הזה. אם זה היה בא מהם זה משהו אחר, אבל לי קשה לבוא ולשכנע אותם".
אפרי רייקין, מנהל אגף חלב גולמי וקשרי יצרנים בתנובה, מוסיף בנושא בריחת הצעירים מהענף: "האתגר להשאיר את דור ההמשך הוא גדול, ומשותף לכל מי שעוסק בתחום. חייבים להפוך את ענף הרפת לאטרקטיבי הרבה יותר עבור דור ההמשך, כדי שיבחר בו מכל השאר האלטרנטיבות. ראשית, יש לדאוג לשיפור התדמית לענף שנחשב כיום בעיני רבים לואו-טק, לא נוצץ ולא מתקדם. יש המון טכנולוגיות ואמצעים משוכללים לניהול הרפתות והמחלבות, וחשוב להבליט את זה. צריך גם להעצים את היתרונות שבחקלאות, עם בעלי חיים, בעבודת אדמה, עבודה שבה אתה אדון לעצמך, אתה מנהל בעצמך.
"לצד זה חייבים למצוא את הדרכים לתת את התמורה המתאימה שתמשוך אנשים צעירים לבוא לעסוק בכך. חשוב גם לבנות היררכיה ניהולית שבה לכל עובד ברפת יש אופק תעסוקתי שבו יוכל להתקדם. את כל הדברים האלה צריך לעשות במסגרת תכנית מסודרת שבה יתנו דגש גם על חינוך, יחסי ציבור נכונים, תקשור טוב ועבודה מאד ממוקדת בשטח. רק כך נצליח אולי לשנות את המגמה".
חלב תחת מעקב
הרפת של ליאורה ונחמיה הובילה את המשפחה גם לענף התיירות, לאחר שהחליטו לפתוח בסמוך לה מרכז מבקרים. זה קרה לאחר שנחשפו לפני 14 שנה לרובוט - מכונה חכמה שחולבת לבד, כשהפרה למעשה מחליטה בעצמה מתי להגיע לחליבה. בנוסף, הרובוט מאפשר פיקוח על המתרחש ברפת באמצעות מעקב אחרי כל פרה ופרה בעזרת נתוני המחשב ובעיבוד כולל של הנתונים.
"קראנו חומר מקצועי, התחלנו להתעניין בזה ואז הגיע לכאן היבואן של המכונה הזו ורכשנו אחת למשק", מספרת ליאורה, "חשבנו בהתחלה שזה ישאיר את הילדים שלנו כדור המשך, בגלל הקידמה, אבל לצערנו לא הכל קשור בקידמה. הרבה רפתות משפחתיות נסגרות אבל אנחנו שורדים בזכות מרכז המבקרים. מגיעים אלינו מכל העולם ואנחנו מציעים סיור, התנסות חווייתית וטעימות".
בארבע השנים האחרונות עובדת המשפחה מול תנובה. "אנחנו מייצרים חלב מהדרין, ולפני כמה שנים הודיעו לנו מהמחלבה הקודמת שאיתה עבדנו שאין צורך שנספק אותו יותר עבורה", מספר נחמיה, "היו לנו חששות כי תנובה זה גוף גדול והיינו רגילים למחלבה קטנה יותר, אבל מהר מאד התבדינו והקשר מאד חם, אפשר לפנות בכל בעיה לנציג שלהם.
"זכינו לקבל סיוע מתנובה כשהיינו צריכים להשקיע בתשתיות עבור מרכז המבקרים, כמו כניסה חדשה למתחם. תנובה עזרו לנו עם הלוואה שהפכה למענק. יתרון נוסף הוא המעקב שלהם אחרי החלב שיוצא מפה והנתונים שאנחנו מקבלים בצורה מאד מסודרת באמצעות אתר היצרנים. כל אחד יכול לראות, בתוך כמה שעות מרגע שהחלב יצא מפה, את כל הנתונים על ההרכב שלו".
נחמיה מציין כי חשוב שמקבלי ההחלטות ישמרו על יציבות הענף: "כל העולם מתייחס לנושא ביטחון המזון, ואי אפשר ליצור ביטחון מזון מהיום למחר, כלומר – אנחנו לא יכולים להחליט פתאום שאפשר להסתדר במדינה רק עם ייבוא מבחוץ, משום שענף כמו שלנו, הרפתנים, נבנה שלב אחרי שלב, זה תהליך ארוך שחייבים לשמר אותו".
בשיתוף תנובה