בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה
בפרק זה אירחה דנה רון את ד"ר אופיר מנשה מהמחלקה להנדסת תעשיות מים במכללה האקדמית כנרת. השניים דנו בהשפעת ההורמונים שנמצאים במי הקולחין על הגוף שלנו, הבדלים בין סוגי ההורמונים, והאופן שבו המחקר החדשני של ד"ר מנשה מסייע בזיהוי שלהם ובפיתוח שיטות לטיפול בהם.
חקר המים החל לחשוף בעשור האחרון את הכמויות המדויקות של ההורמונים המצויים במי הקולחין, הודות לשיתוף פעולה בין המכללה האקדמית כנרת לאוניברסיטת תל אביב. הפריצה התאפשרה בעקבות כניסת טכנולוגיה מתקדמת למדידת מים, שאפשרה לזהות חומרים שלא היו ידועים לחוקרי המים בעבר. "כמו בגילוי המיקרוסקופ הראשון, כך גם כאן – עולם שלם נחשף", מסביר ד"ר אופיר מנשה מהמכללה האקדמית כנרת.
ההורמונים שזוהו במים מקושרים להשפעות גופניות משמעותיות, כגון הבשלה מינית מוקדמת, בעיקר בקרב בנות, תופעה שהולכת וגוברת עם השנים. בנוסף, זוהתה עלייה במקרי סרטן הנגרמים מחשיפה למזהמים. "אנחנו רואים קשרים נסיבתיים גם בין שינויים פיזיולוגיים לבין ההבנה שיש במים שלנו מרכיבים שלא הכרנו בעבר", מציין ד"ר אופיר מנשה.
המים שאנחנו צורכים מכילים שאריות של תרופות, אך מאין מגיעות התרופות הללו ומה ניתן לעשות כדי לצמצם את הימצאותן? "ישנן שתי גישות מרכזיות", מסביר ד"ר מנשה. "הגישה הראשונה היא גישה מונעת, שמנסה למנוע מהחומרים המזהמים להגיע למים מלכתחילה. למשל, באמצעות איסוף ייעודי של תרופות, בדומה לאיסוף סוללות, או הגבלת השימוש בחומרים מסוימים בתעשייה שיכולים לזהם את המים."
הגישה השנייה, לדבריו, היא הגישה המטפלת. "גישה זו מתמקדת בשאלה – 'איך אנחנו מתמודדים עם החומרים שכבר הגיעו למים?'. כאן נכנסים לתמונה מכוני הטיפול בשפכים, שאחראים לניקוי וטיהור המים מרעלים וחומרים מזהמים".
הנושא של טיפול בהורמונים במים הוא בעל חשיבות קריטית, שכן הוא עשוי להשפיע על עתיד האנושות. קיים חשש, אמנם לא מבוסס לחלוטין, כי בטווח הארוך תופעה זו עלולה להוביל להכחדה מסוימת של המין האנושי. בקרב בעלי החיים, תופעות כאלה כבר מתרחשות ואנו נמצאים כיום בתהליך הידוע בשם "ההכחדה השישית". בעוד שהכחדות קודמות נגרמו משינויי אקלים קיצוניים, פגיעות מטאור ואירועים טבעיים אחרים, הפעם, הכחדה אפשרית זו מיוחסת להשפעות מעשי ידי אדם.
בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה
