מיליוני טונות של חומרים מסוכנים במטרופולין חיפה: איום מתמשך או שינוי מתקרב?

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה

בפרק זה אירחה דנה רון את ד"ר ליהי שחר ברמן, מנכ"לית איגוד ערים מפרץ חיפה. יחד הן שוחחו על המאבק המתמשך לפינוי המפעלים המזהמים במפרץ חיפה, על "רחוב הסרטן" הידוע לשמצה ועל תגובת חברת בז"ן שטוענת כי ביטחון אנרגטי גובר על כל שיקול אחר.

 500אלף טונות של חומרים מסוכנים מאוחסנים בלב מטרופולין חיפה, במרחק נגיעה משכונות מגורים. עבור תושבי האזור, זו אינה רק דאגה תאורטית – הנושא מדיר שינה מעיניהם כבר שנים רבות. מובילי המאבק לסילוק החומרים הללו פועלים ללא הפסקה, 24 שעות ביממה, כדי להביא לשינוי, כשהם מודעים היטב לפוטנציאל ההרסני של המצב הנוכחי.

המערכה האחרונה מול חיזבאללה חידדה שוב את העובדה שחיפה והאזור מהווים יעד אסטרטגי ברור לפגיעה מצד האויב. עבור תושבי האזור, השגרה כוללת כניסה למרחבים מוגנים מספר פעמים ביום, בהמתנה של עשר דקות עד להסרת האיום. "אנחנו כאן כדי לשים באופן קבוע את הנושא על השולחן של מקבלי ההחלטות", משתפת ד"ר ליהי שחר ברמן, מנכ"לית איגוד ערים מפרץ חיפה, "המשמעות היא לא פחות מביטחון התושבים, כשצריך להכריע בין שלל אינטרסים שונים ומוצדקים".

בין אינטרסים כלכליים לצורך בשמירה על רציפות המשק, סגירת המפעלים המזהמים טומנת בחובה השלכות משמעותיות. "ממשלת ישראל מעולם לא יזמה סגירה של מפעל", מציינת ד"ר שחר ברמן. לדבריה, כבר לפני שש שנים אושרו תכניות להרחבת התעשייה הכימית, אך בעקבות פעילותם של אקטיביסטים שפעלו מול ביתו של שר האוצר דאז, משה כחלון, יצאה לדרך תכנית לפינוי המפעלים.

למרות הסכנות הבריאותיות והסביבתיות החמורות, ד"ר שחר ברמן מודעת היטב לכך שאלו לא מספיקים כדי להניע גלגלים בעולם שלנו. מה כן? "נדל"ן. ברגע שהבינו שבגלל המפעלים האלה המטרופולין לא יכול להתפתח ולצמוח כלכלית, דברים התחילו לזוז". חלופה שהתקבלה היא ייבוא חומרים, כמו דלקי מטוסים, במקום ייצורם המקומי, וכך למנוע את הסיכון הכרוך בתהליך הייצור.

עד כמה החומרים המזהמים הללו קרובים לבתיהם של תושבים? "בחיפה יש רחוב שנקרא 'רחוב הסרטן'. הרחוב נמצא 140 מטר ממיכלים של נפט גולמי, ויש שם בתים של תושבים ובתי ספר. הסטטיסטיקה שם היא בשחקים מבחינת תחלואה בסרטן – למי שגר שם יש סיכוי גבוה פי 17% לחלות בסרטן מאשר אנשים במקומות אחרים בארץ". עובדה מזעזעת עוד יותר היא העובדה שברחוב הזה, נמצאים בתים שהם דיור ציבורי – כך שהמדינה בעצם מממנת את המגורים שם לכאלו שלא יכולים להרשות לעצמם לגור במקום אחר.

אז איפה עומדות כרגע התכניות לפינוי המפעלים? ד"ר שחר ברמן מספרת על אותן תכניות להרחבת התעשייה הפטרוכימית, שאושרו כבר ב-2018, ולא ייצאו לפועל – כך שמבחינתם מדובר בהצלחה אדירה. בנוסף, קיימת תכנית ממשלתית שמדברת על היום שאחרי פינוי המפעלים ועל הבנייה שתתקיים שם להרחבת המטרופולין.

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה