אומץ ותמיכה: בניית חוסן בשעת חירום

בשיתוף אסם-נסטלה

גופים רבים בישראל סובלים מקשיים מאז השבעה באוקטובר, אבל מעט חברות התמודדו עם אתגרים כמו אסם שמרבית פעילותה נמצאת באזורי הדרום והצפון, ואחד המפעלים המרכזיים שלה נמצא בשדרות, כאשר 500 מעובדיו, רובם ככולם תושבי העיר והאזור.

"אנחנו מדברים על ארגון מאוד גדול עם הרבה עובדים" אומרת עדן שנצר, העובדת הסוציאלית של אסם. "פתאום הבנו שהאנשים שלנו זקוקים לעזרה מיידית ומשמעותית. התובנה הזו הכתיבה את העשייה. ממש בשעות הראשונות הבנו שאנחנו צריכים לפעול. קודם כל לדאוג לדברים בסיסיים ולתת מענה מהיר ומיידי. יצרנו קשר עם יותר מ־1,000 עובדים בדרום ובצפון. חלקם היו נצורים בבתיהם  ונאלצו לשמור על שקט, אז התחלנו לתקשר איתם בהודעות ולא בטלפונים. קודם כל דאגנו לביטחונם ולשלומם ועזרנו בפינוי ובתיאום עם הרשויות. דאגנו גם לאלה שנשארו בבית והיו צריכים ציוד בסיסי כמו מזון ואוכל לתינוקות. חברות המשלוחים לא הסכימו להגיע למקומות האלה, אז נעזרנו באנשים שלנו כדי להגיע לאותם עובדים שהיו במצוקה".

גבורת העובדים

רבים מעובדי החברה היו תחת סכנת חיים ממשית וחוו אירועים קשים. עובד במפעל בדרום שמתגורר באחד היישובים באזור ישב באותה שבת שבעה על אמו, ורבים מבני המשפחה היו יחד איתו במושב. בנו שגר בעיר הסמוכה נסע יחד עם אשתו וילדיהם לכיוון המושב ופתאום ראה במראה טנדרים לבנים עם מחבלים. הוא הצליח להיכנס למושב ברגע האחרון לפני שהשער נסגר, אבל לאט לאט המושב החל להתמלא במחבלים. אחיו של העובד שהיה בבית אחר יחד עם אחיותיו, נרצח בקרב יריות ואילו האחיות נכנסו לממ"ד ונמנעו מלטרוק את הדלת כדי לא לעורר רעש ולכן התחבאו מאחורי הדלת. המחבלים חלפו על פני הממ"ד וראו במבט חטוף שהוא ריק והמשיכו לבית הבא. באותו זמן העובד הכניס את אשתו ואת ילדיו לאוטו ונמלט דרך השדות למקום מבטחים. במעשה של גבורה אמיתית הוא הציל את משפחתו.

עובדת נוספת של החברה התגוררה באחד מיישובי העוטף, קרוב מאוד לגדר. באותו בוקר היא ובעלה היו בבית עם שלושה ילדים. כששמעו את כמות האזעקות הבינו שמדובר באירוע חריג. הם החליטו להיכנס לממ"ד ולצייד את הילדים בשכפ"צים, קסדות ואלות שהיו בבית מתוקף תפקידו של האב. המסר של העובדת לילדים היה – "אנחנו נלחמים ואני אתכם".

הבעל ערך לאשתו שיעור נשק זריז איך להפעיל את האקדח ויצא לסלון כדי להציל את המשפחה. לאחר כמה דקות של קרב יריות מטורף סביב הבית, הבעל הגיע ואמר שהוא חיסל מחבל בסלון. הם החליטו להיכנס לממ"ד, לנעול אותו ולהחזיק את הידית. במשך שעות הבית שרץ מחבלים שזרקו רימונים ומילאו את הממ"ד בעשן רב. אחרי שעות רבות המחבלים ראו שהם לא מצליחים לפרוץ את הממ"ד ועזבו את הבית.

"אנחנו מדברים על עובדים שאיבדו תחושה של ביטחון", אומרת שנצר, "והמטרה שלנו כארגון הייתה להיות לצידם ברגעים האלה, לסייע להם במתן כלים להתמודדות ומתן מענה כמו ביגוד, נעליים וצרכים בסיסיים נוספים".

 בין המחבלים לברית

כששנצר מספרת את הסיפורים הללו, הרעד וההתרגשות נשמעים בקולה. היא נזכרת ברגע מצמרר שבו מעטים נשארו עם עיניים יבשות. "אחד העובדים שלנו גר בדרום, וביתו מתגוררת באחד היישובים הסמוכים לגדר. באותה שבת בעלה לא היה בארץ, והיא הייתה לבד בבית עם שני ילדים כשהיא בהריון בחודש תשיעי. כשהמלחמה החלה היא הייתה על הקו עם אביה וסיפרה לו שהיא שומעת את המחבלים מתקרבים לבית ומדברים ערבית.

"הבת כבר כמעט ויתרה, אבל אביה שכנע אותה לדחוף ארון כבד על הדלת ובו בזמן הילדים במנגנון טבעי נרדמו וכך שרר שקט בבית. בשלב מסוים נותק הקשר, והם נשארו נצורים במשך שעות ארוכות עד שהצבא הצליח לחלץ אותם. לימים הוא סיפר לי שכבר היה בטוח שהילדה שלו לא תצא מזה. ראיתי את ההודעות ביניהם והם כבר נפרדו אחד מהשנייה זה היה קשה מאוד.

"אחרי כמה שבועות אותו עובד זכה להחזיק את הנכד שלו בברית. פגשתי אותו במלון שאליו הוא פונה והוא היה בהתרגשות גדולה. היינו שם בשבילו לעזור לו בכל מה שהוא צריך".

היא מסבירה: "כעובדת סוציאלית הייתי גם בקשר מול המנהלים והסברתי להם שיש עובדים שזקוקים ליותר זמן לפני החזרה לעבודה, ולעומתם היו עובדים שהיו צריכים לחזור יותר מהר כדי להיות עם החברים ובסביבה פעילה".

מילואימניקים, משפחות שכולות וחטופים

כמעט כמו בכל ארגון בישראל, גם באסם רבים מהעובדים גויסו למילואים. חלקם שירתו ועדיין משרתים, תקופה ממושכת. "התפקיד שלנו הוא לעזור ולחזק גם את המשפחות וגם את המילואימניקים עצמם", מסבירה שנצר.

"יש לנו עובדים שבני משפחה שלהם נפלו בקרבות. אנחנו צריכים להיות מאוד רגישים, ולהכין את המנהלים ואת הקולגות שלהם למפגש איתם. מה אומרים ומה לא אומרים ואיך עוזרים להם".

"גם בני משפחות חטופים שעובדים איתנו מתמודדים עם קשיים רבים. לפעמים יש ייאוש ויש אובדן ללא אבל. אנחנו מרגישים אחריות רבה להעלות את המודעות. חשבנו מה מאפיין את בן המשפחה החטוף ואיך אנחנו יכולים להעלות את המודעות אליו דרך המותגים שלנו. הצלחנו לגייס גופים שיפרסמו את אותו בן משפחה. הייתה לנו את הזכות להיות שם גם ברגעים הקשים האלה. יש לנו עובדת שעדיין הבן שלה חטוף ואנחנו מתפללים לשובו ולשובם של כל החטופים".

אחד מעובדי המפעל בשדרות שהתגורר ביישובי העוטף, נרצח יחד עם אשתו באותה שבת ארורה. השניים הותירו אחריהם ילדה קטנה, אנחנו שומרים על קשר עם הילדה ובני משפחתה ומשתדלים ללוות אותם בנקודות משמעותיות ולסייע בהנצחה של העובד.

קו חם ומוקד תמיכה

לאחר מספר ימים בודדים מתחילת המלחמה בנתה החברה תוכנית מסודרת הכוללת: סיוע כלכלי, תמיכה רגשית, הדרכת מנהלים, התאמת הארגון למצב חרום וגם הקימה מוקד לפניות עובדים. "הקמנו קו חירום שזמין לתת מענה לעובדים שלנו ולקבל את הפניות שלהם" היא מספרת. "איישנו את הקו בעובדי משאבי אנוש. כשהגיעו פניות של מצוקה רגשית אני טיפלתי בהן. לפעמים נתנו כלים להתמודד עם חרדה ואיך להתנהל עם הילדים, ולפעמים הבנו שמדובר במשהו שמצריך טיפול מעבר והפנינו אותם לאנשי מקצוע שנותנים מענה רגשי-פסיכולוגי. במידת הצורך גם תיווכנו לגורמים בקהילה, ביניהם מרכז "חוסן" שמסייע לאנשים במצוקה. "כבר בימים הראשונים, הבאנו סדנאות של אנשי מקצוע מ"חוסן" למפעל שלנו בשדרות כדי לסייע לעובדים להתמודד עם המצב. בהמשך גם העברנו את הסדנאות הללו למפעלים נוספים. דאגנו שהן יהיו בכל השפות – עברית, אנגלית, רוסית, ערבית, אמהרית".

כאמור, אסם אינו ארגון קטן, אבל התגובה הייתה מהירה. מתמיכה בעובדים תוך כדי האירוע עצמו, בזמן שמחבלים עדיין מסתובבים באזורם וצריכים לשמור על שקט מוחלט, ותוך כדי מיפוי צרכים – תרומות מזון, מוצרים לתינוקות, גיוס העובדים לסיוע, תמיכה רגשית, פינוי למקומות בטוחים ועוד.

בשיתוף אסם-נסטלה