היכן שיש יותר מצוקה – יש יותר שימוש בחומרים ממכרים

בשיתוף המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש

"בכל משבר יש הזדמנות, כל הנושא של שימוש בחומרים ממכרים כמו סמים, אלכוהול ותרופות מרשם הודר במשך שנים ממערכת הבריאות ועכשיו הגיע הזמן לטפל בזה". אומר פרופ' שאולי לב-רן, מייסד-שותף של המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש (ICA).

"היום, לאחר השבעה באוקטובר וההשלכות שלו יש לנו חובה להכניס את התחום הזה למקומו הטבעי. חשוב להפסיק להתעלם מהתופעה וחשוב לדבר עליה בפתיחות. ברגע שנכיר בבעיה נוכל להתקדם לעבר פתרון ברמה הלאומית שימנע את ההידרדרות ויוציא אותנו מהמקום אליו נקלענו – שילוב של מודעות והסברה שיסייעו להקטין את הסיכוי שאנשים יתחילו או יגבירו את השימוש בחומרים אלו במצבי מצוקה, לצד איתור והתערבויות ממוקדות במצבים של סיכון מוגבר והפניה לטיפול במקרים הזקוקים לכך". 

עוד נגיע לפתרון, אבל קודם נחזור שנה אחורה. בימים אלה מציינים בישראל שנה למלחמת חרבות ברזל ולאירועי השבעה באוקטובר והטבח הנוראי בעוטף עזה. אנשים רבים נפגעו בגוף ובנפש ואיבדו את היקר להם. אחרים יצאו להילחם על הבית ועל המדינה – רבים חוו אירועים או נחשפו למראות קשים להתמודדות. אירועים אלו העלו באופן דרמטי את היקף השימוש בחומרים ממכרים כגון סמים, אלכוהול ותרופות מרשם ממכרות שמובילות להתנהגויות בסיכון מוגבר. זה פוגע בשכבות רחבות בכלל האוכלוסייה ובקבוצות גיל שונות וגורם לעליה בתסמינים החמורים של פוסט-טראומה.

פרופ' לב-רן, מהמרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש (ICA) משרטט את המעגל שממנו רבים אינם מצליחים להיחלץ. "איפה שיש יותר מצוקה – יש יותר שימוש בחומרים ממכרים והתנהגויות ממכרות כי הם מקלים ומרגיעים באופן רגעי. הבעיה היא שהדבר ש"עוזר" למצב בטווח הקצר מחמיר אותו בטווח הארוך.

כשמפריזים בשימוש באלכוהול, סמים או תרופות מרשם ממכרות, אז במקום לאפשר החלמה טבעית מאירועים טראומטיים, או במקום לפנות  לעזרה, בין אם בקהילה או עזרה מקצועית, עלולים לפתח תלות שמחמירה את כל אותם סימפטומים שמלכתחילה רצינו להקל עליהם. זה מעגל אכזרי – השימוש מקל על המצוקה היום אבל מגביר את המצוקה מחר ואז נוצר שימוש נרחב יותר ותוצאותיו הרסניות".

מי האוכלוסייה שנמצאת הכי הרבה בסיכון?

"האוכלוסיות שבסיכון הן אלו שסובלות מסימפטומים פוסט-טראומתיים חמורים, כיוון שקיימת מראש מצוקה רגשית גבוהה. במעגל הראשון נמצאים מי שנחשפו לאירועי השבעה באוקטובר במציאות, בין אם מדובר באזרחים תושבי עוטף עזה או מבלים במסיבה ברעים (נובה). בנוסף יש גם לוחמים שאיבדו חברים בשדה הקרב בעזה, חילצו פצועים וראו מראות מזעזעים של מוות והרס. במעגל השני יש את מי שנחשפו לתכנים קשים במדיה, וכפי שחששנו יש מחירים לצפייה כזו. לצד זה גם צעירים נמצאים בסיכון מוגבר כי מראש זו קבוצה שעושה יותר שימוש בחומרים ממכרים כמו סמים ואלכוהול ולעיתים הם בשלב חיים פחות מבוסס משפחתית ואין להם מערכת תמיכה רחבה". כך לדוגמה, העיסוק בסיכון מוגבר בהימורים עלה בעיקר בקרב צעירים (18-26) ועומד על כ-14%.

דו"ח מקיף שחובר במרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש (ICA) הראה עליה דרמטית בשימוש בחומרים ממכרים ובהתמכרויות בחודשים שלאחר המלחמה, לאחר מכן נרשמה ירידה קלה בסימפטומים, אך אלו לא בהכרח מעודדים שכן הם עשויים להעיד על "התרגלות" מסוימת למצב החירום בו מדינת ישראל נתונה מזה כשנה. עם פרוץ המלחמה, קפץ שיעור הישראלים העושים שימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים ובהם אלכוהול, קנאביס, תרופות מרשם וסמים אחרים והוא עמד על 1 מכל 4 ישראלים (25%), נתון שנותר יציב גם בחלוף שנה. הקפיצה הגדולה ביותר בשימוש בסיכון מוגבר נרשמה באזור הצפון, ולאחריה גוש דן, ובאזור הדרום.

הדרך הנכונה לטפל

"היום במדינת ישראל יש הרבה גופים שמתמקדים במתן מענה רק לחצי מהמעגל. המענה הוא רק למצוקה – יש מערכות טיפול, שיקום, חוסן ובריאות נפש שהן גופים משמעותיים העושים עבודת קודש. אבל אם לא ניתן אותו מענה גם לאלו שעושים שימוש בחומרים ממכרים והתנהגויות ממכרות לא נפתור את הבעיה. אני ממשיל את זה לדלי שיש לו חור בתחתית, אנחנו יכולים להשקיע הרבה משאבים ומאמצים בלהוסיף מים לדלי אבל הוא לעולם לא יתמלא אם לא נטפל בחור שבו. השימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים והתנהגויות ממכרות זה החור בדלי. הרבה מאמצים טיפוליים ירדו לטמיון אם לא נעשה כמה פעולות פשוטות יחסית לטפל בבעיה".

מה הן אותן פעולות?

"צריכה להיות הבנה שיש רצף שימוש בחומרים ממכרים (אלכוהול, סמים, תרופות מרשם ממכרות וכדומה) וצריך להתאים לו מענים: ישנם אנשים שלא משתמשים או שעושים שימוש קל והם בסיכון נמוך, אנשים שעושים שימוש גבוה נמצאים בסיכון מוגבר כי בקצה יש התמכרות – אם הגענו למצב של התמכרות אז לעתים פספסנו בדרך".

קודם כל צריכה להיות הרבה הסברה ומניעה כדי שמי שלא משתמש או עושה שימוש בסיכון נמוך – שימשיך בהרגל הזה, כלומר לא יגביר את השימוש. את מי שעושה שימוש גבוה ונמצא בסיכון מוגבר, צריך לאתר בשלב כמה שיותר מוקדם. זה יכול להיעשות על ידי האדם עצמו או על ידי סביבתו. לרוב זה נעשה דרך כל אותם גופים ראשוניים שפוגשים בו, כמו קופות החולים, מרכזי החוסן, מערכת הרווחה ועוד. אלו צריכים ללמוד כיצד לאתר את השימוש בסיכון מוגבר בשלב מוקדם ולעשות התערבות ממוקדת ובמידת הצורך להפנות לטיפול. ובכל מקרה, גם במקרים בהם האדם מתקשה להפסיק את השימוש בחומר הממכר, חשוב לנסות למזער את הנזקים שכרוכים בשימוש".

אתה יכול לתת דוגמה?

"אתן שתי דוגמאות, שניהם של מילואימניקים שלחמו בעזה. במקרה הראשון חייל מילואים משוחרר שלחם בעזה, חווה שם אירועים טראומטיים וטופל על ידי מערך בריאות הנפש של צה"ל. כשהוא השתחרר הוא התקשה לישון בלילות וקיבל מרשם לתרופות שינה. אחרי מספר שבועות שבמהלכם נטל כמות גדולה מהמתוכנן מאותן תרופות, רופאת המשפחה שלו שעברה אצלנו הכשרה, עשתה בירור לגבי הרגלי השימוש שלו והסבירה לו את הסיכון בנטילה מופרזת לאורך זמן. היא הציעה לו תרופות אחרות לא ממכרות לפי הצורך והוסיפה המלצות לא תרופתיות להרגעה. כך, איתור מוקדם והתערבות ממוקדת חסכו צרה גדולה שיכלה להתפתח להתמכרות. במקרה השני מילואימניק ששנים לפני המלחמה הפסיק לעשן קנביס, חזר לעשן  כשהשתחרר ממילואים ותוך זמן קצר החל לעשן מבוקר ועד ערב. טופל במסגרת בריאות הנפש, שיתף לגבי הרגלי השימוש שלו, ולאור העובדה שכבר מדובר היה בהפרעת שימוש של ממש, הופנה לטיפול מקצועי עבור התמכרות לקנביס".

מקרים שונים של שימוש זקוקים למענים שונים: "במקרים קלים עד בינוניים מספיק שרופאת המשפחה תסביר על ההשלכות של שימוש מופרז בתרופות אלו, באופן לא שיפוטי ותוך הכרה שהדבר משמש להקלה זמנית על מצוקה, תציע חלופות ותקבע מעקב לוודא שהשימוש המופרז פסק. במקרים  בהם המינונים גבוהים במיוחד ולמשך זמן רב, מפנים אלינו או לגורמי טיפול אחרים שמתמחים בטיפול בהתמכרויות. לכן מה שאנחנו עושים כיום זה לייצר שותפויות עם גופים רבים שבאים במגע עם אוכלוסיות נרחבות ומכניסים לצורת העבודה פרוטוקולים בינלאומיים שמטרתם לברר את הנושא כדי לאתר בשלב מוקדם. הם מקיימים שיח אפקטיבי והתערבות לא שיפוטית, שבבסיסה ההבנה שהאדם מנסה להקל על עצמו ואלו האמצעים שהיה לו זמינים. יש לכוון אותו למנגנוני ויסות והתמודדות אחרים ולהיעזר במערכת תמיכה הקיימת  ובמקרים המתאימים להפנות לטיפול. לכן חשוב להכשיר את אנשי המקצוע לאורך כל הרצף מהמסגרות הראשוניות, דרך מסגרות בריאות הנפש ועד המומחים בטיפול בהתמכרויות".

המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש (ICA) הוא גוף ללא כוונת רווח ששם לעצמו מטרה לקדם את המניעה והטיפול בהתמכרויות בישראל.

בשיתוף המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש