צה"ל קיבל הזדמנות היסטורית לשינוי

בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה

פסק הדין של בית המשפט העליון בעתירות העוסקות בגיוסם של תלמידי ישיבות הוא הזדמנות היסטורית לשינוי - ביטחוני, חברתי, כלכלי. תשעה שופטים קבעו פה אחד כי על המדינה לפעול לאכיפת חוק שירות ביטחון על תלמידי הישיבות. הפוטנציאל הוא אדיר: הקלה בשירות הצבאי של מי שנשא בנטל עד כה בסדיר ובמילואים ומיצוי הכישורים של המועמדים לשירות צבאי מקרב החברה החרדית לטובת ביטחון ישראל; קידום הסולידריות בתקופה של קיטוב ושיסוי; שילוב בשוק התעסוקה ויציאה ממעגל העוני של רבים מקרב החברה החרדית.

מן הסתם, חלק מן האחריות מצוי לפתחם של החברה החרדית ומנהיגיה. אולם גם צה"ל ומערכת הביטחון נדרשים "להחליף דיסקט", להפנים את גודל השעה ולפעול בהתאם ובמהרה, תוך הבנה שחייבים לאמץ תפיסות וכלי התמודדות חדשים. צה"ל נדרש להתמודד עם כמה אתגרים עיקריים:

1. את מי מגייסים בטווח הזמן המיידי מקרב הגברים החרדים החייבים בשירות? בשנת הגיוס הנוכחית (יוני 2024–מאי 2025), כ־75 אלף גברים חרדים יהיו חייבי גיוס. ברור שלא ניתן לגייס את כולם בבת אחת. בג"ץ אמנם לא דן בפרטים הנוגעים לאופן אכיפת חובת הגיוס, אבל פסק הדין מספק הכוונה חשובה בעניין זה.

אמנם, השופטים הכירו בכך שגיוס תלמידי הישיבות מצריך היערכות משמעותית מבחינת הצבא, וניתן להתחשב בכך במימוש האכיפה של חובת הגיוס. יחד עם זאת, פסק הדין מדגיש כי צה"ל צריך להפעיל את סמכותו באופן שמקיים את עקרון השוויון, ולתת משקל ל"צורכי הביטחון העכשוויים של הצבא ושל מערכת הביטחון". מה המשמעות? שההחלטה את מי מגייסים עברה לידי צה"ל, וכמו שצורכי הצבא מקבלים את הבכורה בהחלטה ביחס לכל יתר המועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים), כך נכון שיהיה גם ביחס למלש"בים חרדים. זו המשמעות של חובת שירות אינדיבידואלית, להבדיל מ"יעדי גיוס" קולקטיביים שנקבעו בעבר בחקיקה. בעקבות פסק הדין, עשרות אלפי מלש"בים חרדים נדרשים להתייצב בבקו"ם. חשוב שצה"ל יפעיל את שיקול דעתו באופן מקצועי, למול הצרכים הביטחוניים, ויזהה מי מביניהם דרוש לגיוס מיידי.

2. כמה גברים חרדים נדרש צה"ל לגייס? בהיעדר חקיקה שפוטרת את בני הישיבות מגיוס, על צה"ל להיערך לגיוס נרחב ככל הניתן. מערכת הביטחון התחייבה בבית המשפט לפעול כבר בשנת הגיוס הנוכחית לגייס 4,800 תלמידי ישיבות. משמע, 3,000 תלמידי ישיבות בנוסף למספר המתגייסים הממוצע בשנים האחרונות, שעומד לפי הצבא על כ־1,800 חרדים (על פי הספירה שנעשתה במשך השנים בהתאם להגדרת החוק מיהו חרדי, המספר עומד על כ־1,200). למרות זאת, תהיה זו טעות לראות ב־4,800 חיילים חרדים מספר יעד. זהו מינימום שאין לרדת ממנו, ויש לשאוף להרבה מעבר. כפי שהבהירה היועצת המשפטית לממשלה בהמשך לפסק הדין: "מדובר במספר ראשוני לגיוס מיידי, שאינו משקף באופן מלא את צורכי הצבא הנוכחיים ואת קידום השוויון בנטל, ועל מערכת הביטחון לפעול להצגת תוכנית גיוס הכוללת הגדלה של מספר זה". יש לקוות שצה"ל יגלה שאפתנות ונחישות בעניין זה, האתגר הוא גדול, אבל כגודל האתגר גם גודל ההזדמנות.
3. איך ייראה צבא העם כשחלק חשוב נוסף בעם יצטרף אליו, ואיך נבטיח שכולם ירגישו שייכים? צה"ל נדרש לגבש בהקדם חזון קונקרטי עדכני לצבא העם שבו משרתות אוכלוסיות מגוונות כל כך. חזון זה צריך להיות שאפתני ולהתוות דרך החל משלב המיון של המלש"בים, עובר במסלול השירות שלהם, ועד ההכנה שלהם לשחרור ולחזרה ל"אזרחות". כך למשל, על מנת לוודא שצה"ל ממצה את פוטנציאל המלש"בים החרדים ומקל עליהם את ההשתלבות, "ועדת שקדי" (הצוות לשילוב תכליתי של חרדים בצה"ל שהקים שר הביטחון, יואב גלנט), שהגישה לאחרונה את המלצותיה, הציעה לפתח כלי מיון והערכה מותאמים ולהקים בסיס גיוס מותאם לאוכלוסייה זו. כמו כן, כדי להקל על משרתים חרדים לשמור על אורחות חייהם, צה"ל פיתח בעבר עבורם מסלולי שירות ייעודיים. לצד מסלולים אלה, יש מקום לכבד את זכות הבחירה של משרתים חרדים ולאפשר להם לשרת גם במסלולים כלליים.

נוסף על כך, לצד הצורך להתוות דרכים שיאפשרו למשרתים החרדים להמשיך ולקיים את אורחות חייהם בהתאם לעולמם הערכי והאמוני, חזון עדכני לצבא העם צריך לכבד גם את תפיסת עולמן של אוכלוסיות משרתים אחרות. חשוב להקפיד כי בחתירה להגשים את ערך השוויון בכל הנוגע לעצם הנשיאה בנטל השירות הצבאי, לא נמצא עצמנו מתפשרים על ערך השוויון בין המשרתים לבין עצמם - נשים, גברים, יהודים ולא־יהודים, דתיים, מסורתיים, חילונים, בעלי תפיסת עולם ליברלית, ואחרים. האתגר עצום, אבל אנחנו חייבים לעמוד בו.

בחייה של אומה מעטות הן ההזדמנויות לחולל שינוי היסטורי, כמו זו שניצבת עתה לפתחו של צה"ל, לפתח כולנו. אסור לנו לפספס. צה"ל, כמו צה"ל, צריך להיות מוכוון משימה ולדבוק במטרה, ואנחנו אתו. 

ד"ר ערן שמיר־בורר הוא מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, עו"ד מירית לביא היא חוקרת במרכז זה.

בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה