שנה לעסקה: "כל יום שעובר הוא יום נוסף של סבל בלתי נתפס - אני חיה ונושמת, אבל הלב שלי נשאר בעזה"אביבה סיגל, מכפר עזה: "הדברים היחידים שאני יכולה להגיד שאני נהנית מהם היום הם מים ואוויר - כשאני נושמת אוויר, אני מתמוגגת, וכשאני שותה כוס מים, אני אומרת 'תודה'" • יפה אדר: "אני מתקשה להגדיר את עצמי כניצולה - איך אפשר לחגוג את החופש כשעוד 101 ישראלים עדיין כלואים במנהרות החשוכות?" • מרגלית מוזס: "אם יש דבר אחד שהוא חמור יותר מעינויי הגוף והנפש בשבי – הרי זה אובדן התקווה"אביבה סיגל, יפה אדר, מרגלית מוזס23.11.2024
חזרתי מהשבי, אך ליבי נותר בעזהכל יום שעובר גורר אחריו חוסר ודאות וכאב מתמשך • בשבי ראיתי זוועות שאי אפשר לשכוח, ואני שואלת את עצמי איך בעלי האהוב קית' ממשיך ושורד • רק ביחד נוכל להחזיר את החטופים הביתהאביבה סיגל08.10.2024