איך אמונה יהודית גרמה לנוצרים לבנות "כנסיות מוסלמיות"?

פרסקו נדיר בן יותר מ-700 שנה שהתגלה מחדש בפֶרארה שבאיטליה חושף פרק מרתק ובלתי ידוע עד כה בהיסטוריה של יחסי האסלאם והנצרות: שימוש באוהלים אסלאמיים מפוארים להסתרת המזבחות בכנסיות של ימי הביניים. הציור, שזוהה על ידי ד"ר פדריקה ג'יגנטֶה מאוניברסיטת קיימברידג', מהווה את העדות החזותית היחידה הידועה לפרקטיקה זו, שעליה נלמד בעזרת Claude.

הפרסקו, שנמצא בכנסיית המנזר סנט אנטוניו אין פולסינֶה בפרארה, מתאר אוהל מפואר המעוטר באבני חן ובצבעים עזים. לדברי ד"ר ג'יגנטה, שפרסמה את ממצאיה אתמול בכתב העת The Burlington Magazine, הפרסקו כמעט בוודאות מתאר אוהל שהיה בשימוש באותה כנסייה. האוהל המקורי עשוי היה להיות מתנה דיפלומטית ממנהיג מוסלמי, או שלל מלחמה מהמלחמות בין הנוצרים למוסלמים.

"בהתחלה, זה נראה בלתי אפשרי ומרגש מדי שזה יכול להיות אוהל אסלאמי", אומרת ד"ר ג'יגנטה. "דחיתי את הרעיון במהירות, וחזרתי אליו רק שנים אחר כך, עם יותר ניסיון וגישה אמיצה יותר למחקר. סביר להניח שלא נמצא תמונה שורדת נוספת כזו".

כבר ידוע כי טקסטילים אסלאמיים היו נפוצים בכנסיות אירופאיות בימי הביניים המאוחרים – אך בדרך כלל הם נמצאו עוטפים שרידים קדושים, או בקברים של אישים חשובים. "טקסטילים אסלאמיים היו מזוהים עם ארץ הקודש, משם צליינים וצלבנים הביאו את הפריטים היקרים ביותר", מסבירה ג'יגנטה. "הם האמינו שקיים רצף אמנותי מתקופת ישו, ולכן השימוש בהם בהקשר נוצרי היה יותר ממוצדק. נוצרים באירופה של ימי הביניים העריצו אמנות אסלאמית מבלי להבין זאת לגמרי".

הפרסקו צויר בין סוף המאה ה-13 לתחילת המאה ה-14 כדי לייצג חופה מעל המזבח הראשי. האמן הפך את הגומחה לאוהל, המורכב מווילון כחול וזהוב העוטף את שלושת הקירות, ומעליו חופה קונית משובצת אבני חן בשני מפלסים, בסגנון שהיה נפוץ בעולם האסלאמי. הרקע היה שמיים כחולים מכוסים בכוכבים וציפורים, היוצרים אשליה של אוהל הניצב תחת כיפת השמיים. במאה ה-15 המוקדמת, חלק מהפרסקו נצבע מחדש בסצנות מחיי מרים הבתולה וישו, אך חלקים מהפרסקו המקורי נותרו גלויים.

שלל מלחמה או מתנה אפיפיורית?

במאה ה-13, היה נהוג להציג דגלים ושלל מלחמה אחר סביב מזבחי הכנסיות באירופה. "אוהלים, במיוחד אוהלים מלכותיים אסלאמיים, היו בין המתנות הדיפלומטיות היוקרתיות ביותר ושלל המלחמה המבוקש ביותר בשדות הקרב", מציינת ג'יגנטה.

תיעוד היסטורי מראה כי עד שנת 1255, האפיפיור אינוצנטיוס הרביעי שלח "בדי משי וזהב מהמשובחים ביותר" למנזר סנט אנטוניו. ייתכן שהאוהל היה חלק ממתנות אלו. למעשה, ידוע שאוהל אנדלוסי שנלקח ממחנה הח'ליף האלמוהדי מוחמד אל-נאסר נשלח לאפיפיור אינוצנטיוס השלישי אחרי 1212, מה שמעיד שאוהל אסלאמי אכן היה בבזיליקת סנט פטרוס בתקופה זו.

"אנשים רבים אינם מודעים עד כמה התרבות האסלאמית הייתה מתקדמת ומוערכת בימי הביניים", אומרת ג'יגנטה. תגלית זו מספקת הצצה נדירה לקשרים המורכבים בין העולם הנוצרי והמוסלמי באותה תקופה, ומדגישה את ההערכה העמוקה שרחשו הנוצרים לאמנות האסלאמית, גם אם הסיבה היתה עקיפה.