אוניברסיטת קייפטאון בשיתוף עם קרן שימור הג'ירפות פרסמו החודש בכתב העת PLOS One מחקר שחושף הבדלים משמעותיים במבנה הגולגולת בין ארבעה מינים שונים של ג'ירפות. ממצאים אלו מציגים אתגר חדש בתחום שימור הג'ירפות, ומחייבים חשיבה מחודשת על אסטרטגיות השימור הקיימות. נעזרנו ב-Claude כדי להבין את הממצאים וההשלכות.
החוקרים בחנו 515 גולגולות של ג'ירפות באמצעות מורפומטריקה גיאומטרית תלת-ממדית, במה שמהווה את מאגר הנתונים הגדול ביותר מסוגו עד כה. הדגימות נאספו ממוזיאונים, אוכלוסיות בר ופוחלצים מרחבי אפריקה. הגולגולות נסרקו באמצעות סורקי משטח ידניים והדמיית CT, מה שאפשר יצירת מודלים תלת-ממדיים מדויקים לניתוח.
המחקר התמקד בארבעה מינים נפרדים של ג'ירפות:
- הג'ירפה הצפונית (Giraffa camelopardalis)
- הג'ירפה המרושתת (Giraffa reticulata)
- ג'ירפת המסאי (Giraffa tippelskirchi)
- הג'ירפה הדרומית (Giraffa giraffa)
ההבדלים המורפולוגיים העיקריים התמקדו במבנה האוסיקונים (ה’קרניים’ הקצרות על הראש), ברכסי הגולגולת ובצורת החיך. מיני הג'ירפות הצפוניות מציגים אוסיקונים אמצעיים בולטים ומחודדים, בעוד שלג'ירפות הדרומיות יש אוסיקונים אמצעיים זעירים או שאין להן כאלה כלל – תכונה הדומה יותר למאפיינים אבולוציוניים קדומים. נמצא גם דימורפיזם מיני משמעותי, כאשר לזכרים אוסיקונים גדולים יותר ומבני גולגולת רחבים יותר מאשר לנקבות.
הממצאים מעלים שאלות משמעותיות לגבי אסטרטגיות שימור נוכחיות: בעוד שהאיחוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) מתייחס כיום לכל הג'ירפות כמין אחד, המחקר מצביע על הצורך בגישות שימור נפרדות לכל מין. העברה של ג'ירפות בין אזורים שונים, או הכלאות בין מינים לא קשורים, עלולות להוביל לתוצאות שליליות.
המחקר מחזק ממצאים גנטיים קודמים, התומכים בסיווג הג'ירפות לארבעה מינים נפרדים. הבנה זו מחייבת פיתוח אסטרטגיות שימור ייחודיות לכל מין, בחינה מחודשת של מסגרות השימור הבינלאומיות הקיימות, התאמת פרוטוקולי העברת ג'ירפות בין אזורים שונים והגנה מוגברת על האוכלוסייה של כל מין ג’ירפות בנפרד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו