האדם נגד הבינה המלאכותית: האמת הכואבת נחשפת

מחקרים חדשים חושפים תמונה מורכבת ומטרידה אודות היחס שלנו ליצירות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית. נעזרנו ב-Claude – אבל גם בעצמנו – כדי להסביר.

מה באמת אנחנו מעדיפים?

לפני שבועיים פורסם ב-Nature Scientific Reports מחקר שהעלה ממצא מפתיע: קוראים שאינם מומחים לשירה לא מצליחים להבדיל בין שירה שנכתבה על ידי בינה מלאכותית לבין שירה של גדולי המשוררים המוכרים בקרב הקהל דובר האנגלית. יתרה מזאת – הם נוטים להעדיף את השירה המלאכותית, לפחות עד שמגלים להם את מקורה.

כאן מגיע טוויסט: מחקר אחר, שפורסם לפני חודשיים ב-Journal of Communication מבית אוקספורד, מראה תמונה הפוכה למדי; כשאנשים חושבים שהם קוראים יצירה שנכתבה על ידי בינה מלאכותית – גם אם היא נכתבה למעשה בידי אדם – הם מגיבים אליה בשלילה. הם פחות מתחברים לסיפור, יותר ביקורתיים כלפיו, ופחות נסחפים לתוכו. ומעל הכל, יש להם הסברים מושכלים מאוד לגבי מה שלא טוב ביצירה של הבינה המלאכותית – שוב, גם אם למעשה הם קראו סיפור שנכתב על ידי אדם.

מה באמת קורה כאן?

המומחים מציעים מספר הסברים:

1. חוסר היכרות: רוב האנשים לא קוראים שירה או סיפורת מסוגה עילית באופן קבוע, ולכן מתקשים להעריך אותן לעומק.
2. העדפת הפשטות: הבינה המלאכותית נוטה ליצור שירים שקל יותר להבין – וזה מה שרוב האנשים מעדיפים.
3. דעות קדומות: יש לנו דעות קדומות חזקות לגבי יצירה מלאכותית, שמשפיעות על האופן שבו אנחנו חווים אותה – אך כמובן שהיא קורית רק כאשר אנחנו מודעים לכך.

התוצאות האלה מעלות שאלות מטרידות אודות יכולתנו להעריך אמנות באופן אובייקטיבי, תפקידן של ציפיות מוקדמות בחוויה האמנותית ועתידה של היצירה האנושית בעידן הבינה המלאכותית.

ד"ר חַאוֹרַן צ'וּ, שהוביל את המחקר בו נחשפה ההטיה על בסיס דעות קדומות, מציין: "בינה מלאכותית טובה בכתיבת דברים עקביים, לוגיים ומובנים – אבל היא עדיין חלשה יותר מבני אדם בכתיבת סיפורים מרתקים".

אולי הלקח האמיתי הוא שאנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם היצירה עצמה, בלי קשר למקור. כי בסופו של דבר, המבחן האמיתי של יצירה טובה הוא ביכולת שלה לגעת בנו – בין אם כתב אותה אדם או מכונה.