למעלה מארבעה עשורים לאחר שצלילי ה'ביו-דאק' המסתוריים הוקלטו לראשונה באוקיינוס הדרומי, חוקרים עשויים להיות קרובים לפענוח התעלומה. רוס צ'פמן, פרופסור אמריטוס לאקוסטיקה ימית באוניברסיטת ויקטוריה בקנדה, הציג את עבודת צוותו בכנס ה-187 הווירטואלי של החברה האקוסטית של אמריקה, וסיפק ראיות נוספות לכך שמדובר בשיחה בין מספר בעלי חיים.
מחקרו של צ'פמן כלל ניתוח נתונים שהוקלטו במהלך ניסוי ביולי 1982, כאשר חוקרים מאוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון הקליטו צלילים קצרים מוזרים שדמו לגעגוע של ברווז בזמן יצירת תמונה קולית של אגן פיג'י הדרומי. הסדירות של הצלילים רמזה תחילה שהם אינם ממקור ביולוגי. לאחר ניתוח נוסף, צוותו של צ'פמן קבע שהצליל חייב היה להגיע מבעל חיים.
"גילינו שבדרך כלל היו מספר 'דוברים' במקומות שונים באוקיינוס, וכולם השמיעו את אותם צלילים", אמר צ'פמן. "ואז הדובר הראשון היה מפסיק לדבר ומקשיב לתגובות מאחרים". לדבריו, זה מצביע על האפשרות של שיחה בין חיות ממינים שונים.
קבוצת המדענים שבראשה עמד צ'פמן השתמשה באנטנה אקוסטית ובמיקרופונים שנגררו מאחורי ספינה, כדי לזהות ולהקליט צלילי אוקיינוס מכל הכיוונים. זה אפשר להם לאתר במדויק היכן נוצרו הצלילים הלא רגילים. למרות ממצאים אלה, לא היו ראיות עצמאיות של תצפיות נפרדות של לוויתנים שיכלו להשמיע את הצלילים בנתונים שנאספו בניו זילנד.
ב-2014 הצליחו מדענים לקשר את הצלילים שהושמעו ללווייתני מינקה אנטארקטיים באמצעות תגים שתיעדו את התנהגות הלווייתנים. עם זאת, גם אם הצליל אכן הופק על ידי לווייתני מינקה אנטארקטיים, עדיין נותרה תעלומה: מטרת הקריאות נותרה לא ידועה. "אולי הם דיברו על ארוחת ערב, אולי אלה היו הורים שדיברו עם ילדיהם, או אולי הם פשוט העירו על הספינה המשוגעת ההיא שלא הפסיקה לנוע הלוך ושוב וגררה את החבל הארוך הזה מאחוריה", אמר צ'פמן בהלצה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו