לחם, פסטה ותפוחי אדמה נחשבים למאכלים בסיסיים אך לא במיוחד טובים לדיאטה. כעת מתברר כי הצורך שלנו בהם אינו דבר חדש, אלא מוטבע עמוק ב-DNA שלנו. Claude מספרת לנו על הרומן עתיק-היומין בין בעלי חיים לפחמימות.
כתב העת Science פרסם בשבוע שעבר מחקר משותף של אוניברסיטת באפלו בניו-יורק ומעבדת ג’קסון לרפואה גנומית בקונטיקט, במסגרתו החוקרים התמקדו בגן הנקרא AMY1, האחראי על ייצור אנזים העמילאז – האנזים שמתחיל לפרק עמילן ברגע שהוא נכנס לפינו – בבלוטות הרוק. באמצעות כלים גנומיים מתקדמים, הצוות גילה תמונה מורכבת להפליא של התפתחות גן זה.
ראשית, זוהו 52 וריאציות שונות של הגן בקרב 98 נבדקים מרחבי העולם. לאחר מכן נערכו בדיקות שגילו עדויות להכפלות של הגן שהתרחשו לפני יותר מ-800,000 שנה (!). מעבר לכך, נמצאו עותקים מרובים של הגן בדגימות DNA מלפני 45,000 שנה – אך בחקלאים אירופאים נצפתה עלייה בכמות העותקים של הגן ב-4,000 השנים האחרונות.
"ככל שיש לך יותר עותקים של גן העמילאז, כך אתה מייצר יותר אנזים ומעכל עמילן ביעילות רבה יותר", מסביר פרופ' עומר גוֹקצ'וּמֶן, החוקר הראשי. "אנשים עם מספר עותקים גבוה יותר של הגן עיכלו עמילן ביעילות רבה יותר והולידו יותר צאצאים".
הבנת ההתאמות הגנטיות שלנו לשינויים בתזונה יכולה לשפוך אור על סוגיות בריאות מודרניות הקשורות לצריכת עמילן ועיכולו. ד"ר פייזה ילמז, מדענית חישובית במעבדת ג'קסון, מציינת כי "הבנת התפקיד של וריאציות בגן AMY1 באבולוציה האנושית מספקת הזדמנות מרתקת לחקור את השפעתן על בריאות מטבולית."
למה זה חשוב?
המחקר מסביר את המשיכה העזה שלנו לפחמימות. הוא מראה שהותאמנו גנטית לעיכול עמילן הרבה לפני המצאת החקלאות האנושית. הדבר עשוי לסייע בהבנת הבדלים אישיים בעיכול פחמימות, ובמקביל מספק תובנות לגבי הקשר בין גנטיקה, תזונה ובריאות. התובנות מהמחקר עשויות לסייע בפיתוח המלצות תזונתיות מותאמות אישית ובהבנת ההבדלים האינדיבידואליים בתגובה למזונות עתירי עמילן.
עם זאת, חשוב לזכור שגנים אינם תירוץ לצריכה מוגזמת של פחמימות, ויש לזכור שעל כל אחד מאיתנו מוטלת האחריות לשמור על תזונה מאוזנת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו