זה האיבר בגופנו שמסוגל, אולי, להאריך את חיינו

המפתח לאריכות ימים עשוי להסתתר במערכת העיכול שלנו, כך לפי מחקר חדש מאוניברסיטת בראון ברוד איילנד. המחקר, שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, חושף את התפקיד המכריע של הורמוני המעי בתהליך ההזדקנות.

החוקרים התמקדו בזבובי פירות והורמון בשם Neuropeptide F (או בקיצור NPF), שמיוצר במעי שלהם. הורמון זה שייך למשפחת הורמונים המכונה אינקרטינים, המעורבים בוויסות ייצור האינסולין. בבני אדם, הורמון דומה בשם GLP-1 ממלא תפקיד מקביל.

המחקר מצא כי שליטה ברמות ה-NPF במעי הזבובים הובילה להארכה משמעותית של תוחלת חייהם. ההשפעה הייתה משמעותית במיוחד כאשר הזבובים נהנו מתזונה עשירה בחלבון. התוצאות הללו חשפו מנגנון תקשורת מורכב בין המעי, המוח ואיברים אחרים.

"בהתחשב באופן שבו תרופות מגבירות אינסולין, כמו אגוניסטים של GLP-1, משמשות לטיפול בסוכרת והשמנת יתר, ובהתחשב במה שמצאנו לגבי הקשר בין אינסולין והזדקנות בזבובים, ייתכן שהגיע הזמן לשקול כיצד הם עשויים להשפיע על הזדקנות האדם", אומר מארק טאטר, פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת בראון ואחד ממחברי המחקר.

המחקר מדגיש את חשיבות ציר המעי-מוח בוויסות הבריאות בכלל ותהליכי ההזדקנות בפרט. מתברר שמערכת העיכול שלנו היא הרבה יותר מאשר "מפעל לעיבוד מזון" – היא מתקשרת ומשפיעה על חלקים רבים אחרים בגופנו, כולל המוח.

אף שהממצאים רחוקים מהשלב של פיתוח גלולת אנטי-אייג'ינג המבוססת על הורמוני מעי, המחקר בהחלט פותח כיוונים חדשים לבדיקות נוספות, בניסיון הנצחי להבין באופן עמוק יותר את הרשתות הביולוגיות המורכבות בגופנו ואיך ניתן לשפר אותן כך שנוכל לחיות חיים ארוכים ואיכותיים יותר.

עם כל זאת, למחקר הזה מספר מגבלות: ראשית, כאמור, הוא נערך על זבובי פירות, שלמרות היותם אורגניזם מודל שימושי, שונים למדי מבני אדם. מערכות ההורמונים בזבובים ובבני אדם, אף שקיימים ביניהם קווי דמיון מסוימים, מראות הבדלים משמעותיים. בנוסף, המחקר התמקד בעיקר בזבובות, כאשר התוצאות בזכרים היו שונות ופחות ברורות. לכן, הוא לא מהווה מסקנות מוחלטות, אלא תובנות לגבי מנגנונים הקיימים בעולם החי, ואולי, רק אולי, גם בגופנו.