האם החיוך של המונה-ליזה עומד להימחק?

יצירות האמנות ההיסטוריות נמצאות בסכנה; הצבעים שלהן או לפחות חלקם, דוהים עם הזמן, ופוגעים ביופי המקורי שלהן. אך לאחרונה נמצאה דרך חדשה לחזות מראש את דהיית הצבעים, כך שניתן יהיה לנסות להילחם באופן יעיל יותר בנזקי הזמן ולשמר את יופיין המקורי של תמונות. Claude שופכת לנו קצת צבע על הפיתוח החדש.

טכניקת הדמיה חדשה שפותחה על ידי חוקרים מאוניברסיטת דיוק יכולה לעזור למוזיאונים לזהות דהיית פיגמנטים במהירות רבה, לפני שהם הופכים גלויים לעין בלתי מזוינת. ‘מיקרוסקופ משאבה’ (pump-probe microscopy), כפי שמכונה השיטה, משתמשת בהבזקים מהירים של לייזר לא מזיק כדי לזהות תרכובות פיגמנט ספציפיות בתוך שכבות צבע על סמך דפוסי ספיגת האור הייחודיים שלהן. על ידי סריקה ברזולוציות גבוהות, היא יכולה למפות התפלגות פיגמנטים בתלת-מימד, ולזהות שינויים כימיים ברמה מיקרוסקופית.

נושא דהיית הפיגמנטים פוגע ביצירות מופת רבות מהתקופה האימפרסיוניסטית והמודרנית המוקדמת, שבמהלכן צץ השימוש בצהוב קדמיום – פיגמנט סינטטי מבריק שהיה אהוב על מונה, ואן גוך, פיקאסו ואחרים. עשרות ומאות שנים של חשיפה לאור, לחות וגורמים סביבתיים אחרים, גורמות לגוון זה שינויים כימיים שמשנים את צבעו לגוון אפרורי ולבנבן. "כל כך הרבה ציירים מאוד אהבו את הפיגמנט הזה", אמרה יוּאֶה ג’ֹאוּ, סטודנטית לדוקטורט במעבדת הכימיה של דיוק, שהובילה את המחקר. "אבל ככל שחלפו העשורים, אמנים ומשמרי אמנות רבים הבינו שיש להם בעיה: משיכות המכחול הצהוב-קדמיום שלהם לא נראו מלאות חיים כמו פעם".

טכניקות נוכחיות לניתוח פירוק פיגמנט ביצירות אמנות כוללות גרידה של דגימות צבע מיקרוסקופיות כדי ללמוד את הרכבן – תהליך מסוכן ומזיק. השיטה החדשה, שפורסמה בכתב העת Journal of Physics: Photonics, אינה פולשנית כלל. לצורך המחקר יצר הצוות דגימות צבע שמן צהוב קדמיום, והעבירו אותן תהליך התיישנות מלאכותי שכלל חשיפה לרמות אור ולחות גבוהות. באמצעות ‘מיקרוסקופ משאבה’ הם הצליחו לזהות סימנים ברורים של פירוק פיגמנט בדגימות לאחר שבוע בלבד של טיפול – הרבה לפני שהשינוי בצבע נראה לעין.

"האות מהקדמיום הגופרתי התחיל לדעוך כבר בשבוע הראשון, ובסופו של דבר ירד ביותר מ-80% בשבוע הרביעי", אמרה ג'ואו. ההידרדרות הזו בשיקוף הלייזר תואם להמרה הכימית של הקדמיום הגופרתי הצהוב לתרכובת קדמיום גופרתי לבנה יותר, הגורמת לדהייה הראשונית.

בעוד שמערך ‘מיקרוסקופ המשאבה’ הנוכחי גדול ויקר מדי לשימוש מעשי במוזיאונים, החוקרים מאמינים שניתן לפתח גרסה ניידת יותר ובמחיר סביר כדי לסרוק יצירות ‘בשטח’. כך יוכלו אוצרים לקבל אזהרה מוקדמת ליצירות שנמצאות בסיכון, ויוכלו לנקוט אמצעי מניעה לפני שצבעים יקרי ערך יאבדו לנצח.

"כמובן, אי אפשר להפוך אובדן צבע שכבר קרה", אמר פרופסור וורן וורן, שפיתח את הטכניקה במקור לחקר דגימות רקמות אנושיות, והיה המנחה של ג’ואו ומחבר שותף במחקר. "אבל יום אחד, לאוצר עשוי להיות כלי חדש לזהות את השינויים הללו מוקדם יותר ולנקוט בצעדים להאטת או עצירת התהליך בשלביו המוקדמים".

מעבר להצלת יצירות אמנות, החוקרים טוענים שהיכולת לזהות השפעות סביבתיות על פיגמנט קדמיום יכול גם לסייע להגן על מוצרים מודרניים מבוססי קדמיום, כמו תאים סולאריים, מפני נזקים דומים.