הצד האפל של האופטימיות

לעתים קרובות אומרים לנו "להסתכל על הצד החיובי" ולשמור על אופטימיות. עם זאת, מחקר חדש מצביע על כך שכאשר עושים את זה יותר מדי, זה עלול לעוות את תפיסת המציאות שלנו בדרכים בעייתיות. נעזרנו ב-Claude כדי ללמוד מתוך נקודת מבט ריאלית על תוצאות המחקר.

סדרת ניסויים שערכו חוקרים מאוניברסיטת אמסטרדם על מעל 1,700 בוגרים גילתה שאנשים נוטים לאופטימיות כאשר הם מתמודדים עם תוצאות שליליות פוטנציאליות. למשתתפים הוצגו דפוסים הקשורים לתוצאות לא נעימות, כמו מכות חשמל קלות או הפסדים כספיים. גם כאשר הוזהרו במפורש מההשלכות הללו, הם נטו לזהות בטעות את דפוסי ה"סכנה" כבלתי מזיקים.

נראה שההכחשה הזו של מציאות לא נוחה היא מנגנון הגנה המונחה ע"י חרדה. המוח שלנו מעדיף לשכנע אותנו שהדברים הרעים לא יקרו במקום להתמודד ישירות עם הסיכון. החוקרים קראו לתופעה "משאלת לב המונעת על ידי חרדה".

המחקר מצא שכמה גורמים יכולים לנטרל את הנטייה הזו: ראשית, הפיכת הדפוסים לקלים יותר להבחנה והפחתת אי הוודאות עזרו למשתתפים לזהות אותם בצורה מדויקת יותר; שנית, מתן תמריצים גדולים יותר לזיהוי נכון שיפר את תפישת המציאות – אבל רק כאשר לאנשים היה מספיק זמן לבחון את הדפוסים.

מעניין שכאשר העונשים הוחלפו בתגמולים פוטנציאליים, אפקט משאלת הלב נעלם. זה מצביע על כך שהרגשות השליליים סביב תוצאות לא רצויות הם הזרז לחשיבה אופטימית עיוורת.

בעוד שניסיון "להסתכל על הצד החיובי" יכול להיות חיובי במידה, אופטימיות מוגזמת עלולה להיות בעייתית. התעלמות כרונית מדגלים אדומים או הקטנת סיכונים פוטנציאליים יכולים לאפשר התנהגויות לא בריאות כמו הימורים פזיזים, צבירת חובות או הזנחת בעיות בריאותיות. הכרה יזומה בקשיים היא חיונית לטיפול בבעיות.

החוקרים מדגישים כי ממצאיהם אינם שוללים לחלוטין את ערכה של אופטימיות. לדבריהם, ניסיון למצוא היבט חיובי במצבים קשים הוא הרגל בריא – אבל הכחשה מוחלטת של המציאות בריאה הרבה פחות. המפתח הוא יצירת איזון בין תקווה לגבי העתיד לבין מודעות למאבקים בדרך אליו. המנטרה של אופטימיסט פרגמטי לא צריכה להיות "הכל יהיה בסדר", אלא "אני אוציא את המיטב מהמצב הזה".