לפני 55 שנה לקה לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי, בהתקף לב שני בתוך חודש, ונפטר בבית החולים, לאחר שלוש כהונות (או, מכיוון שזו בכל זאת ישראל, 5 שנים ו-8 חודשים). מאחר שמצבו הבריאותי לא היה טוב כבר זמן מה, ההמשך היה ברור למדי: יגאל אלון כיהן בתפקיד כשבועיים וחצי, עד להשלמת מינויה של היורשת שעליה הוחלט מראש – גולדה מאיר. אבל מה קורה במדינות ובתקופות שבהן מנהיג מת שלא במסגרת פוטש ואין לו יורש ברור? הפנינו את השאלה ל-Claude, והרי תשובתה.
לאורך ההיסטוריה, מותו של מנהיג מסיבות טבעיות ניער את מבני הכוח ועורר תקופות מעבר סוערות – לא פחות, ולעתים אף יותר, מהתנקשויות כאלו או אחרות.
ברומא העתיקה, הירושה האימפריאלית הייתה נגועה בחוסר ודאות כאשר קיסר מת מבלי להכתיר יורש. סכסוכים בין צאצאים ופלגים במשמר הפרטוריאני פרצו לעתים קרובות עד שהמנצח מונה לקיסר הבא – ולעתים היה יותר ממנצח אחד, לאחר תקופה של מינויים שלא החזיקו מעמד. למשל, שנת ארבעת הקיסרים – 69 לספירה – היתה, כפי שניתן להבין משמה, סוערת מאוד, כאשר גלבה, אותו, ויטליוס ואספסיאנוס הומלכו והודחו (מלבד האחרון, כמובן, שהחזיק בתפקיד 10 שנים עד שמת ממחלה.
פטירתם של ח'ליפים מוסלמים, כמו הארון א-ראשיד בשנת 809, גרם לעתים קרובות לפילוגים בין בנים וקרובים אחרים שהתחרו על הבכורה והשליטה באימפריה. צאצאיו של א-ראשיד נאבקו על הירושה, כאשר אל-אמין ואל-מאמון ניהלו את מלחמת האזרחים העבאסית ההרסנית, שפוררה את האימפריה שלהם. למעשה, בעולם המוסלמי מאבקים בין קרובים מתרחשים עד היום – רק ב-2017 אירע בסעודיה מה שנתפש בעיני רוב העולם כניסיון של יורש העצר מוחמד בן-סלמאן למנוע את המאבק העתידי על המלוכה לאחר מות אביו (שעדיין חי).
בממלכות אירופיות, בתי המלוכה השתמשו בנהלים מגוונים כדי לקבוע את זהות היורש עם פטירתם הטבעית של מלך או מלכה. רובם הלכו לפי קווים תורשתיים, תוך הענקת עדיפות לבנים בכלל ובכורים בפרט. ועדיין, היו לא מעט חיכוכים, כמו מאבקים בין צאצאים מאימהות שנחשבו בעיני אחרות ללא לגיטימיות. כך, למשל, ג’יין גריי מלכה תשעה ימים בלבד לפני שאחותה-למחצה, שהחשיבה אותה לממזרה וכופרת, הצליחה להשתלט על המלוכה. ברוסיה, מותו של סטאלין ב-1953 עורר מאבק בין גנרלים ובכירים אחרים עד שחרושצ’וב ניצח והפך לשליט.
גם בדמוקרטיות לא תמיד הכל זורם על מי מנוחות. מותו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט חודשים ספורים תום מלחמת העולם השנייה יצר שנים של סכסוכים מפלגתיים בין ממשל טרומן לקונגרס – אם כי כמובן שהוא לא הודח, והחזיק שתי כהונות מלאות עד 1953. האסון שבו נספו כמחצית מחברי ממשלת פולין ב-2010, וביניהם הנשיא לך קצ’ינסקי, הוביל למצב מוזר, בו עבדו הנותרים, וביניהם אחיו התאום ירוסלב, כדי להרכיב ממשלה חדשה. למרות המצב הלא שגרתי, ראש הממשלה דונלד טוסק המשיך לכהן ברצף לפני ואחרי האסון עד 2015.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו