התוכניות לחזרת בני אדם אל פני הירח נדחות שוב ושוב, וכרגע לא בטוח שהם יקרו בכלל בעשור הנוכחי. אבל מעבר לכך, מדענים גילו לאחרונה פרט חדש שעשוי להעיב על כל התוכניות האנושיות העתידיות לירח. נעזרנו ב-Claude כדי להסביר למה ההתלהבות מהירח הולכת ודועכת.
מחקר חדש מראה שכאשר פנים הירח התקרר במשך מאות מיליוני שנים, ההיקף שלו ירד ביותר מ-45 מטר. התכווצות זו יצרה קווי שבר פנימיים דמויי קמטים, המסוגלים לגרום לרעידות אדמה מתמשכות על פני הירח.
רעידת אדמה אחת כזו נקשרה על ידי המדענים לקבוצת קווי שבר באזור הקוטב הדרומי, ליד אתרים שהוצעו כיעדים אפשריים לנחיתת משימת ארטמיס III בשנת 2026 (ומעלה). בניגוד לרעידות אדמה קצרות, רעידת אדמה זו הרעידה את פני הירח במשך שעות. אדמת הירח הרופפת והלא יציבה גורמת לכך שרעידות כאלו עלולות לגרום בקלות גם מפולות קרקע מסוכנות, במיוחד באזורים בעלי שיפוע תלול.
המחבר הראשי של המחקר, ד"ר תומס ווטרס, אומר שכשמתכננים משימות עתידיות לירח – ובמיוחד הקמת מושבה אנושית קבועה – צריך לקחת בחשבון את מיקומי קווי השבר והעובדה שהם עדיין מתפתחים ופעילים מאוד. מדובר בפעילות קרקעית מסוג שלא מוכר לנו בכדור הארץ, ולכן ההשלכות המלאות שלה עדיין לא ידועות. מה שכן ברור הוא שהירח ממשיך להתכווץ לאיטו בהדרגה, ופני השטח שלו משתנים בעקבות כך ללא הפסקה.
החוקר ניקולס שְמֶר מסביר כי "העבודה הזו עוזרת לנו להתכונן למה שמחכה לנו על הירח – בין אם זה מבנים הנדסיים שיכולים לעמוד טוב יותר בפעילות הסייסמית של הירח או להגן על אנשים מאזורים מסוכנים מאוד".