בשנים האחרונות שמענו שוב ושוב על אנרגיה ירוקה – ובמיוחד על אנרגיה סולארית. בישראל כבר נבנו כמה פרויקטים בתחום, כמו תחנת הכוח באשלים – אך עד כה נמשכת המחלוקת האם ‘שדות סולאריים’ הם בכלל אופציה יעילה מספיק להפקת חשמל, בשל העובדה שהם דורשים כיסוי של שטחי אדמה (או גגות) עצומים. אך תוכנית נועזת מנסה לפתור את המאבק הזה בדרך נועזת מאוד: הקמת תחנת כוח סולארית עצומה במקום שבו אין מגבלת מקום – בחלל. נעזרנו ב-ChatGPT כדי להבין את החזון המטורף.
עלי חג'ימירי, פרופסור להנדסת חשמל ב-Caltech, עומד בחזית מאמץ נועז להקמת פאנלים סולאריים אדירי-ממדים בחלל. לווייני חשמל סולאריים, שקוטרם יהיה יותר מקילומטר כל אחד, יוצבו במסלול גבוה כדי ללכוד את אנרגיית השמש במקום שבו היא זורחת תמיד. הם יורכבו ממודולים (כלומר חלקים) בייצור המוני על ידי מכונות רובוטיות, ימירו אנרגיית שמש לגלי מיקרו וישדרו אותם באופן אלחוטי לכדור הארץ באמצעות משדרים גדולים. על האדמה יומרו הגלים הללו בחזרה לחשמל באמצעות אנטנות קליטה.
לטענת חג’ימירי, לוויין סולארי יחיד יכול לספק עד 2 גיגה-וואט של אנרגיה – תפוקה דומה לזו של שתי תחנות כוח גרעיניות ממוצעות בארה"ב. בניגוד לשדות סולאריים על פני האדמה, יעילות הייצור של לוויין כזה גבוהה בהרבה, בזכות העובדה שמחוץ לאטמוספירה מגיעה פי 8 יותר אנרגיה סולארית, מה גם שלילה וחורף אינם קיימים שם. כך, יכול לוויין כזה לספק אנרגיה בקצב גבוה וקבוע, וכל לוויין כזה יוכל גם לעבור לספק חשמל לאזורים שונים ברחבי העולם לפי הצורך.
בשנה שעברה הוא וצוותו ציינו אבן דרך משמעותית כששיגרו לחלל את מייפל (ר”ת באנגלית של “ניסוי במסלול נמוך של מערך מיקרוגל להעברת חשמל”), אבטיפוס סולארי בגודל 30 ס”מ, המצויד במשדרים קלים וגמישים. הניסוי הוכיח את עצמו, לכאורה, כאשר אנרגיה שנקלטה ושודרה מצד אחד של האבטיפוס לצד השני הפעילה שתי נורות LED – אך ניסוי המשך, של שידור אנרגיה אל כדור הארץ, הסתיים בכמות זעירה מאוד של אנרגיה, שלא בטוח אם היא מספקת סיבה לאופטימיות.
עם זאת, עדיין יש אתגרים משמעותיים מאוד בדרך להגשמה של החזון הפרוע הזה, שהוצג לראשונה ב-1941 בסיפור של הסופר האגדי אייזק אסימוב: בניית מבנים שגובהם כפיל מזה של בורג' ח'ליפה, ועוד בחלל, מציבה מכשולים הנדסיים חסרי תקדים. חוקרים צריכים לחקור בינה מלאכותית ורובוטיקה לצורך הרכבה ותחזוקה. מסגרות רגולטוריות חייבות להתייחס לקיימות, לסיכון לפסולת חלל ולתכנון ההתמודדות עם חלקים שעבר זמנם.
למרות הספקנות הרבה, ממשלות וחברות ברחבי העולם מביעות עניין ונכונות להשקיע במחקר של נושא ייצור החשמל בחלל ושידורו אל כדור הארץ. החוקרים מתכננים הוכחת היתכנות טובה יותר תוך חמש או שש שנים, ולאחריה תיעוש והגדלה בחסות ממשלתית.