החוקרת שניסתה להוכיח שתפילה מרפאת מחלות – ומתה בגיל צעיר

במאות השנים האחרונות, אחת המלחמות הארוכות בעולם היא זו שבין הדת למדע. עם זאת, מדי פעם מבליח ניסיון לקרב בין השתיים. אליזבת טַארְג היתה מדענית שניסתה לעשות זאת, אך בסופו של דבר הפכה לדמות טרגית ושנויה במחלוקת. נעזרנו ב-Forefront וב-ChatGPT כדי לספר על המדענית שהאמונה שלה הרגה אותה.

טארג, פסיכיאטרית וחוקרת ילידת 1961, עלתה לגדולה בשנות ה-90 בזכות מחקר פורץ דרך אודות תפקידה האפשרי של תפילה בריפוי חולים. המחקר שלה, שהוכר לעתים קרובות כחלוצי, ביקש לחקור את ההשפעה של תפילה על מצבם של חולי איידס, שבזמנה היתה מחלה סופנית. היא בחרה כ-1,000 חולי אייידס ומחלות דומות, וחילקה אותם באקראי לשתי קבוצות, שעל אחת ביקשה מגורמים שונים להתפלל ועל השנייה לא. לאחר בחינת מצבם של אותם מטופלים לאורך זמן היא הסיקה כי תפילה אכן יכולה לתרום לתוצאות בריאותיות חיוביות, שכן הם בילו הרבה פחות זמן בבית החולים, ולכאורה גם מתו הרבה פחות מקבוצת הביקורת שלא קיבלה תפילות.

אביה של אליזבת', ראסל טארג, מספר על חייה ומחקרה:

למרבה האירוניה, חייה של טארג עצמה קיבלו תפנית טרגית כשהיא עצמה אובחנה כבעלת גידול סרטני במוח שאינו ניתן להסרה – אחת המחלות שהיא ניסתה להוכיח שתפילות יכולות לרפא. טארג זכתה לתמיכה מצד קהילת המרפאים הרוחניים איתם עבדה, שהתפללו עליה ללא הפסקה – אך במקרה שלה זה לא עזר, והיא מתה ב-2002, כשלושה שבועות לפני יום הולדתה ה-41.

כמעט במקביל, התפרסם מאמר שניתח את מחקרה של טארג, וטען כי המתודולוגיה שלה הייתה לקויה ולא לקחה בחשבון התפתחויות וגורמים שונים. המאמר הזה לא היה הראשון מסוגו, שכן רבים בקהילה המדעית ניסו, ולא הצליחו, לשחזר או להסביר את מסקנותיה של טארג. כתוצאה, נפתחו רשומות המחקר ונבדקו מחדש, והתגלה כי החולים שעליהם התפללו לא נהנו משיעורי תמותה או סומפטומים נמוכים יותר, אם כי כן היה הבדל ניכר באשפוזים.

סיפורה של אליזבת טארג נותר נרטיב מורכב, השוזר יחד חקר מדעי, אמונה דתית וטרגדיה אישית. עד היום לא הצליחו חוקרים לשחזר את מסקנותיה, ומותה שלה מהווה סיכה גדולה שנעוצה בבלון המחקר שלה.