מגיפה שקטה משתוללת בארה”ב – והפעם לא מדובר בווריאנט חדש של הקורונה או של שפעת העופות, אלא במה שניתן לכנות "מחלת הכיסא". מחקר שנערך לאחרונה על ידי מומחים ממוסדות ידועים, ופורסם בכתב העת האמריקאי לרפואה, חשף קשר מדאיג בין חוסר פעילות גופנית, פגיעות חברתית והתנהגויות לא בריאות. נעזרנו ב-ChatGPT כדי לסכם את המסקנות.
ד"ר רוס אַרֶנַה, מומחה מוביל מאוניברסיטת אילינוי בשיקגו ומייסד רשת ‘חיים בריאים להגנה מאירועי מגיפה’ (HL-PIVOT), משרטט תמונה ברורה של המצב. לדבריו, הממצאים מצביעים על משבר בתוך משבר — מגיפת חוסר פעילות גופנית, שהחמיר אף יותר בעקבות אתגרי הקורונה.
הסגרים והריחוק החברתי שליוו את משבר הקורונה תרמו מבלי משים להפחתת רמות הפעילות הגופנית ברחבי המדינה, שגם כך נשארו נמוכות לכל אורך העשור האחרון למרות הניסיונות ההולכים וגוברים להעלות את המודעות לחשיבות פעילות כזו.. ד"ר ארנה מדגישה את דחיפות המצב, וקוראת למאמץ קולקטיבי נגד חוסר הפעילות הגופנית.
כדי להבין את הקשר הניואנסי בין פגיעות חברתית וחוסר פעילות גופנית, חוקרים ערכו ניתוח מרחבי מקיף. על ידי השוואת נתונים ברמת המחוז על חוסר פעילות גופנית עם מדד הפגיעות החברתית (SVI) והתחשבות בניואנסים תרבותיים אזוריים, המחקר חשף ממצאים משמעותיים: ראשית, השכיחות של חוסר פעילות גופנית מושפעת באופן משמעותי מפגיעות חברתית, במיוחד בקשר עם מצב סוציו-אקונומי ומאפייני משק בית; שנית, מודל האומות האמריקאיות חשף פערים אזוריים ברורים בפגיעות חברתית, היוצרים "חגורת פגיעות חברתית" ברחבי דרום ארה"ב וחששות בצפון ובמערב אלסקה; ושלישית, התפלגות מדד הפגיעות החברתית תואמת את השכיחות של חוסר פעילות גופנית, מה שמצביע על השפעה תרבותית אזורית על תופעות שליליות אלו.
ממצאים אלו מדגישים את המורכבות של גורמים המשפיעים על בחירות אורח חיים, כולל שכבות תרבותיות וגיאוגרפיות, השפעות היסטוריות ודפוסי הגירה, ומדגישים את הצורך בפתרונות מותאמים לאוכלוסיות שונות לפי איזורים גיאוגרפיים ומאפיינים נוספים. ד"ר ניקולאס פ. פְּרוֹנְק, נשיא ומנהל המדע הראשי של HealthPartners, מדגיש את הצורך לעבור מגישה של המלצות גנריות לגישה ניואנסית, המתחשבת במניעים אינדיבידואליים ובגורמי קבלת החלטות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו