הכומר הבכיר שהכריז: “אני יהודי", ועצבן את הרב לאו

אהרון לוסטיז’ה, שלפני כשבועיים צוינו 97 שנים ללידתו, היה פליט שואה בולט מאוד בכל קנה מידה. הבעיה היתה שאותה סיבה שהפכה אותו לכל כך יוצא דופן הובילה גם למחלוקת וסערה סביבו בישראל, עד כדי קריאות להחרימו והתנגדות להשתתפותו בטקס יום השואה, שאותה שרד, ב"יד ושם". על הסיבה לכך נספר בעזרתן של ChatGPT ו-Forefront.

לוסטיז’ה נולד ב-17 בספטמבר 1926 בפריז להורים יהודים-פולנים דתיים, והיה הצעיר מבין אחד-עשר ילדים. אהרון הצעיר, שגדל בבית יהודי דתי, חווה אנטישמיות בבית הספר הנוצרי – אך למרות זאת, בגיל 14, בזמן שהמשפחה הסתתרה אצל משפחה קתולית באורליאן לאחר הפלישה הנאצית לצרפת, הוא החליט להמיר את דתו לנצרות קתולית.

הוא אימץ לעצמו את השם הנוצרי ז’אן-מארי, וב-1954 הוסמך ככומר קתולי. ב-1981 הוא הפך לארכיבישוף של פריז, וב-1983 לקרדינל (חבר במועצה הבוחרת את האפפיור). את שני התפקידים הוא מילא עד לפרישתו ב-2005, שנתיים לפני מותו.

למרות שהתנצר, לוסטיז’ה מעולם לא התכחש ליהדותו, ואף נופף בה. הוא קרא לעצמו "יהודי שהגשים את עצמו", וטען שהברית החדשה היא פשוט המשך ישיר של התנ"ך. הוא אמר גם: "נולדתי יהודי, וכך אשאר – אפילו אם רבים לא יסכימו לכך. עבורי, ייעודו של עם ישראל הוא להיות אור לגויים. זו תקוותי, ואני מאמין כי הדרך לכך היא הנצרות".

כמובן שהדבר עורר זעם ביהודים ברחבי העולם, ובמיוחד בישראל. ב-1995 הוא הוזמן לדבר באוניברסיטת תל אביב ביום השואה ולהשתתף בטקס הזיכרון הממלכתי ב"יד ושם". הרב הראשי, ישראל מאיר לאו שליט"א, טען כי לוסטיז’ה מייצג "שמד רוחני", ש"מוביל, כמו ההשמדה הפיזית, לפתרון הסופי של בעיית היהודים". גם יו"ר "יד ושם", יוסף בורג, הביע מורת רוח מהביקור הצפוי, ושר החינוך אמנון רובינשטיין ביטל את ההזמנה.

למרות הסכסוך, לוסטיז’ה תמך בישראל וביהדות באמצעות קידום מיזמים שהיוו גשר בין הנוצרים ליהודים.