X

האם שכחנו לגמרי מהמגפה שהרגה מיליונים?

התפרצות הקורונה זכתה להשוואות רבות מול השפעת הספרדית – אך האמת היא שהיתה מגפה אחרת, מאוחרת יותר ודומה הרבה יותר, אך משום מה כמעט אף אחד לא זוכר אותה. האם זה מה שיקרה גם למגפה האחרונה?

נגיף הקורונה, הדמיה. צילום: איי.פי

הנגיף הנשימתי המסתורי הגיח מסין, וגרם למגפה עולמית, שהדביקה מיליוני אנשים ברחבי העולם וגבתה את חייהם של רבים מאוד. למרות ההשפעה ההרסנית שלה, לא לקח זמן רב עד שהיא נשכחה כמעט לחלוטין – ולא מדובר בקורונה, אלא במה שזכה לשם H2N2. הנה הסיפור המפתיע על המגפה הנשכחת שכתב ChatGPT, ועשוי ללמד גם על הכיוון שאליו הולכת כעת הקורונה:

נגיף השפעת H2N2 התפשט במהירות ברחבי אסיה והגיע לארצות הברית באפריל ומאי 1957. התסמינים היו פתאומיים וחמורים, כולל חום, גפיים כואבות, כאב גרון ושיעול יבש. בעוד שרוב החולים החלימו תוך מספר ימים, הווירוס התברר כקטלני עבור רבים, וגרם לקשיי נשימה קיצוניים, שינוי צבע העור, יריקת דם בעת שיעול וזיהומים חיידקיים.

מגפת H2N2 חולקת מספר קווי דמיון עם הקורונה. שני הנגיפים מקורם בסין ושניהם התפשטו במהירות ברחבי העולם עקב נסיעות בינלאומיות. צעירים היו רגישים במיוחד ל-H2N2. עם זאת, בניגוד לקורונה, שמשפיע בעיקר על מבוגרים, ל-H2N2 היה שיעור תמותה גבוה יותר דווקא בקרב צעירים.

התגובה למגפת H2N2 הייתה שונה באופן משמעותי מהאמצעים שננקטו במהלך מגפת הקורונה. בשנות ה-50, פקידי בריאות הציבור לא יישמו אמצעי הסגר נרחבים, ביטלו התכנסויות גדולות או אכפו צווי שהייה בבית. האמונה שמאמצים כאלה הם חסרי תוחלת, בשילוב עם פיתוח חיסון יעיל, הובילו להיעדר אמצעים מחמירים לבריאות הציבור. הזמינות של חיסון בתוך חודשים מההתפרצות תרמה גם היא לתחושת שאננות.

מגפת H2N2 נשכחה במידה רבה, למרות שהובילה למותם של כ-4 מיליון איש ודווח עליה בהרחבה באותה תקופה. ייתכן שההקשר ההיסטורי של שנות החמישים, עם שיעור גבוה יותר של מקרי מוות ממחלות זיהומיות, תרם להפחתה של ההשפעה של H2N2 בזיכרון הציבורי. בנוסף, ייתכן שההיכרות של שפעת כמחלה והיעדר סנסציוניות סביב הסימפטומים שלה שיחקו תפקיד בהשמטתה מההיסטוריה.

השיכחה סביב H2N2 יכולה להוות לקחים חשובים למגפת הקורונה. ראשית, היא מדגישה את הצורך בדאגה ובמוכנות מתמשכת, גם כאשר נגיף אינו מופיע בתחילה באופן חמור כמו מגיפות קודמות. שנית, היא מדגישה את החשיבות של מתן עדיפות להגנה על אוכלוסיות חלשות, כמו קשישים וחלשים. לבסוף, היא מדגישה את המשמעות של אמצעי בריאות הציבור, לרבות איתור מגע, הגבלות על התכנסויות ציבוריות ועוד, בשליטה בהפצת מחלות זיהומיות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר