בשבוע שעבר הוצא בטקסס קרוצינגר להורג, אחרי שניצל את כל העתירות האפשרויות לכל הרשויות המשפטיות בארה"ב. כשנשאל מה הם מילותיו האחרונות, פנה לבני משפחתו ולחבריו ואמר: "אני מתגעגע למסיבות הפנקייקים שלנו יחד, ולסרטים בשחור לבן שצפינו בהם בטלוויזיה. במקום שאני הולך אליו הכל יהיה צבעוני".
בפנייה לנשים של חייו אמר "שלום לכן גבירותי, רציתי להגיד לכן כמה אני אוהב אתכן. נתתן לי הרבה בימים המעטים שהייתי אתכן והבאתם לי אור לחיי ולא רק לחיים שלי. אני כרגע בשלווה ואני יודע שאני הולך להיות עם ישו ועם יתר בני משפחתי. יש המון אי צדק בשיטה המשפטית שלנו ויש גם הרבה צדק; מן הסתם הדברים יתוקנו. במשך השנים שהייתי בתא הנידונים למוות לא עשיתי שום עבירה והייתי אסיר למופת וזה מה שמנחם אותי".
בסיום דבריו פנה לסוהר ואמר: "יאללה אני מוכן לזריקה".
עורכת דינו של קרוצינגר, ניסתה להילחם עבורו עד הרגע האחרון, תוך שהיא משתמשת בכל סעיף אפשרי בחוקה האמריקנית כדי להשהות את ההחלטה להוציאו להורג. במסגרת הופעותיה בבתי המשפט השונים טענה כי בילי קרוצינגר סבל מדיכאון כיוון ש"איבד ילד בהפלה של אשתו, ילד אחר שלו מת מסרטן לימפומה בעת שהיה נער, בן נוסף טבע ואחיו מת ממחלה. בנוסף לכך אביו מת בתאונת דרכים וגם אחותו נמחצה למוות בתאונה אחרת; ולכן הוא אינו כשיר לעמוד לדין".
שלל הסיבות הללו הצטרפו לטענה כי בילי קרוצינגר נעצר בבר על עבירה אחרת ושלא בסמכות, אלא שמסיבה שאיננה ברורה עד היום, המערכת המשפטית האמריקנית התקשתה להבין מדוע גורלו העצוב של האיש אפשר לו לרצוח במכות סכין רבות ובאכזריות שתי נשים על לא עוול בכפן, לברוח מהזירה ולהיעלם ממנה.
נציג המשפחות שנכח בהוצאה להורג אמר כי המשפחות לא התאוששו ממעשה הרצח המחריד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
